האחד קצין בחטיבת הקומנדו, והשני לוחם בצנחנים. שניהם נלחמו במחבלים בעוטף עזה ב־7 באוקטובר, נפצעו ואושפזו יחד באותו החדר בבית החולים. כשמיטותיהם מוצבות אחת אל מול השנייה, בלתי נמנע היה להתחיל לדבר ולהכיר אחד את השני. בזמן ששיתפו חוויות לחימה מאותה השבת, הם הופתעו לגלות שלחמו באותו האזור, ושהצוות שהאחד פיקד עליו – הרג את המחבל שפצע את השני.
לאחר שהיו צמודים כבר יותר מחודש, הם כבר "בסטיס", אומר א' מחטיבת הקומנדו. הם חולקים בדיחות פנימיות, אוכלים יחד את האוכל של סבתא שושי, ואפילו מתחרים ביניהם מי מסוגל להרים גבוה יותר את ידו הפצועה.
קראו עוד:
מנחם (22), לוחם צנחנים בקורס מ"כים, הוקפץ בבוקר 7 באוקטובר לקיבוץ כיסופים. סגן א', שתפס בדיוק קו ביו"ש, הוקפץ למוצב כיסופים. בין המוצב לקיבוץ הצמודים מפרידה אך ורק גדר. בזמן שא' והצוות שעליו פיקד נלחמו כדי להשיב את מוצב כיסופים מידי שליטת חמאס, מנחם לחם בקיבוץ.
"הוקפצנו מצומת תפוח בשבת בבוקר", א' משחזר, "הבנתי מאוד מהר שזה אירוע חמור, הערתי את החיילים שלי ואמרתי להם 'קומו, יש מלחמה'. לא הייתה לנו משימה מוגדרת כי היה בלגן. כשהגענו באזור 11:30 לכיסופים, יצאנו שני צוותים – צוות אחד נכנס לתוך הקיבוץ והצוות שלי הלך לכבוש חזרה את המוצב. היינו 13 לוחמים סך הכל. המוצב נפל חצי שעה או שעה לפני שהגענו, הייתה בו המסה המרכזית של המחבלים. מלבד החמ"ל, שהיו שם לוחמי גולני שעוד נלחמו, הוא היה כבוש".
א' מספר שבתוך החמ"ל היו 32 חיילות, 14 לוחמים פצועים, שלוש נשים ותינוק, ושאם הוא וצוותו לא היו מגיעים בזמן – גם הם היו נרצחים. "היו מחבלים על הגג של החמ"ל שניסו לפרוץ", הוא אומר, "ואחרי זה נפל פצמ"ר על הגנרטור, החשמל כבה והדלתות של החמ"ל פשוט נפתחו. אם היינו מגיעים שעה אחרי, כנראה שמי שבפנים היה נשחט. נלחמנו שש וחצי שעות ובסוף הצלחנו להרוג את המחבלים, או שהם ברחו לפינה אחת שממנה הם ירו כל הזמן על הקיבוץ".
מנחם: "אנחנו הוקפצנו מביסל"ח. עלינו לאוטובוסים ולא הבנו בהתחלה לאן קופצים. אמרו לנו זריז להכין ציוד ולצאת, בלי יותר מדי הסברים, שיש חדירת מחבלים, אבל לא הבנו את גודל האירוע. עצרנו בכל מיני צמתים בדרך וחיסלנו מחבלים. בצומת רעים הצלנו חטופה שהייתה ברכב עם מחבל. הגענו לקיבוץ כיסופים והתחלנו להתפרס בפנים. היינו שתי כיתות שמחולקות בכל צד. איך שהתחלנו – ירו עלינו צרורות. המ"כ שלי נפגע. הייתי איתו צמד. התחלתי לגרור אותו אחורה ואז גם אני קיבלתי כדור ואיבדתי המון דם". בשלב הזה מנחם הניח על עצמו חוסם עורקים ושכב פצוע מאחור, בזמן שהקרב הקשה ממשיך להתנהל.
הם מספרים על ההפתעה כאשר גילו בחדר בבית החולים שיש קשר בין סיפורי הקרב שלהם. א': "כשנפגשנו בפעם הראשונה סיפרתי לו את הסיפור שלי, ואז הוא אמר 'וואלה, אני גם נלחמתי בכיסופים'. הכוח של מנחם חטף אש משני מחבלים עם המון אמל"ח על מגדל שמירה בשטח שלנו במוצב. בסוף הצלחנו להרוג אותם".
מנחם: "היה משמח לשמוע שהם הרגו את המחבלים שהרגו כנראה חברים שלי. זה צד אחר של הסיפור שקרה. אם לא הייתי פוגש את א', לא הייתי יודע הרבה דברים".
בקרב במוצב נהרגו שלושה לוחמים מהצוות של א': יונתן סביצקי, עמית פלד ואלעד ששון זכרם לברכה. בקרב בקיבוץ, מנחם איבד חמישה מחבריו: עמרי פרץ, בר יענקלוב, רגב אמר, מתן מלכה ולביא בוחניק זכרם לברכה.
את זמנם בבית החולים הדסה הר הצופים הם מעבירים עד הצהריים בפיזיותרפיה, אימונים, שיחות עם פסיכולוגיות וביקורים של בנות הזוג. לאחר מכן זה רק שניהם, מדברים על החיים. "בקרב הפרידה בינינו גדר, פה מפריד בינינו וילון", השניים סיכמו.
תישארו חברים גם אחרי שתצאו מפה?
"חסר לו שלא, אני יודע איפה הוא גר", אומר מנחם. א' מחייך ומאשר: "ודאי".
פורסם לראשונה: 00:00, 15.11.23
