זה קרה בתוך שבריר שנייה. פצצת מרגמה שנפלה ליד כוח שלוחם בעזה פצעה את אחד הלוחמים בצוואר. הרסיסים גרמו לדימום קשה מאוד. הפצוע היה בסכנת חיים מיידית. כאשר הגיע לנקודת הפינוי החטיבתית, איבחן הרופא שבדק אותו כי הוא נמצא בהלם עמוק, מצב מסכן חיים שנגרם עקב פגיעה במערכות הגוף. הוא נתן לפצוע פלזמה, נוזל הדם המכיל גורמי קרישה לעצירת הדימום, וטיפל בו כמו כן בעירוי של דם. במסוק שבו פונה קיבל מנת דם נוספת. למרות פגיעה משמעותית ומסכנת חיים, הוא הגיע לבית החולים, שם תוקן כלי הדם שדימם בניתוח. חייו ניצלו והוא החלים.
למרבה השמחה, הסיפור הזה אינו יוצא דופן. יותר פצועים במלחמה במצב קשה שורדים פגיעות שפעם לא היה סיכוי לצאת מהן. זה קורה, בין השאר, בזכות צוות רפואי בכיר ומנוסה, ששוהה בשטח בקרבת החיילים, ומגוון שיפורים שהכניס חיל הרפואה לשדה הקרב הנוכחי."עוד מוקדם לדעת בוודאות, כי המצב מאוד דינמי", מסייג ראש ענף רפואה מבצעית בחיל הרפואה סא"ל ד"ר עופר אלמוג. "אבל עד עכשיו הנתונים מצביעים על שיעור גבוה מאוד של פצועים עם פציעות קשות, שהצלחנו להביא בחיים לבתי החולים".
לעוד כתבות:
מסע ארוך להחלמה
באופן טבעי, השבועות האחרונים מספרים בעיקר את סיפור הקרבות, הניצחונות והמחירים. אבל מאחורי הקלעים מנהל צה"ל מלחמה נוספת, גורלית לא פחות מזו כעת שמתנהלת נגד חמאס: המלחמה על חיי הפצועים. מאז 7 באוקטובר נפצעו אלפי חיילים ומילואימניקים. בכל יום לחימה נפצעים ומפונים עשרות חיילים לבתי החולים, שם יחל המסע הארוך והמאתגר שלהם להחלמה.
המלחמה על חיי הפצועים שלנו מתחילה הרבה לפני חדרי ההלם, תחת ידיהם של החובשים הקרביים, הפרמדיקים והרופאים בשטח, לעיתים תחת אש תופת. בעזה שוהים כיום יותר מ־500 מטפלים בכירים, רופאים ופרמדיקים, שמתקדמים עם הכוחות בשטח ותפקידם לטפל במי שנפגע, פעמים רבות תוך כדי סיכון חייהם שלהם. כ־70 מהם נשים. מרגע שלוחם נפגע, יעברו מספר דקות - לפי הספר שתיים בלבד, אבל בזמן אמת לא תמיד זה אפשרי - עד שיגיע אליו חובש. בתוך עשר דקות בממוצע אמור הפצוע לפגוש מטפל בכיר, שיגיש לו טיפול מתקדם.
"הצורך לבצע טיפול מציל חיים תחת אש, מצריך מהאנשים שלנו קור רוח, להתנתק מהסיטואציה ולהיות הכי מקצועיים וחדים. לרגע הזה הוכשרנו כל השירות, וברגע שאתה מבין את זה, אתה עובד באופן אוטומטי", אומר קצין הרפואה החטיבתי של גבעתי, סרן ד"ר ראמי שייח. "ערך החיים הוא הדבר היחיד שמנחה אותנו. האנשים שלי ברצועה רואים פצמ"רים נופלים, ועדיין ירוצו לעבר אותו פצוע, למרות הסיכוי שלא יחזרו משם".
סא"ל ד"ר עופר אלמוג: "דם מלא הוא נוזל ההחייאה שהכי דומה למה שהפצוע מאבד. באמצעות עירוי דם אנחנו מחזירים לו את הנפח החסר, גורמי קרישה שמסייעים להפסקת הדימום וכמובן יכולות הובלת חמצן של הכדוריות האדומות, שמונעות את הפגיעה במערכות הגוף"
כשמדובר בפצועים קשים, מדממים, ששרויים בהלם עמוק וחייהם נמצאים בסכנה מיידית, כל דקה חשובה, וכל אמצעי שמסייע בטיפול בהם בשטח עשוי להבדיל בין חיים למוות. זו הסיבה שצה"ל משקיע ברכש ובפיתוח ציוד רפואי מתקדם, שישפר את הסיכויים שלהם לשרוד. "יש הרבה מאוד מוצרים ומכשירים שאנחנו בוחנים", אומר סא"ל אלמוג. "אנחנו מטמיעים בשטח כל אמצעי שנבחר, לא לפני שווידאנו שהוא באמת נותן את המענה הכי טוב לבעיות שהצוותים שלנו עלולים להיתקל בהן".
היות שעיקר הפציעות בשדה הקרב, גם במערכה הנוכחית, הן מרסיסים ומהדף, סיבת המוות המובילה היא דימום. אובדן דם משמעותי יוביל לצניחה בלחץ הדם ולשוק, ויפגע בפעולת המערכות החיוניות של הגוף. לפני חמש שנים חיל הרפואה הכניס לשימוש, לראשונה בשדה הקרב, מנות דם מלא, כלומר דם במצבו הטבעי, במקום רכיבי דם. המלחמה הנוכחית היא הראשונה שבה משתמשים בדם בהיקפים כאלה, וזו, אומרים בחיל הרפואה, אחת הסיבות המרכזיות לתוצאות המשופרות. מאז תחילת המלחמה ניתנו מאות מנות דם בשטח לחיילים שנפצעו באורח קשה.
"דם מלא הוא נוזל ההחייאה שהכי דומה למה שהפצוע מאבד", אומר ד"ר אלמוג. "באמצעות עירוי דם אנחנו מחזירים לו את הנפח החסר, גורמי קרישה שמסייעים להפסקת הדימום וכמובן יכולות הובלת חמצן של הכדוריות האדומות, שמונעות את הפגיעה במערכות הגוף".
בכל נקודת פינוי חטיבתית שבה יושב צוות רפואי בכיר, מחזיקים כיום מלאי של דם לטיפול בפצועים. "הדם הזה נשמר במקררים יעודיים ומגיע לשטח בצידניות מיוחדות ששומרות אותו בטמפרטורה של ארבע מעלות לאורך כמה יממות. יש לנו צידניות אקטיביות חדשות, שמשתמשים בהן עכשיו לראשונה, שמתקררות בעזרת ריאקציה כימית. כך ניתן להכפיל את פרק הזמן שהדם נשמר בשטח, משלוש לשש יממות. אנחנו יודעים לספק את הטיפול החשוב הזה כמעט בנקודת הפציעה, דבר שלפני שנים ספורות יכולנו רק לחלום עליו".
אבל לדם יש גם תופעות לוואי קשות ומסכנות חיים, ובהן תסמונות הנובעות מחוסר התאמה בין מרכיבים במנת הדם למקבל, ועד תגובות חריפות ומסכנות חיים לדם הזר, לכן הוא ניתן על ידי אנשי צוות בכירים בלבד, פרמדיקים ורופאים. "כל המטפלים עוברים הדרכה והכשרה איך לזהות תופעות לוואי ולטפל בהן. בגלל הייחודיות של טיפול כזה כשהוא ניתן בשטח, אנחנו ערניים מאוד לסיכונים. בנוסף, הם צריכים להכיר היטב את הצרכים הלוגיסטיים ולהחזיק מנות בקירור בשטח. זה אתגר לא פשוט, אבל אנחנו עומדים בו".
אמצעי נוסף שמשמש לטיפול בדימום חריף תוך כדי לחימה הוא פלזמה יבשה, נוזל הדם שמכיל בתוכו חלבונים וגורמי קרישה. הפלזמה הזו מגיעה באבקה, ארוזה בבקבוקון. הפרמדיק או הרופא מחבר לבקבוק שקית של סליין, מים פיזיולוגיים, מערבב ומחדיר אותה בעירוי לפצוע המדמם. במלחמה הנוכחית השתמשו בשדה הקרב ב־90 מנות כאלה.
"מדובר במוצר יעיל מאוד, שכל מטפל בכיר שלנו מחזיק בתוך הווסט", אומר סא"ל ד"ר אלמוג. "הוא מוכן לשימוש בלי לוגיסטיקה מיוחדת. בכל מקום שתהיה לי מנת דם מלא אעדיף להשתמש בה משום שהיא מכילה את כל רכיבי הדם שהיינו רוצים לתת, אבל לוגיסטית, הרבה יותר פשוט להשתמש בפלזמה".
אבל בשדה הקרב לא מספיק שיש תחליף לדם שאבד, צריך גם למצוא דרך לעשות בו שימוש. אחד האתגרים בטיפול בפצוע שנמצא בהלם עמוק הוא למצוא גישה למחזור הדם שלו. אצל פצועים שדיממו הרבה קשה מאוד למצוא וריד, ולכן את העירוי מחברים להם אל תוך העצם. זו משימה שמורכב מאוד לבצע אותה גם בחדר הלם בבית חולים, על אחת כמה וכמה בשטח, לעיתים תחת אש. לכך נועד מזרק אוטומטי שפועל באמצעות קפיץ, שנועץ את המחט בעצם בלחיצה. אולם הערכה שמדובר בה היא חד־פעמית, ולעיתים נדרשים ניסיונות חוזרים עד שהמחט נכנסת למקום הרצוי.
לכן את מקומו של המזרק האוטומטי מחליפה במלחמה הנוכחית מברגה. כן־כן, שמעתם נכון. מברגה דומה לזו שאתם משתמשים בה להרכיב רהיטים של איקאה. מאתרים את המקום המתאים, לרוב בעצם השוק ברגל, מצמידים את המברגה לעור ולוחצים על ההדק. כמה סיבובים, והופ, המחט ננעצת עמוק בעצם. "זה חוסך זמן וניסיונות מתסכלים", אומר סא"ל אלמוג.
מה לגבי שיכוך כאב כשמבריגים עירוי לעצם?
"זה פחות כואב ממה שנשמע. יש אפשרות לתת זריקת הרדמה מקומית, אבל אצל מי שנזקק לטיפול דחוף כזה אנחנו דואגים קודם כל להצלת החיים. הכאב יטופל בהמשך".
עוד מכשיר שנכנס ממש לאחרונה לשימוש קרבי הוא אולטרסאונד נייד, שמאות יחידות שלו חולקו לראשונה במלחמה הנוכחית למטפלים בשטח כדי לסייע להם לאתר דימומים פנימיים
בזכות הקורונה
הקורונה תרמה לשדה הקרב הנוכחי שלנו את האמצעי הבא: מצלמה זעירה, שמוחדרת למעמקי הלוע של הפצוע ומאפשרת למי שמטפל בו לראות על גבי מסך את מיתרי הקול שלו, כדי לדעת להיכן להחדיר את צינור ההנשמה. הצינור הזה אמור להיכנס בין מיתרי הקול אל תוך קנה הנשימה, ולשם כך נדרש המטפל לשכב מעל לראשו של הפצוע ולהסתכל למעמקי הגרון שלו. גם בשגרה זו פעולה שדורשת מיומנות גבוהה, אבל בטיפול בפצוע גוסס בשטח, זו משימה מאתגרת מאין כמותה. במקום זה, המטפל מחדיר כעת לגרונו של החייל הפצוע מצלמה קטנה, שמאפשרת לו לראות את המקום שאליו יש להחדיר את הצינור.
"זה אחד האמצעים שבעבר הלא רחוק שימשו מרדימים במקרים של הנשמה קשה", אומר ד"ר אלמוג, שהוא מרדים בעצמו. "בזכות הקורונה המכשיר הזה תפס תאוצה כי היה צורך לצנרר את החולים במהירות כדי למנוע חשיפה לנגיף. המצלמה מאפשרת לי לשבת בנוחות, במקום לשכב, ולבצע את הפעולה במדויק".
כאשר הצינור בפנים, יעשו המטפלים שימוש במנשם טקטי קטן, בגודל של ראוטר ביתי, שפותח בישראל בשיתוף של סטרט־אפ מקומי ואנשי חיל הרפואה, לפי הדרישות והמאפיינים של צה"ל. במקום להנשים את הפצוע ידנית, מחברים את הצנרת למנשם והוא ימשיך בביצוע ההנשמה באופן אוטומטי. המנשם הזה מותקן כיום גם בכלי הפינוי שאיתם מפנים את הפצועים החוצה משדה הקרב.
עוד מכשיר שנכנס ממש לאחרונה לשימוש קרבי הוא אולטרסאונד נייד, שמאות יחידות שלו חולקו לראשונה במלחמה הנוכחית למטפלים בשטח כדי לסייע להם לאתר דימומים פנימיים. "עד לא מזמן האולטרסאונד היה נחלתם הבלעדית של טכנאים בבתי החולים" אומר ד"ר אלמוג. "היום הוא נמצא בעיקר אצל מטפלים מדרג הגדוד ומעלה, שעברו הכשרה ויודעים להשתמש בו, אבל בעתיד הקרוב השימוש בו יורחב".
אתגר נוסף בשדה הקרב הוא שימור חום הגוף של הפצוע. בעת פציעה הגוף מתקרר, דבר שמאט את קרישת הדם ומפריע לעצירת הדימום. את הפצועים בעזה מחממים בעזרת שמיכות חימום אקטיביות, שקית עם חומר כימי שמתחמם לחום של עשרות מעלות באמצעות ניעור, שמונחת בין שתי שמיכות מילוט, יריעות דקות המיועדות לשמור על החום.
גם את הנוזלים, הדם והמים הפיזיולוגיים שמקבלים הפצועים, מחממים לפני השימוש. "אם פעם היינו צריכים לאלתר איך מחממים את הנוזלים האלה, בעיקר דם, שיוצא בטמפרטורה של ארבע מעלות מהצידנית, היום בכל גדוד יש מחמם קטן, שמתחבר מצד אחד לשקית ומהצד השני למטופל, ומחמם את הדם במקום לטמפרטורה של 38 מעלות".
אייפדים במקום טפסים
את כל אמצעי הטיפול החדישים הללו התקינו לראשונה בנמ"ר, נגמ"ש כבד וממוגן שמשמש כרכב קרבי ובעזה הוגדר גם ככלי מהיר ויעיל לפינוי פצועים, ומכאן שמו הצה"לי "נמרבולנס". "זה תחום שאנחנו עוסקים בו עוד לפני המלחמה, אבל האצנו אותו משמעותית בלחימה כדי לאפשר טיפול מתקדם בפצוע במהלך הפינוי", אומר סא"ל אלמוג. "אפיינו ובנינו את המכשור הרפואי המתקדם ביותר בכל כלי, לרבות מקררי דם, לפי הדרישה שעלתה מהשטח. בתוך נמ"רי הפינוי יש חוליה רפואית, ואפשר לטפל בהם בפצוע שוכב, אפילו שניים".
הטיפול של חיל הרפואה בפצועים לא מסתכם בניסיון להציל אותם בשדה הקרב. לצד אגף מיגון, שחוקר את יעילות המיגון בצה"ל, בודקים אנשי ענף רפואה מבצעית, בהם רופאים, פרמדיקים ואפילו רופאי שיניים, את אופי הפציעות שהתרחשו תחת אמצעי המיגון השונים. "אני יכול לומר שהמיגון שבשימוש חיילי צה"ל עושה את העבודה, לפעמים אפילו יותר ממה שציפינו", אומר סא"ל אלמוג.
בשבועות האחרונים הוכנסו לשימוש מאות אייפדים צבאיים, ובהם מתעדים המטפלים את מצבו של הפצוע בכל שלב ובכל הטיפולים שניתנו לו. התיק הרפואי החשוב הזה מחליף את טופס 101 הישן, שהיה בשימוש עשרות שנים, ויועבר בלחיצת כפתור גם לבית החולים.
"הפתרון הטכנולוגי בא לתת מענה לרציפות הטיפול", אומר סא"ל אלמוג. לדבריו, המטרה הבאה של עולם הרפואה הצבאי היא למצוא דרך להביא דם לשטח בלי מגבלות קירור ושימור. "העתיד טמון בדם מלאכותי. לצערנו, מה שהתעשייה עשתה עם הפלזמה המיובשת, הפכה אותה לאבקה שנשמרת בבקבוק, עוד לא קרה עם שאר מוצרי הדם. ביום שנוכל להביא בקבוק עם אבקה אדומה שתכיל את כל התכונות של דם לשטח בלי האתגרים הלוגיסטיים, נוכל לטפל בפצועים בנקודת הפציעה יותר ביעילות".
פורסם לראשונה: 00:00, 23.11.23
