פוסט־טראומה אצל חלק ממי שחוו את הזוועות מקרוב, ילדים שמסתגרים בחדריהם והחמרה במצבם של מתמודדי הנפש, אלו רק חלק מהמקרים שמתנקזים מאז פרצה המלחמה אל חדרי המיון הפסיכיאטריים בבתי החולים. מומחים ואנשי מערכת הבריאות מודים בפה מלא: משבר בריאות הנפש כבר כאן, והוא רק בתחילתו. הם צופים התמודדות קשה עם פוסט־טראומה, הפרעות אכילה ושינה, התמכרויות, חרדות ודיכאון.
כל אלו מגיעים לפתחה של מערכת הבריאות, שבמשך שנים הורעבה והתמודדה עם תת־תקינה ושכר נמוך. "אם לפני 7 באוקטובר המתינו לתור במשך חודשים, עכשיו אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו המתנה", אמרה לאה בר אל, מנהלת השירות לעבודה סוציאלית במרכז הרפואי קפלן, "אנשים צריכים לקבל מענה ואני מתכוונת לאנשים עם או בלי רקע. אני לא יכולה להגיד היום לאנשים 'לך זה לא יקרה' או 'הפחד שלך לא אמיתי'. אנחנו מתחילים לשמוע סיפורים על נערים ונערות שנמצאים בתוך הטראומה, שסוגרים את הדלת. הרבה ילדים שלא הכרנו, זה מה שעצוב. אסור לנו לחשוב בכלל על תורי המתנה".
עוד כתבות:
לא רק בקפלן מדווחים על המציאות הקשה בחדרי המיון הפסיכיאטרי. עד השבת השחורה ותחילת הלחימה פגשו במיון הפסיכיאטרי של בית החולים איכילוב כעשרה בני אדם ביום בממוצע, אך המציאות החדשה הכפילה את הפונים ובבית החולים מדווחים על עלייה של 100 אחוז. "הבנו שאנחנו חייבים לפתוח מענה חירום תוך זמן קצר", סיפר ד"ר אורן טנא, מנהל המכון לבריאות הנפש בבית החולים איכילוב, "זה עולה מאוד, אנחנו רואים הרבה יותר פניות. וזה עוד לפני הטיפול בפצועים, שם נתחיל את ההתערבות אחר כך. בימים הראשונים ראינו המון אנשים במצבי הלם וניתוק. עכשיו אנחנו כבר רואים אנשים שמתחילה אצלם הסתמנות יותר כרונית, פוסט־טראומטית".
יש לציין כי על פי נתוני משרד הבריאות התרחשה דווקא ירידה בכמות הפונים בהשוואה לתחילת החודש שעבר, אך מדובר על נתונים שאינם כוללים את כלל בתי החולים, ובשל העובדה כי חגי תשרי היו בתחילת אוקטובר הנתון הוא חלקי בלבד. וכפי שהעיד ד"ר טנא, בדיקה מול בתי החולים עצמם מצביעה דווקא על עלייה.
לדבריו, "מה שבעיקר מביא אנשים לפנות לפסיכיאטר זה העובדה שהם בדריכות כל הזמן ולא מצליחים לישון. הם פונים אחרי כמה ימים בלי שינה. אנחנו רואים משפחות שמביאות את יקיריהן שמסתגרים, לא אוכלים או שותים כמו שצריך ומזניחים את ההגיינה האישית שלהם".
השיחה נעצרת לרגע וד"ר טנא מקבל עדכון על אנשים שהגיעו למיון, ובהם משתתפת מהמסיבה ברעים שאיבדה חברים ומתמודדת במקביל גם עם בעיות כלכליות. "אנחנו צופים שיהיו מספרים חסרי תקדים של פונים עם מצוקה נפשית ואנחנו כבר מתחילים להיערך ליום שאחרי. החזית במלחמה הזו היא בריאות הנפש", הוסיף.
עובדת סוציאלית: "מאוד קשה בשירות הציבורי למצוא אנשים עוד לפני כן, אז מה יהיה אחרי? אני מאמינה בשירות הציבורי ולדעתי האסימון עוד לא נפל. אנחנו עובדים כרגע עם מה שיש. זה משבר בריאות הנפש הכי גדול שהיה אי פעם, ואין שום תוכנית"
"הגל השני של המטופלים יילך ויגדל"
בהדסה עין כרם מדווחים על עלייה של בין 50 ל־100 אחוז במספר הפונים, ומעריכים כי גם במחלקות האשפוז תירשם עלייה, אך מוקדם מדי לאמוד את מידותיה. ד"ר עמית לוטן, מנהל המחלקה לפסיכיאטריה בבית החולים, הסביר כי העלייה בפניות לחדר המיון כוללת כמה סוגי אוכלוסייה. "הסוג הראשון הם אלו שנחשפו לטראומה באופן ישיר", אמר, "בעיקר הניצולים של הטבח במסיבה ברעים, שם היו אלפי אנשים שחלקם היו בשוק בשבועיים הראשונים. פתאום דברים מתחילים לחלחל והם מבינים שיש להם תסמינים של סטרס, והם לא מצליחים לישון ולהתמודד עם החרדה".
הסוג השני הוא המעגל השני, קרובי משפחה או חברים של מי שהיה במוקדי הטבח: "לדעתי זה גל שילך ויגדל. הטראומה הקולקטיבית או זו של הקרובים אליהם, החייתה מחדש את הטראומה הראשונית שלהם וסביב זה הם מרגישים החמרה של תגובת דחק חריפה".
"האוכלוסייה השלישית", הוסיף, "הם המתמודדים עם מאניה־דיפרסיה, דיכאון קשה, סכיזופרניה ומחלות פסיכיאטריות אחרות, שהמצב החדש מחמיר את מצבם ובמקביל גם הזמינות של תורים רגילים בקהילה בשלב הזה פחתה כי חלק מהמטפלים מגויסים בצו שמונה. אוכלוסייה רביעית שאנחנו כפסיכיאטריים לא תמיד רואים ראשונים, אלה אנשים שמגיעים למיון עם תסמיני חרדה אך לא יודעים שמדובר על תסמיני חרדה".
בתוך כך, גם בשירותי הרווחה מתמודדים עם ההשלכות של מלחמה שפרצה בזמן שמערכת הרווחה קורסת. לפי נתוני ארגון מנהלי שירותי הרווחה ברשויות המקומיות, חסרים 1,500 עובדים סוציאליים, והמשמעות היא ש־84 אחוז מהמחלקות והאגפים לשירותי רווחה ברשויות המקומיות פועלים כיום בחוסר. גם מרכז החוסן הארצי נותן מענה חלקי, היות והתקציב שקיבל מספיק לכ־2,200 מטופלים בלבד.
החשש מפני העתיד מטריד את הצוותים. "אני מאוד מודאגת ממה שיקרה ביום שאחרי", אמרה טליה מגדסי, עובדת סוציאלית ביחידה לבריאות הנפש בקפלן, "מאוד קשה בשירות הציבורי למצוא אנשים עוד לפני כן, אז מה יהיה אחרי? אני מאמינה בשירות הציבורי ולדעתי האסימון עוד לא נפל. אנחנו עובדים כרגע עם מה שיש. זה משבר בריאות הנפש הכי גדול שהיה אי פעם, ואין שום תוכנית".
השתתפה בהכנת הידיעה: הדר גיל־עד
פורסם לראשונה: 00:00, 07.11.23
