הרוב המוחלט של ילדי ישראל מתמודדים מאז 7 באוקטובר עם מצוקה רגשית, אך רק מעטים מתוכם מקבלים סיוע נפשי – כך עולה מבדיקה שערכו לאחרונה איגוד רופאי הילדים ועמותת "גושן" לבריאות ורווחת הילד בקהילה.
על פי נתוני הבדיקה, שמתבססים על תשובותיהם של קרוב ל-500 ילדים עם ייצוג לאוכלוסייה היהודית והערבית על פי גודלן, לא פחות מ-83 אחוזים מהילדים סובלים ממצוקה מאז פרוץ המלחמה. המצב חמור אף יותר כשמדובר בילדים המתגוררים ביישובי קו העימות, בעוטף עזה, או כאלו שפונו מבתיהם: 93% מאלה סובלים ממצוקה נפשית. לא פחות מ-62% מהילדים דיווחו כי חוו חרדה של ממש בחודשיים האחרונים.
גם בקרב ההורים המצב רע. 36% מאלה דיווחו כי הם מתמודדים עם מצוקה רגשית, 39% עם תחושות חרדה. נתון מטריד נוסף: רק 14% מההורים דיווחו כי פנו למקור תמיכה כלשהו לקבלת סיוע, וגם אם היו רוצים עזרה, לא בטוח שיש ממי לקבל אותה: תוכנית משרד הבריאות להתמודדות עם המשבר בתחום בריאות הנפש עדיין לא אושרה ותוקצבה סופית. מערכת בריאות הנפש עמדה על סף קריסה עוד בטרם החלה המלחמה, והתמודדה עם מחסור קיצוני בכוח אדם. השכר הלא-הולם מעביר פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים לשוק הפרטי, ויש קושי של ממש לאייש תקנים, בעיקר של פסיכיאטרים בבתי החולים. עוד לפני 7 באוקטובר התקשו אנשים לקבל מענה מהמערכת, ונאלצו להוציא מכיסם סכומי עתק כדי לזכות בטיפול נפשי שבמקרים רבים היה חיוני להצלת חיים. על פי ההערכות, בתום המלחמה מספר האזרחים שיזדקקו לליווי מקצועי עומד לזנק. מי יטפל בהם? שאלה גדולה.
"הילדה לא הסכימה לצאת מהממ"ד"
ליאת פרץ מאשדוד, אמא לילדים בני 13 ו-11, היא בין אלה שצריכים להתמודד עם השפעות המלחמה. "הבן הגדול שלי לא היה כאן למזלו כשהכל החל והצליח להתנתק מהאירועים הקשים, אבל הילדה בחרדה", היא מספרת, "היא הגיבה מאוד קשה לאירועים, בעיקר לפחד ולחוסר הוודאות של 7 באוקטובר והימים שהגיעו מיד אחריו. בשבועיים הראשונים היא לא הסכימה לצאת מהממ"ד. הייתי צריכה ממש להתווכח איתה. בסוף היא יצאה רק כדי להתקלח, וגם את זה עשתה רק כשאני לידה. היא גם הייתה ממש אובססיבית לחדשות. פניתי למורה שלה בבקשת עזרה, הפסיכולוגית של בית הספר דיברה עם הבת שלי, נתנה לה תרגילים להירגע, הגבילה אותה בכמות צריכת החדשות – וזה עזר קצת. בשלב כלשהו עברנו לתל אביב אבל גם שם הבעיות לא נגמרו. הייתה פעם שבה ירדנו למקלט כי הייתה אזעקה והילדה ממש נכנסה להתקף חרדה ורעדה דווקא כי היא לא הייתה באזור המוכר שלה”.
חודשיים לתוך המלחמה, הבעיות לא נגמרו. "גם עכשיו הילדים לא מסכימים להישאר לבד בבית", מספרת ליאת, "יש להם חרדות מכך שיגיעו מחבלים ויחטפו אותם, דברים שלא דמיינו בעבר. את הבת שלי אנחנו לוקחים פיזית לבית הספר, ובדרך חזרה – למרות שאנחנו גרים חמש דקות הליכה משם – אנחנו איתה כל הזמן בשיחת וידיאו כדי שהיא לא תהיה לבד. כתושבי אשדוד, זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו מושפעים מהמצב בעזה, אבל המלחמה הזו שונה מכל מה שהכרנו".
פרופ' צחי גרוסמן, יו"ר איגוד רופאי הילדיםצילום: שאול גולןיו"ר האיגוד לרפואת ילדים, פרופ׳ צחי גרוסמן, אומר: "מזה כחודשיים אנחנו נמצאים בחזית נוספת של המלחמה – חזית בריאות הנפש של ילדים והוריהם. רמות המצוקה והחרדה עמוקות מאוד, וסביר שהן רק תגדלנה בחודשים הקרובים, גם כאשר המלחמה תסתיים. רופאי הילדים נמצאים בקו הראשון של החזית הזאת. הם אלה שמקבלים לידיהם את הילדים, ומזהים, לעתים בדרך אגב, את המצוקות. המדינה נדרשת מיידית – עכשיו, ולא בעוד חודשים – להדריך את רופאי הילדים כיצד לתת מענה נכון ומדויק לפניות. זה בנפשנו ובנפשם של ילדינו".
יו"ר עמותת "גושן", פרופ' איתן כרם, מסביר: "ילדים רבים צריכים סיוע, אך האמצעים מוגבלים במיוחד. הסקר מצביע על כך שלמרות סימני המצוקה והחרדה, רק חלק קטן מההורים פנו לשירותי תמיכה נפשית, אבל הרבה יותר מתוכם ביקרו אצל רופאי הילדים. רופאי הילדים הם משאב לאומי קיים וזמין, וההורים מדגישים שהיו רוצים שהם יתעניינו במצב הרגשי שלהם ושל ילדיהם וידריכו אותם. לכן, חובה על המדינה לתת להם את כל הכלים הנדרשים בתחום בריאות הנפש, כולל טיפול רפואי מוכוון טראומה. הדבר יאפשר מתן מענה ראשוני ומוקדם לילדים ולהוריהם".
פורסם לראשונה: 00:00, 10.12.23
