ד"ר לאונורה קאסוב, מנהלת המחלקה לרפואה דחופה בבית החולים ברזילי באשקלון, בכתה לא מעט בעשרת הימים האחרונים. היא ראתה פצועים קשים, משפחות מודאגות. היא הייתה עדה גם למקרים שבהם אפילו טובי הרופאים לא יכלו לעזור. "הגיעו אלינו כל כל הרבה צעירים. חלקם הגיעו במצב אנוש, ולצערי, למרות העובדה שעבדנו קשה מאוד, ובצוותים מוגברים, לא הצלחנו להציל את כולם".
לאונורה קאסוב, מנהלת חדר המיון בבית החולים ברזילי, מספרת על קליטת הפצועים
(צילום: תומר שונם הלוי)
מה המצב בבית החולים כרגע?
"רגוע יחסית. מתוך מאות הפצועים שהגיעו, נשארו עשרות. כל הצוותים הרפואיים עדיין פה, בכוננות גבוהה. מה שראינו וקיבלנו בשבת, לא יוצא לנו מהראש. אנחנו עדיין בסטרס, אבל אנחנו מרגישים שעזרנו הרבה. עשינו עבודה מצוינת. כל הצוותים עבדו כמו גוש אחד, יחד: לא רק הצוות הרפואי, אלא גם הסיעודי, ההנהלה, האלונקאים, מד"א".
אני רוצה להחזיר אותך לשבת ההיא, 7 באוקטובר. מה בדיוק היה בבית החולים?
"אני במקצוע הרבה שנים, אבל כמות גדולה כל כך של פצועים אני לא זוכרת. ברגע שהתברר לנו שהתחילה מלחמה, כל העובדים קיבלו הוראה להתייצב מיד בבית החולים, ולא היה אפילו אחד שסירב לבוא. אני באתי מבאר שבע, ואנשים הגיעו גם מרעננה, מרחובות, מרהט. כולם באו, למרות הירי. היינו פה ביחד, עבדנו קשה, אבל לא ציפינו לכמות כזאת של פצועים ולפציעות קשות כל כך. היה קשה לראות את זה, וקשה לטפל בכל כך הרבה צעירים.
"הדבר הכי חשוב בשבילנו היה להציל חיי אדם. היו דמעות, כי היו אנשים שלא הצלחתי להציל אותם, לא הצלחנו לעזור להם, וזה היה כל כך עצוב, כל כך כואב. אנחנו רגילים תמיד לשים את היד ולראות תוצאות, אבל השבת הזאת הייתה משהו שונה לגמרי. היה לי מאוד קשה עם זה, אבל המשכנו לעבוד בלי הפסקה, גם עם דמעות.
"המדינה שלנו מספיק חזקה כדי שלא נקבל אנשים במצבים כאלה. זו הרגשה לא רק שלי, אלא של כל הצוות. אני שמחה שעשינו את העבודה, ושיש אנשים שהצלנו".
פורסם לראשונה: 00:00, 17.10.23
