במחלקה הפנימית בבית החולים מאיר בכפר־סבא מורדמת ומונשמת חנהל'ה קריצמן, 88, אם לארבעה וסבתא ל־12 נכדים, ודמות אגדית בקיבוץ בארי. במשך שנים שימשה כגננת ורכזת תרבות, וחינכה דורות של ילדים בקיבוץ. "היא לא ויתרה על אף ילד", סיפר בנה, זיו קרן.
בשבת השחורה שבה פרצה המלחמה היא הייתה בביתה עם בעלה ציקי והמטפלת הסיעודית. גם בתה נוגה ושני ילדיה שהו בבתים אחרים בקיבוץ, שעמד במוקד הטבח הנורא של חמאס. "לקראת הצהריים ניתק הקשר כי נגמרו הסוללות של הטלפונים", תיאר זיו, "ההתכתבויות מאז מסמרות שיער. בחצות הצליחו להגיע לאחותי. בעלה עשה הורדות ידיים מהבוקר עם המחבלים על הידית של הממ"ד. המחבלים ניסו לפתוח אותה והם סגרו אותה. הם החריבו לחלוטין את הבית, אבל לבסוף הצליחו להציל אותה ולהוביל אותה למקום שבו שהו ניצולים נוספים".
אל הוריו, סיפר, הצליחו להגיע בסביבות השעה שלוש לפנות בוקר. קריצמן נפגעה מירי בזמן הפינוי, ופונתה במסוק לבית החולים סורוקה בבאר־שבע. ביום שני הועברה משם לבית החולים מאיר.
לעוד כתבות:
אבל בסיפור של קריצמן יש גם ניצוץ של תקווה. אתמול, בנסיבות אחרות לגמרי, הגיעה לבית החולים אביגיל קרן, אשתו של ליאור, הנכד של קריצמן. שלוש קומות מתחת למחלקה שבה היא נאבקת על חייה, במחלקת יולדות ג', נרשם ניצחון קטן: אביגיל ילדה את הנין העשירי של קריצמן.
"אני מרגישה שאני צריכה לקחת אותו אליה", אמרה קרן, שזו לידתה הרביעית, "היא אישה מיוחדת וציונית אמיתית. אוהבת אדם. זה סוריאליסטי שאני יולדת והיא מאושפזת פה למעלה. זה מעגל החיים כאן במדינת ישראל. נורא עצוב לי, אני כואבת את כאבה של המדינה, ואני מקווה שאצליח לתת לילד שלי חיים יותר טובים. אני לא יודעת איזה מדינה תהיה פה ואיך משתקמים מדבר כזה. להביא ילדים זו התשובה היחידה".
צפריר קרן, בנה של קריצמן, סיפר בהתרגשות: "מיטב חבריי אינם כבר. נקטעו חיים בצורה כל כך טרגית. זה חדר חשוך לגמרי והלידה היא כמו קרן אור קטנה שחודרת פנימה".
ד"ר ירון מושקט, מנהל המרכז רפואי מאיר, הוסיף כי "מדינת ישראל עוברת טלטלה שלא ידענו כמותה. נחשפנו למראות, לסיפורים ולכאב שהנפש מתקשה להתמודד איתו. הצוותים שלנו במרכז רפואי מאיר ממשיכים לטפל בפצועים מאזור הלחימה - אזרחים וחיילים, ועד כה טיפלנו בלמעלה מ־120 פצועים. צוותים רבים ובני משפחותיהם גויסו בצו 8 ולא מעט גם איבדו את היקרים להם.
"בתוך כל אלו, אחת המחלקות האופטימיות במיוחד שלנו ממשיכה להיות מחלקת היולדות. הסיפור של חנה ובני משפחתה, השוכנים בשתי מחלקות שונות באותו בניין ממש, הוא אחת הדוגמאות הטובות ביותר למציאות שאנו חיים בה. כעת, משימתנו החשובה ביותר היא לתת את הטיפול הטוב ביותר והתומך לפצועים, למשפחות ולכל מטופלינו".
פורסם לראשונה: 00:00, 16.10.23
