"אלו ימים מאוד מאתגרים ומרגשים עם הרבה עוצמות שקשה אפילו לתאר אותם. חיכינו לזה בכיליון עיניים ואנחנו מוכנים לעשות זאת שוב, רק שכולם יחזרו", כך סיפרה ענת מושקוביץ, מנהלת הסיעוד בבית החולים לילדים ספרא, שאליו פונו חלק מהילדים שהשתחררו משבי חמאס במסגרת עסקת החטופים.
"כשראיתי את הילד הראשון מול העיניים”, המשיכה, “כל מה שרציתי זה לחבק, כאילו זה הילדים שלי. אחרי שקיבלנו את כולם הלכנו לפינה ופשוט בכינו. גם מתוך הקלה ושמחה, וגם מתוך הבנה שאנחנו רוצים שהשאר גם יחזרו. אנחנו אנשי מקצוע, אבל גם הורים. ברגע כזה אי־אפשר להתנתק מהמקום האישי".
קראו עוד:
הטיפול בחטופים החוזרים מהשבי, ובוודאי כשמדובר בילדים, הוא חסר תקדים ומזמן אתגרים רבים. "הם עברו תקופה מורכבת", הסבירה מושקוביץ, "הלכנו איתם בקצב שלהם, שיבינו שהם במקום בטוח, ונתנו להם כל מה שהם רוצים וצריכים. החל מסושי בשלוש לפנות בוקר ועד לק ותספורת".
גם על ד"ר שירלי אורן, מנהלת היחידה הראומטולוגית בבית החולים וולפסון, עברו ימים מיוחדים: "אנחנו כרופאים עוברים הרבה דברים בחיים, אבל לא יצא לנו להיתקל בשום דבר דומה לזה. בהחלט הייתה היערכות מאוד משמעותית במשך חודש וחצי לקראת הקליטה שלהם, ולמדנו את התחום מחדש".
לבית החולים וולפסון הגיעו בעיקר נשים מבוגרות, והיא סיפרה כי דאגו שלכל אחת יהיה צוות מצומצם שכולל רופאה, אחות ועובדת סוציאלית. "דאגנו שזה יהיה אירוע מאוד שקט ועדין. היו הרבה סיטואציות מרגשות. לי היה רגע שאחרי שהייתי בחדר של מטופלת הרבה זמן, התנצלתי על כך שאני גוזלת זמן עם המשפחה. אבל היא ביקשה שאישאר, כי אנחנו מייצגים את הטוב והיא התגעגעה לטוב".
בין שלל הקשיים, כמו החוסר במעקב רפואי בזמן השבי או הנושא התזונתי, ד"ר אורן הזכירה גם את הפן הנפשי: "חלק מהנשים התמודדו עם בשורות קשות והיינו צריכים להיות חלק מהסיטואציה ולתווך אותה".
לבית החולים אסף הרופא הגיעו האזרחים הזרים ששוחררו. ד"ר עידית סגל, סגנית מנהלת בית החולים: "רובם לא ראו אור יום, וקיבלו חצי פרוסת לחם פעמיים ביום. העשרה הראשונים לא התקלחו כל הזמן הזה. המורכבות היא שאין להם משפחות פה ויש גם קשיי שפה. אבל מיד בלט לנו שהם יצרו לעצמם קבוצת תמיכה, הם מדברים וצוחקים אחד עם השני".
פורסם לראשונה: 00:00, 29.11.23
