73 ימים חלפו מאז הטבח ב-7 באוקטובר ופרוץ המלחמה, והמראות והסיפורים לא מרפים. ההיקפים הבלתי נתפסים של הנפגעים הובילו לעלייה תלולה במצוקות והפרעות נפשיות, שאיתן מתמודדים הנפגעים ובני משפחתם, אולם מחקר חדש של אוניברסיטת חיפה מצביע על היקף משמעותי של אזרחים שמשלמים מחיר נפשי מאז המתקפה גם אם לא נפגעו ממנה באופן ישיר.
מנתוני המחקר עולה שכ-60 אחוז מהאזרחים שלא נמצאים בשני המעגלים הראשונים של הנפגעים במלחמה, פיתחו הפרעת דחק אקוטית חריפה המהווה סיכון להתפתחות הפרעת דחק פוסט-טראומטית. מדובר על אזרחים שאינם תושבי עוטף עזה או ערים נוספות שנפגעו פיזית או שרכושן נפגע, ואין להם בן משפחה שנפגע, נרצח או נחטף מאז התחילה המלחמה. "האחוז הגבוה של הסובלים מהפרעת דחק אקוטית כתוצאה מהמלחמה הנוכחית הוא הגבוה ביותר מכל האירועים והמלחמות שהיו בעבר בישראל", הסבירה ד"ר סבטלנה בזיליאנסקי, מעורכות המחקר.
החוקרות הסבירו שהפרעת דחק אקוטית היא הפרעה רגשית-נפשית הנגרמת עקב חשיפה ישירה: עדות לאירוע, פגיעה פיזית או פגיעה ברכוש. כמו כן היא יכולה להיגרם מחשיפה עקיפה לאירוע טראומטי, למשל חשיפה באמצעות מדיה. ההפרעה מופיעה שלושה ימים עד חודש לאחר האירוע, והיא גורמת לחרדה, פחד, דיכאון, חוויה חוזרת ונשנית של אירוע טראומטי - כמו פלאשבקים, סיוטים בלילה וניסיון להימנע מלחשוב על האירוע או להתקרב למקום האירוע, כדי להפחית רמות מצוקה רגשית. נצפות גם תגובות פיזיולוגיות, כגון דופק מואץ, הפרשה מוגברת של הורמוני דחק. "כל אלה גורמים לקשיים משמעותיים בתפקוד היומיומי", הסבירו. עוד מצאו החוקרות כי ככל שגיל המשתתפים עלה, כך הסיכוי לפתח הפרעת דחק אקוטית ירד.
רבים מאוד יזדקקו לטיפול רגשי ונפשי
את המחקר ערכה ד"ר בזיליאנסקי עם ד"ר וופא סואן מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. הן ביקשו לבחון את השכיחות של האזרחים הסובלים מהפרעת דחק אקוטית ואת המנבאים האפשריים לתופעה זו, תוך כדי התמקדות במי שלא חווה באופן ישיר את האירועים הקשים. כאמור, במחקר נמצא כי 60 אחוז מהמשתתפים סובלים מהפרעת דחק אקוטית. לדברי החוקרות, מדובר בנתון גבוה בצורה יוצאת דופן בהתחשב בכך שמדובר באוכלוסייה שלא נחשפה באופן ישיר למראות המלחמה. הן הוסיפו כי, "מספר מצומצם מאוד של מחקרים אחרים בעולם, שנערכו בקרב אוכלוסיות במלחמה או במצבי קיצון, הגיעו לאחוזים כה גבוהים בקרב אנשי המעגל השלישי".
"אנחנו צופות שאחוזים גבוהים מאוד מהאוכלוסייה יזדקקו הן לטיפול רגשי והן לעזרה תרופתית בתקופה הקרובה, דבר שעלול ליצור עומס רב על המערכות הטיפוליות", סיכמו החוקרות.
נוסף למחקר זה, בשבועות האחרונים פירסמנו ממצאים של מחקרים אקדמיים חדשים נוספים המצביעים על עלייה משמעותית במצוקות נפשיות מאז 7 באוקטובר. ביניהם, מחקר חדש של המרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי, שמנתוניו עולה כי שיעור הפרעת הדחק הפוסט־טראומטית הוכפל ועלה מ-16 אחוז לפני הטבח ל-30 אחוז אחריו. שיעורי הדיכאון והחרדה עלו באופן דרמטי גם הם, לכמעט 45 אחוז בכל סוג של מצוקה.
כשנתוני המצוקה ממשיכים להתרחב נשאלת השאלה מי יטפל בכל מי שזקוק לסיוע, מאחר שהשירותים הפסיכולוגיים בישראל קרסו גם בימים שלפני המלחמה - אז זמני ההמתנה בשירות הציבורי עמדו על חצי שנה במרכז בארץ, ושנה ואף יותר בפריפריה. בפורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית אמרו כי "המלחמה הציפה את המחדל המתמשך בשירות הפסיכולוגי לאזרחים. למרבה הצער, שירותים פסיכולוגיים חיוניים לנפגעים ולמשפחות נסמכו לא אחת על מתנדבים, שעם כל מסירותם אינם חלופה לשירות ציבורי מסודר. ישראל חייבת מערך פסיכולוגיה ציבורית חזק ומתפקד, ואנו קוראים למשרד האוצר לשבת למו"מ מואץ על הסכם שכר חדש שיאפשר גיוס ושימור הפסיכולוגים בשירות הציבורי".
"פחות חרדה, אך עדיין בשיעורים גבוהים ממלחמות קודמות"
מחקר נוסף של אוניברסיטת תל אביב והמכללה האקדמית תל חי, קובע כי בחודשיים שחלפו מאז פרוץ המלחמה, חלה ירידה משמעותית בתחושות הדחק המתאפיינות בחרדה ודיכאון בקרב הציבור שהתרגל למעין "שגרת מלחמה", אך הנתונים עדיין גבוהים יותר ממדידות שנעשו באירועים ביטחוניים בעבר, למשל במבצע שומר חומות.
המחקר בוצע על ידי צוות החוקרים פרופ' שאול קמחי ופרופ' ברוריה עדיני, מהחוג לניהול מצבי אסון וחירום באוניברסיטת תל אביב ופרופ' יוחנן אשל וד"ר הדס מרציאנו מהמכללה האקדמית תל חי. המחקר מתבסס על מדגם של 2,002 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת דוברת עברית.
החוקרים בצעו שתי מדידות שבוצעו באוקטובר לאחר פרוץ המלחמה ומדידה נוספת כחודשיים לאחר מכן, ומהנתונים עולה שבעוד שבמדידה הראשונה הנתונים העידו על שעור תסמיני דחק גבוהים מאוד באוכלוסייה (18% גבוה, 46% בינוני ו-36% נמוך, הרי שבמדידה השנייה ניכרת ירידה בתחושות הדחק 13% גבוה, 40% בינוני ו-47% נמוך).
אולם מהשוואת הנתונים של המדידה השנייה למדידות שבוצעו בעת מבצעים צבאיים, מצאו החוקרים כי ניכר שעדיין תחושת הדחק גבוהה יותר. כך למשל, בעת מבצע שומר חומות 11% מהמשיבים העידו על תחושת דחק גבוהה, 27% בינונית ו-62% נמוכה.
החוקרים מסבירים את הממצאים בכך שבהשוואה למשברים קודמים, רמות הדחק גבוהות יותר מפני שמדובר במשבר ביטחוני חסר תקדים.
"הציבור בישראל הורגל לאורך שנים בסבבים של אירועים ביטחוניים, שכללו שיגורי טילים משטח האויב לתוך הארץ, לוחמה סביב הגבולות, מבצעים בעומק שטח האויב ולעיתים גם חדירות מוגבלות של מחבלים לתוך שטח המדינה", מסבירה ד"ר הדס מרציאנו, "אבל אירוע חדירת מחבלים משמעותי כל כך בעוצמתו והיקפו, הציבור בישראל לא הכיר קודם. לכן, עוצמת והיקף האירוע הביטחוני, הקושי של המערכת כולה להגיב אליו בזמן מהיר מספיק, ושלל האירועים הביטחוניים שהגיעו אחריו, כולם יחד מותירים את הציבור במצב רגשי נמוך יחסית הכולל תסמינים של חרדה ודיכאון בשיעורים גדולים יותר מבעבר".
החוקרים מציינים כי נתונים אלה עולים בקנה אחד גם עם מחקרים קודמים שנעשו בישראל ובעולם למשל באוקראינה, ומהם עולה שגם במצבי משבר קשים מרבית האוכלוסייה יודעת לעשות את ההתאמות ולומדת לחיות לצד המשבר, קשה ככל שיהיה.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.12.23
