בבוקר שבת, 7 באוקטובר, סמ"ר סימון חי שילון מחטיבה 7, גדוד 77, היה בחופשה בביתו בלוד. אבל אז החלו לזרום המראות מאירועי הזוועות בעוטף, ובהם סרטון שבו נראה טנק שרוף על גדר המערכת, הוא זיהה את הטנק והחליט מיד להגיע למקום: "בהתחלה לא הבנתי את חומרת האירוע. כשראיתי את הסרטון החלטתי להגיע כמה שיותר מהר לדרום, חברים שלי נלחמים ואזרחים נמצאים בסכנה וזה הדבר היחיד שעבר לי בראש".
בעוטף פגש סימון בקמב"צית. "היא אמרה משהו שלא יצא לי מהראש - 'המחנה נכבש. אין לנו דרך להבטיח שתהיו בסדר. תעשו מה שאתם יכולים'. היא הייתה בטוחה שהיא שולחת אותנו למות. נכנסנו לרכב הפרטי של המפקד ונסענו במהירות פסיכית עם כלי נשק שלופים מהחלונות. הגעתי עם מחסניות מהבית וחילקתי לחבר'ה ברכב. מה שראינו בכביש היה נורא. גופות שהתעללו בהן, אנשים צורחים וממררים בבכי. הגענו למחנה, הש"ג היה פרוץ, לצערי אני מזהה את אחד החברים שלי. הגענו לטנק שבדקנו שהוא לא ממולכד והתחלנו לכבוש בחזרה את המוצב".
2 צפייה בגלריה
"אומרים שאני נס רפואי". סמ"ר סימון חי שילון לוחם בחטיבה 7 השתקם לאחר שנפצע קשה
(צילום: דובר צה"ל)
לאחר שסימון וחבריו לחמו בבסיס, הם גם החלו לתת מענה ראשוני לפצועים וחילצו נמ"ר של גולני עם 11 לוחמים פצועים בדרגות שונות. הם העלו את כולם על הטנק בזריזות ובכך הצילו את כולם. ביום הנורא ההוא איבד סימון שלושה חברים קרובים מהפלוגה שנפלו בקרבות.
עם כניסת הכוחות לעזה, נכנס, כמובן, גם סימון כשהוא חדור מטרה. ב-31 באוקטובר נתקל הכוח שלו בג'בליה במחבל שיצא ממנהרה מוסתרת, חיבר מטען לטנק ואז נסוג לאחור וירה RPG, ושניהם התפוצצו בו-זמנית וחדרו את הטנק. "הפגזים בתוך הטנק התפוצצו. היה הדף מטורף וגל חום. אש בצריח בכמות מטורפת. אני בשוק ששרדתי את זה, אני חי בנס", הוא משתף, "חילצנו את עצמנו אחורה והצלחנו להכניס חמצן לטנק. מהנקודה הזאת אני זוכר מעט, למשל שכל הגדוד היה רתום לחילוץ שלנו, שהעלו אותי למסוק ואת השאלות של הרופאים בסורוקה".
סימון הוגדר כפצוע במצב קשה לאחר שריאותיו קרסו. הוא נכווה קשות בפנים, בצוואר, ברגל וביד, לצד כווייה פנימית בגרון. הוא היה מאושפז בטיפול נמרץ שבועיים כאשר הוא מורדם ומונשם ולאחר מכן הונשם לעוד שבוע וחצי. "הייתי בסכנת חיים רצינית. כל איש צוות רפואי שרואה אותי אומר שהוא לא מאמין שזה אני, שאני נס רפואי. כל בוקר כשהייתי מתעורר הרגשתי טוב יותר אבל המחשבות שלי תמיד עם החברים בעזה, אנשים מיוחדים שאני כל כל גאה בהם".
אתמול, כמעט נגד כל הסיכויים, סימון שוחרר לביתו. "אין משהו שאני יותר רוצה מלהיות עם הגדוד ולהילחם. אבל אני יודע שאחזור בקרוב לכל תפקיד שיצטרכו אותי. מבחינתי, זה מובן מאליו, אין אופציה אחרת".
ד"ר אורי גלנטה, רופא בכיר ביחידה לטיפול נמרץ פנימי בסורוקה ומנהל שירות האקמו לכשל נשימתי, מסביר עד כמה המקרה של סימון יוצא דופן: "הוא הגיע לסורוקה בהכרה עם סימנים לפגיעה ריאתית משמעותית. במהלך היממה הראשונה לאשפוזו מצבו הנשימתי הלך והחמיר, הוא הורדם והונשם אך גם באמצעים מתקדמים לא ניתן היה לחמצן אותו במידה מספקת.
"הוא הועבר במצב קשה ביותר ליחידה לטיפול נמרץ פנימי ומיד עם כניסתו ליחידה עבר פרוצדורה רפואית שבמהלכה חובר למכשיר אקמו במשך כשלושה שבועות. במהלך אשפוזו הארוך ביחידה למדתי להכיר בחור קסום, חכם ומלא הומור ומוטיבציה. סימון השתחרר מסורוקה בריא, ללא כל מגבלה רפואית. חלקנו בטיפול הרפואי תם, אך תישאר לסימון פינה חמה בליבי לעד".
פורסם לראשונה: 00:00, 19.12.23
