רפואה בחירום: ד"ר לירן לוי, מנהל שירות השתלות הריאה במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, ראה בתחילת המלחמה את החיילים הפצועים המגיעים לבית החולים - ותוך זמן קצר החליט להתגייס למילואים בעצמו, על אף שהוא בן 47. הוא שירת כרופא גדודי, וליווה את גדוד גפן של בה"ד 1 בתוך רצועת עזה. יציאתו למילואים דרשה מבית החולים היערכות מיוחדת, כיוון שהוא הרופא היחיד שמנהל בו את תחום השתלות הריאה.
ד"ר לוי לא לבד. במערכת הבריאות מתמודדים מאז 7 באוקטובר עם גיוס מסיבי של רופאים ורופאות, והתמשכות הלחימה משפיעה באופן משמעותי על התנהלות בתי החולים וקופות החולים. דובר צה"ל סירב להשיב לפניית "ידיעות אחרונות" ו-ynet באשר למספר הרופאים שגויסו, אך ההערכה היא כי מדובר על קרוב לאלפיים רופאים ורופאות.
"הרגשתי צורך מיוחד להתגייס למילואים, למרות שיש לי תפקיד משמעותי באזרחות", סיפר ד"ר לוי, "יש לי ארבעה בנים שאני מניח שיהיו חיילים, והיה לי קשה לראות את החיילים שמגיעים לשיקום בשיבא ולא לעשות משהו. זו הייתה המוטיבציה העיקרית, לשמור על החיילים בשטח. למרות שמדובר בחיילי חי"ר מובחרים, בעיניי הם ילדים. חלק מהשמירה עליהם הייתה גם לדאוג לחוסן הנפשי שלהם ולדבר איתם על דברים שלא היו מדוברים. הם עוברים חוויות קשות, חברים שלהם נהרגים".
ד"ר לירן לוי, שיבא: "אחת המחשבות הייתה מה יקרה אם חלילה לא אחזור משם, מי ייקח אחריות על השתלות הריאה? שיבא זה בית חולים מאוד גדול עם הרבה רזרבות, אבל רוב הרופאים שנמצאים עד עכשיו במילואים הם אלה שמתחזקים בשגרה את התורנויות בבית החולים. העומס על מי שנשאר הוא גדול, ויש שחיקה ועייפות"
במקביל לתרומה של ד"ר לוי בשטח, בשיבא כאמור נאלצו להיערך בהתאם. "אני נמצא בתפקיד מאוד מרכזי בבית החולים, והרופאה שאחראית על תחום השתלות הריאה בילדים, ד"ר יעל בצלאל, לקחה פיקוד על המבוגרים. כולם עבדו הרבה יותר קשה, אבל הקושי הפך לתחושת סיפוק אדירה. זה מחמם את הלב ונותן את הכוח ללכת הלאה".
הוא סיפר כי "אחת המחשבות הייתה מה יקרה אם חלילה לא אחזור משם, מי ייקח אחריות על השתלות הריאה? שיבא זה בית חולים מאוד גדול עם הרבה רזרבות, אבל רוב הרופאים שנמצאים עד עכשיו במילואים הם אלה שמתחזקים בשגרה את התורנויות בבית החולים. העומס על מי שנשאר הוא גדול, ויש שחיקה ועייפות".
בעוד שבצה"ל שואפים לגייס כמה שיותר רופאים למילואים - בבתי החולים מבקשים לעיתים לדחות או לבטל גיוסים ספציפיים של בעלי תפקידים שאין להם מחליפים כלל, או שיש רק מעט. כדי לפתור את הבעיה, פורום משותף לצה"ל ומשרד הבריאות, יחד עם בתי החולים, מגיע להסכמות לגבי זהות הרופאים המגויסים.
עיקר המצוקה היא בתפקידים בהם יש צורך רב גם בבתי החולים וגם בשטח, כמו רופאים מרדימים, רופאי טיפול נמרץ ורופאים מהמקצועות הכירורגיים. במחלקות הקטנות המצוקה גדולה עוד יותר, וגם רופאים מתמחים - שלמעשה עושים כמעט את כל התורנויות בבתי החולים בערבים ובלילות - שמגויסים מעבירים את העומס לאלו שנשארו בעורף.
ד"ר אנה שפיגלמן, אסותא, אשדוד: "אני יודעת שמה שאני עושה עכשיו הרבה יותר משמעותי ומבחינתי גם יותר חשוב. המחלקה תהיה שם גם אחרי, ואם אני אצטרך להשלים דברים - אני אשלים"
אחת מהן היא ד"ר אנה שפיגלמן, מתמחה במחלקה פנימית בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד, שגויסה למילואים כבר בתחילת המלחמה. "בדרך כלל מגייסים אותי כסמב"צית, אבל ביקשתי שיגייסו אותי הפעם כפרמדיקית או רופאה, ואני משרתת כמטפלת בכירה ביחידת הפינוי המרחבית. בית החולים והמנהל שלי מאוד תמכו".
היא אחראית על פינוי החיילים למסוקים או לאמבולנסים שמובילים אותם לבתי החולים. למרות התפקיד המשמעותי, היא תוהה לעיתים מה יעלה בגורל ההתמחות שלה. "אין לי יותר מדי מה לעשות, ואני יודעת שמה שאני עושה עכשיו הרבה יותר משמעותי ומבחינתי גם יותר חשוב. המחלקה תהיה שם גם אחרי, ואם אני אצטרך להשלים דברים - אני אשלים.
"אם לא הייתי במלחמה הייתי מרגישה שאני מחסירה משהו גדול, אפשרות לתרום. אני יודעת שלא יהיו לי חרטות. הקושי הוא בתורנויות, ורוב מי ש'אוכל אותה' הם המתמחים שנשארו בבתי החולים. זה לא משנה מה עשיתי במילואים, אני אעשה הרבה תורנויות כדי להשלים את הפער. בית החולים מתקשה אבל עובדה שהוא עומד על הרגליים. אני שומעת שקשה להם".
יש לציין כי במעבר לשלב השלישי במלחמה צפוי שחרור משמעותי, שכבר החל, של רופאים ורופאות שיחזרו לבתי החולים. ד"ר ספי מנדלוביץ', המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, הסביר: "בהתחלה היה גיוס מאוד גדול, ולאט־לאט יש רגיעה כי יש דילול של כוחות המילואים. בסך הכל, בתי החולים מתפקדים והם בסדר גמור. מנהלי בתי החולים מבינים שצריך את הרופאים בשטח וזה חלק מהאתוס של המערכת, במיוחד אחרי שהתמרון התחיל והחיילים הגיעו לבתי החולים. יש כתובת בצד השני, בצבא, ונוצר אמון גבוה. אם יש רופא שכל התחום שלו עליו, ברור שלאי־השחרור שלו יש השפעה ויש שיח יומיומי בעניין".
ד"ר ספי מנדלוביץ צילום: שלומי אמסלם, לע"מלדבריו, "האתגר הוא במקצועות הקטנים יותר. מרדים, למשל, זה מקצוע מאוד חשוב גם ברפואה הצבאית. גם אנשי טיפול נמרץ, זקוקים להם גם בשטח וגם בבתי החולים. לכן מנסים להפעיל שיקול דעת מאוד משמעותי. בבית חולים קטן עם שתי מחלקות פנימיות, מספיק שלוקחים ארבעה פנימאים וזה מאוד מצמצם את הצוות. זה מאוד משתנה. עם זאת, ההשפעה היא לא רק בגלל גודל בית החולים אלא בגלל המקצועות שבהם יש מומחים בודדים בבתי החולים. רופאים הם משאב מוגבל".
ברקע ההיתכנות להתרחבות הלחימה לצפון, אחד הפתרונות שיצאו לפועל וצפויים להתרחש בעתיד הוא הבאה של רופאים מחו"ל. "אין פתרונות קסם", אמר ד"ר מנדלוביץ', "אבל יהיו פתרונות למצבים של עומס אדיר על מערכת הבריאות. אנחנו נערכים לתרחיש הזה. יש לנו תוכנית מאוד מדויקת להביא גם רופאים מתנדבים מחו"ל. לכולם יש רשימות ושיבוצים. כבר הגיעו לא מעט אנשים לארץ, ויש אלפי רופאים שרוצים לבוא לארץ, הרבה יותר ממה שצריך כרגע".
פורסם לראשונה: 00:00, 04.01.24
