הממשלה טרם מצאה לנכון לתקצב את מרכזי החוסן בצפון שפועלים מסביב לשעון. הבוקר (יום ג') אנחנו חושפים כי ההבטחות למיליוני שקלים נותרו על הנייר. משרד הבריאות טוען שמשרד האוצר טרם אישר את העברת הכספים - ובתווך נמצאים עשרות אנשי מקצוע שמסייעים לתושבים.
מרכזי החוסן בדרום ובצפון נחוצים במיוחד בעת הזאת. המרכזים בצפון מופעלים על-ידי מרכז "משאבים" בגליל, כשרק ביוני קיבל המרכז הכרה מהממשלה בפעילותו בהיערכות לשעת חירום, וזו החליטה לתקצב אותו בשלושה מיליון שקל. ואז, ב-7 באוקטובר, הגיעה שעת חירום והוא נדרש להתמודד עם מציאות כזו. עשרות אנשי מקצוע נפרסו במרכזי קליטת מפונים, המטפלים החלו במתן סיוע לקהילות שפוזרו בבת אחת והתפרקו, והתקציבים לפעילות? הם נשארו בגדר הבטחה לא ממומשת.
"למרות שמרכזי החוסן לא היו אמורים לתת מענה בחירום לאוכלוסייה בת חצי מיליון איש בקו העימות לבנון וסוריה, היינו חייבים להעמיד את הניסיון שלנו לרשות הציבור", מסביר יפתח בנבנישתי, מנכ"ל מרכז "משאבים". בחודשים האחרונים העניקו אנשי הארגון אלפי שעות טיפול למפונים ולקהילות שנשארו ביישובים המופגזים. בתחילת המלחמה פנו במרכז "משאבים" למשרד הבריאות וביקשו תקציבים.
לדבריהם, הגורמים המקצועיים אישרו את הבקשה, אך בפועל הכספים שהובטחו עבור שלושת חודשי המלחמה הראשונים לא הועברו. כעת, עם פתיחת 2024, המצוקה שלהם מחריפה. "אנחנו יוצאים לפעולה רק עם תקציב בסיס שלא מספיק בעת הזאת", אומר בנבנישתי.
בשבוע שעבר פירסמו במרכז "משאבים" תמונת מצב של הנוער במרכזי הפינוי, והממצאים מצביעים על האתגר העצום שיש לתת לו מענה מיידי, לפני שמצב המתבגרים יידרדר. על פי דוח של פיקוד העורף, עולה כי הילדים והנוער חווים בלבול, תלישות, חרדה וחוסר אונים, וכי המשך השהות עם בני משפחותיהם במלונות מעצימה את תחושות האובדן והכישלון ופוגעת במבנה המשפחתי ובתפיסת הסמכות ההורית.
כחלק מהמענה שמעניקים אנשי החוסן, הם מפעילים את מתחם "סטודיו פתוח" שהוקם במלון "סלינה" בטבריה ונותן מענה למאות מתושבי הגליל המפונים. "המקום עושה פלאים בקרב המשתתפים שיוצרים פה באמנות ומקבלים מקום שהופך עבורם לבית ולעוגן של חיבור", מתארת ענת שריר, מרפאה בעיסוק ומטפלת באמנות שמנהלת את המקום לצד שירה ברקת סייג.
מי יחזור ליישוב כשתיגמר המלחמה?
יואב בן בשט, עו"ס מומחה בחירום וטראומה, אמון על ליווי כיתות הכוננות ביישובים הנטושים. "המרקם החברתי במצב מורכב. חברי כיתות הכוננות שגויסו להגן על היישוב נותרו רחוקים מהמשפחות, וזה קשה", הוא מציין. "כשהם רואים שחלק מהתושבים שפונו מוצאים יישובים אחרים לגור בהם, הם שואלים את עצמם על מה בעצם אני שומר פה ומי יחזור ליישוב כשתיגמר המלחמה. קהילות רבות מהיישובים המפונים שבהתחלה התפנו יחד באופן מאורגן לבתי המלון התפרקו לכמה מלונות בערים שונות. חלק מהאנשים עוזבים ומחפשים מקומות להשתקע בהם לתקופה ארוכה ואנחנו מתריעים שחלקם עלולים לא לשוב".
"התפקיד שלי הוא לעזור לקהילות ולסייע לאנשים להבין את האירוע שהם חווים", מסביר בן בשט, "אנחנו מנסים לעזור למנהיגויות המקומיות לסייע לקהילות שנפגעו ולהכין אותם לעתיד כי אנחנו מבינים שהמערכה תימשך ונכונו לנו עוד אתגרים רבים. אנחנו מנסים לייצר פתרונות שיחזירו את השליטה במערכת החינוך הפנימית והצרכים הבסיסיים של אוכל או כביסה. אנחנו רואים שבמלונות אנשים כבר התחילו לבשל לעצמם בחדרים. חוסן הוא לא רק לצרוך שירות, אלא לדעת לתת שירות לעצמך ולקהילה".
מנכ"ל "משאבים", יגאל בנבנישתי, אומר כי האנשים שאמורים להעניק כלים ליציבות צריכים לעשות זאת ללא כל ודאות האם המדינה תדאג לשלם להם. "דורשים מאיתנו לפעול ולפתוח שלוחות טיפוליות במרכזי הפינוי, אבל לא מתקצבים את זה. במקרה הטוב יעבירו את הכסף בהמשך, ואנחנו כארגון מגזר שלישי צריכים לסחוב את זה".
ממשרד הבריאות נמסר: "המשרד גיבש תוכנית למערכת בריאות הנפש בעלות של שני מיליארד שקל בבסיס התקציב. תקצוב התוכנית ממתין לאישור האוצר ובמסגרת זו יתוגברו מרכזי החוסן. בתחילת המלחמה ניתנה תוספת תקציבית למרכזי החוסן, כאשר המרכזים בצפון תוקצבו ב-2.3 מיליון שקל. בימים אלו נמצאים בתהליכי אישור 3.4 מיליון שקל נוספים עבור המרכזים בצפון".
פורסם לראשונה: 00:00, 09.01.24
