ליאורה בן צור (29) הספיקה ללדת בבית החולים הציבורי אסותא באשדוד ביום חמישי שלפני המלחמה. "יום למחרת אמא שלי התייצבה וביקרה אותי במחלקת יולדות. אמא שלי אספה את פרי הבטן שלי לחיקה, וחיבקה אותה חיבוק ארוך ואוהב. סיכמתי איתה שכשאחזור הביתה היא תבוא לעזור לי עם הילדים. רציתי שהיא תחגוג איתנו את שמחת תורה", היא מספרת. ביום שבת הנורא, 7 באוקטובר, ליאורה ניסתה להשיג את אמא שלה בטלפון מיד עם האזעקה הראשונה, אלא שלא היה מענה.
"קיבלנו עדכונים שנכנסו מחבלים לקיבוץ עין השלושה. אבל גם מהרבש"ץ באיזשהו שלב כבר לא שמענו, אני מנסה לתפוס שוב את אמא שלי והיא לא עונה". מרסל טליה ז"ל, אמא של ליאורה, נרצחה בידי מחבלי חמאס. "קראנו לבת אסיף, כי אמא שלי אספה אותה אליה בהתרגשות, ובתקווה שכמו השם שלה היא תוכל לאסוף הרבה חוויות טובות וגם להביא הרבה פירות של עשייה לעם הזה, כי הוא זקוק לזה".
קראו עוד:
"לא ניתן לאף אחד לשבור אותנו"
במשך יממה וחצי היו בני משפחת כהן נצורים בממ"ד ביתם בשדרות. מעבר לקיר נשמעו קולות ירי בלתי פוסקים, המחבלים יכלו להיכנס בכל רגע, אבל לא הייתה להם כל יכולת ליצור קשר עם כוחות ההצלה. במהלך שעות האימה שנדמו כנצח, ועם בטן של חודש תשיעי, נוי, שיום קודם לכן היה התאריך המשוער ללידתה, התמודדה עם חשש כבד מלידה בלי צוות רפואי, במרחב המוגן שעלול מהר מאוד להפוך לנטול כל הגנה.
ואחרי המתנה כמעט מייאשת עם אמונה – בתם הבכורה בת השנתיים וחצי, סוף סוף הגיע צוות של מד"א והציע לנוי לשקול להישאר בממ"ד, תוך הסבר שיציאה משדרות מסוכנת, כי בעיר עדיין מסתובבים מחבלים ומתנהלים קרבות. אבל נוי ובעלה העדיפו להתפנות, וכאשר הגיעו לבית הוריה באשקלון גילו שהבית ספג פגיעה קשה מרקטה שהתפוצצה סמוך, וחוללה הרס רב.
נוי כהן שילדה את דוד אורי: "אני מביאה חיים חדשים לעולם, לארץ שידעה הרבה מוות. נמשיך ללדת ולגדל את ילדינו בשדרות"
כעבור כמה שעות החלו צירים שהתפתחו בהדרגה. "כל ציר של כאב סימל עבורי חיים שאני מביאה לעולם אחרי המוות מסביב", סיפרה נוי. בשני לפנות בוקר, בדרך לבית החולים אסותא באשדוד הזוג כהן היו עדים לזירת ירי של מחבלים לעבר כוחות הביטחון. את הנסיעה הם העבירו בתפילה שיגיעו למרכז הרפואי בשלום, ובחדר הלידה, באותו הבוקר, נולדם בנם דוד אורי. "הלידה הייתה חוויה מעצימה", הוסיפה האם בהתרגשות, "ילדתי בלידה טבעית בהכרה עמוקה שמתוך הכאב צומחים חיים שמאירים בתוך החושך. אני מביאה חיים חדשים לעולם, לארץ שידעה הרבה מוות. נמשיך ללדת ולגדל את ילדינו בשדרות".
ביום שלישי השבוע התקיים טקס ברית מרגש ויוצא דופן בבית הכנסת צימבליסטה בקמפוס אוניברסיטת תל אביב שבו לומדת נוי פיזיותרפיה, זו השנה הרביעית. "יוזמת האוניברסיטה חיממה את לבנו וחיזקה אותנו. זאת הייתה התגייסות מרגשת", אומרת נוי, "אנחנו נחזור לעיר שלנו, לא ניתן לאף אחד לשבור אותנו".
"הוא ממש נולד לאזעקה"
בשביל עינב בן שוהם (26) מבאר שבע זו הייתה לידה ראשונה. "שמענו הרבה אזעקות בשבת בבוקר, ועמדנו בחדר המדרגות כשאני בשבוע 39. הבנו שיש משהו רציני. אנחנו שומרי שבת אבל בעלי פתח את הטלפון למקרה שיקראו לו למילואים. במשך השבוע הייתי אצל הוריי במזכרת בתיה וקיוויתי לא ללדת כי רציתי שבעלי יהיה איתי, אבל זה כמובן לא עבד. ביום ראשון היו לי צירים והלידה בקפלן הייתה מאוד מהירה.
"בעלי לא הספיק להגיע מהצפון, אבל הוא היה איתי בטלפון. אני לא זוכרת מה הוא אמר לי, רק שהקול שלו היה מאוד מרגיע. הוא ראה את התינוק בווידאו והתרגש. כל הפלוגה שלו התרגשה יחד איתנו. כמה רגעים אחרי הלידה הייתה אזעקה ברחובות. הוא ממש נולד לאזעקה. דמיינתי את הלידה הזו אחרת לגמרי וניסיתי לבוא עם ראש פתוח, אבל לזה לא ציפיתי. לא חשבתי שלא אחזור לבית שלי עם התינוק או שבעלי לא יהיה איתי בלידה. עם זאת, הבנו שאנחנו חלק ממשהו גדול. המלחמה הזו פוגשת כל אחד במקום שלו ואנחנו עושים את זה בשביל שלתינוק שלנו יהיה מקום יותר בטוח לגדול בו".
פורסם לראשונה: 00:00, 20.10.23
