"ברור לנו שבחזית הצפונית יהיה כאוס", כך אומר השבוע מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב על המערכה שעלולה להיפתח מלבנון. "תהיה מסה גדולה מאוד של אש על כל האזור, לא בטוח שיהיה פינוי מוסק מצוין כמו מעזה. זה ישפיע כמובן גם על יכולת הפינוי שלנו מהדרום ועל כל המדינה. הרבה דברים ייראו אחרת. מצד שני, אני בטוח במנהיגות הרפואית שיש לנו בבתי החולים האלה ובצוותים הרפואיים שם. הם יעשו את המקסימום עבור כל מטופל".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
בשבוע שעבר סייר המנכ"ל בבתי החולים רמב"ם בחיפה וזיו בצפת, שם שמע על הקשיים במוכנות מתמשכת לקראת מלחמה שמבוששת להגיע, וגם על המחסור הקשה במבנים ממוגנים בשטח שצפוי לספוג אש כבדה. "אין מספיק מבנים שמאפשרים עבודה בטוחה בזמן חירום, ובאלה שיש, העבודה הרפואית מתבצעת לעיתים בתנאים לא נאותים", סיפר לי השבוע איש צוות באחד מבתי החולים על קו העימות. "בגלל שחלק גדול מהחולים נשלחו הביתה, כדי להשאיר מיטות פנויות לקראת עימות, חבריי ואני נותרנו בלי עבודה. במשך שבועות רק מתכוננים. קשה מאוד לשמור על עירנות טובה במציאות כזו".
בר סימן טוב מבין את הקושי הזה. "אין ספק שדריכות מתמשכת גורמת לשחיקה", הוא אומר. "אנחנו כל הזמן בודקים את עצמנו, האם אנחנו מצליחים לאזן בין הצורך להיות מוכנים לכל תרחיש ולכל הפתעה לרצון לשמר את הפעילות השגרתית של בתי החולים עבור המטופלים. בתי החולים מבקשים מאיתנו להרחיב את הפעילות שלהם, אבל בשלב הזה, כשהטילים שורקים באוויר, עדיין לא בטוח לצאת מהמרחבים המוגנים. כל רגע יכול לקרות משהו".
איך אתם נערכים לקראת אלפים רבים, חלילה, של נפגעים בחזית ובעורף?
"כל בתי החולים יצטרכו לעבור ממצב שגרה לחירום בפרק זמן מאוד-מאוד קצר, של מספר שעות. לרדד מטופלים, לפנות מיטות טיפול נמרץ, לגייס את כל הצוותים. כולם תירגלו, וחלקם כבר עשו את זה באופן חלקי. אנחנו שומרים כל הזמן על זמינות של מיטות טיפול נמרץ ותשתיות קריטיות. המנהלים בדריכות מאוד גדולה".
בתי החולים בצפת ובנהריה, הצפוניים בישראל, הם לא בתי החולים החזקים ביותר במדינה, בלשון המעטה. הם יעמדו במשימה?
"בואי נדייק את זה. הם לא מרכזי-על, אבל יש שם מנהיגות וגם נתגבר אותם ביכולת לתת מענה, באמצעות כוח אדם שכבר חבר אליהם וביכולת לווסת משם החוצה. בזיו יצרנו עכשיו תשתיות קריטיות ממוגנות. קידמנו פרויקט של בניין אשפוז חדש עם מיטות טיפול נמרץ, שהיה אמור להסתיים תוך חצי שנה. הבאנו מסה של קבלנים וסיימנו אותו תוך שבוע וחצי. הייתי מאוד לחוץ להכין את המיטות האלה לפני שהחזית תתחיל לבעור. תיגברנו ציוד ומלאים. לכל בתי החולים יש יכולת גנרציה עצמאית. כמובן שיש עוד דברים שצריך לעשות".
מה תרחיש הייחוס הרפואי שאליו אתם נערכים?
"בתי החולים צריכים להיות ערוכים לקלוט כמה שיותר פצועים, אזרחים וחיילים. לדעת לפנות כמה שיותר, מצד אחד, ומצד שני להיות מסוגלים להיות מנותקים ולשמש 'אי בודד'; לפעול שלושה ימים לבד, בלי אספקה, בלי שאפשר לפנות מהם פצועים. יש תרחישי ייחוס, אבל המציאות תמיד מפתיעה, ולכן אנחנו לא מתמקדים בהערכות לתרחיש כזה או אחר, אלא ביצירת יכולות. בסוף, כשתפרוץ מלחמה, מנהלי בתי החולים יצטרכו להתמודד עם משהו שהם לא התמודדו איתו קודם".
אחד התרחישים שמשרד הבריאות נערך אליו עכשיו הוא שילוב של לחימה קשה ומתקפת סייבר. מתקפות כאלה פגעו בשנתיים האחרונות במספר בתי חולים, בהם הלל יפה, זיו ומעיני הישועה, ובחלקם גרמו נזק כבד. הטיפול באלפי נפגעים תחת מערכת מחשוב לא מתפקדת הוא בעל פוטנציאל הרסני במיוחד.
"מתקפות הסייבר מהוות איום משמעותי ואנחנו נערכים אליהן מאוד ברצינות במשאבים שעומדים לרשותנו", אומר בר סימן טוב. "צריך לזכור שהדברים האלה, גם מיגון וגם סייבר, לוקחים משאבים מטיפול באנשים. המשאבים שלנו מוגבלים. בסוף, כשאני משקיע עוד כמה עשרות או מאות מיליונים במיגון או בסייבר, אני לא משקיע בקיצור תורים. זה בא על חשבון דברים אחרים. ולכן אנחנו לא הולכים לפתרונות המוחלטים".
במילים אחרות, מתפשרים.
"לא כל המערכת נמצאת במיגון תקני מלא. זה לא סוד. למגן את כולם יעלה מיליארדים רבים. במקביל צריך לבנות גם חדרי ניתוח, מחלקות חדשות ומרפאות לבריאות הנפש ולהשקיע בסל התרופות. מדינות באירופה לא צריכות להשקיע במיגון בתי חולים. תמיד יש התלבטות כמה כסף להשקיע בדברים שלא נותנים תשואה ישירה בבריאות. אנחנו צריכים להשקיע בתחום הזה הרבה מאוד מהמשאבים במערכת שנמצאת גם כך במחסור".
אגב משאבים, בשבועות האחרונים קידם משרד הבריאות בזמן שיא פרויקטי מיגון, בעיקר בבתי החולים בקו העימות, אולם הפערים בין הרצוי למצוי עדיין גדולים מאוד. בחלק מבתי החולים שנמצאים בקו האש רק 15 אחוז מהמיטות ממוגנות, מה שגורם לכך שבשבועות האחרונים חלק גדול מהמאושפזים פשוט נשלחו הביתה כדי לאפשר את המוכנות לקליטת נפגעים בהיקף גדול.
בשורה התחתונה, האם העורף מוכן למלחמה גדולה?
"התשובה היא שאנחנו עושים הכול להיות ערוכים לכל תרחיש, בכל עצימות. למלחמת ענק בעורף יש עוד הרבה נגזרות מעבר למערכת הבריאות: חשמל, מים, יכולת לנוע על צירים, התנהגות אנושית - האם אנשים יישמעו או לא יישמעו להנחיות.
"בסוף אנחנו מבינים שהאירוע יהיה אחר מזה שאנחנו מצפים לו. חשבנו הרבה על שפעת פנדמית, והגיעה הקורונה שהיא לא שפעת פנדמית ולא התנהגה כמוה. מערכת הבריאות נערכה כל הזמן למלחמה עם טילים. לא העלינו בדעתנו שדווקא המכון לרפואה משפטית יהיה במוקד האירוע הנוכחי. אני אומר לאנשים שלי כל הזמן: בואו נחשוב על מה אנחנו לא חושבים".
ערב השנה האזרחית החדשה טילפן מנכ"ל משרד הבריאות לקולגות במשרד האוצר. לשם שינוי, זה לא היה כדי לריב איתם על כסף. "אמרתי להם תודה על העבודה המקצועית והעניינית שהם עשו", בר סימן טוב מנמק.
אתה כנראה המנכ"ל הראשון מהמשרד שהודה להם אי פעם על משהו. על רקע המאבק התקציבי המתמשך מולם על הקצאת כספים חיוניים למערכת הבריאות, זה מפתיע.
"יצרנו כמה מהלכים חשובים בסגירת השנה. עשינו סדר בתקציב וסגרנו שנה טובה בכל בתי החולים, גם בשיבא וגם בהדסה ובנהריה. קיבלנו את השקט שמאפשר לנו להתרכז במשימה החשובה שעומדת בפנינו: הכנה למלחמה. באותה נשימה הזכרתי להם שיש לנו עדיין נושאים פתוחים שצריך לטפל בהם. בשום פנים הם לא קיבלו ממני את הרושם שאנחנו מורידים את הרגל מהגז".
תאמינו או לא, ככה נשמע האיש הקשוח של הקורונה בתחילת 2024. ההצהרה הזו נשמעת חריגה, במיוחד כשהיא מגיעה ממי שמורגל כל כך במאבקים. מאז נכנס לתפקידו במשרד הבריאות ב-2015 - למעט חלון של שנתיים ומשהו באמצע - היו לו מעט מאוד ימים של שקט. הקרבות על סימון המזון, פרויקט שיזם ודחף, הקורונה ועכשיו המלחמה בדרום, ובקרוב אולי גם בצפון. ולמרות זאת, הוא מסרב בתוקף לעלות בתקופה הזו על בריקדות.
"אחת ההחלטות שקיבלתי בשבועות האחרונים היא שאני לא מייצר משבר. למשבר שנוצר תוך כדי מלחמה יש מחיר. אני לא מוכן שהציבור ישלם את המחיר הזה. זו החלטה שנובעת ממבנה האישיות שלי. קיבלנו ארבעה מיליארד שקל לסל הבריאות. יכול להיות שאם הייתי עושה בלגן היינו מקבלים חמישה. אבל באיזה מחיר? אני רוצה שהציבור יאמין לנו. שיהיה לו ביטחון אמיתי שהמערכת מתפקדת ופועלת למענו. שאף אמא לא תחשוב שהבן שלה שנפצע בשדה הקרב לא קיבל את הטיפול המיטבי".
לא צריך להרחיק כדי לחפש סיבות טובות בתחום הבריאות לשבור את הכלים בגללן. קחו לדוגמה את התוכנית לבריאות הנפש, שהוכנה באגף לבריאות הנפש של המשרד זמן קצר לאחר אירועי 7 באוקטובר ושוכבת עד היום בלי תקצוב. שני מיליארד שקלים דורשת התוכנית החיונית הזו, שנועדה להחזיר את אנשי בריאות הנפש מהמערכת הפרטית לציבורית ולאפשר לכל מי שזקוק לכך לקבל טיפול נפשי בקופות החולים. המלחמה תכף נגמרת, אבל התקציבים למימושה עוד לא נראים באופק.
8 צפייה בגלריה
בר סימן טוב בדיון בכנסת על בריאות הנפש. ''חוסן נפשי הוא מטרת על''
(צילום: אלכס קולומויסקי)
על חשיבות התוכנית הזו והצורך הבהול בה לאור אירועי החודשים האחרונים אין ויכוח. גם לא על המוטיבציה של בר סימן טוב להוציא אותה לפועל. "בראייה שלי, למדינת ישראל יש היום שלוש מטרות-על", הוא אומר. "הראשונה, להכניע את חמאס. אנחנו צריכים לנצח כדי לייצר שוב את הוודאות הקיומית שלנו פה, שתהיה בלתי ניתנת לערעור. לצד זה צריך להחזיר את החטופים ולתת לציבור את החוסן הנפשי שהוא זקוק לו".
מאז תחילת המלחמה טופלו 50 אלף איש במרכז החוסן הארצי, בהם 3,000 נפגעי חרדה. בשלושת החודשים הראשונים למלחמה הוכפל היקף הפעילות של מרכזי החוסן ביחס לשנה רגילה. על פי אומדני המועצה הלאומי לפוסט־טראומה, 80-60 אלף איש עלולים לפתח PTSD, אולם הערכות מחמירות יותר מדברות על מספרים גבוהים פי עשרה. "האירוע לא נגמר", אומר בר סימן טוב. "יש איומים מצפון ומדרום. הדברים האלה מייצרים לחץ ומחמירים את המצב של מי שכבר נמצא במצב נפשי מעורער. כולם מכירים את המילה טריגרים. בסוף, החשיפה הממושכת לחדשות ולדיווחים על נפגעים מערערת את כולנו".
רק בשבוע שעבר פירסמתם שאין עלייה במספר ההתאבדויות. אולי הדאגה בכלל מוגזמת?
"אנחנו יודעים שהתגובות הנפשיות מגיעות אחרי שהאירוע הטראומתי נרגע. כיוון שהאירוע הנוכחי מתמשך, אני מניח שנראה את התחלת השבר אחרי שתהיה ירידה בעצימות המלחמה והמילואימניקים יחזרו הביתה, לילדים שלא ראו אותם שבועות.
"אוכלוסיית הנפגעים התרחבה. בהתחלה חשבנו על מעגל העקורים, המפונים והמטופלים הראשוניים. בהמשך הצטרפו בני משפחה של חללים ופצועים. מדובר במסות של אנשים. זה לא בא עדיין לביטוי מלא, כי כולם נמצאים בשלב ההתארגנות וההחזקה. מי שהבן שלו נפצע צריך לגייס את כל המשאבים כדי לטפל בו. אבל בסוף הדברים האלה יצופו".
על פי התוכנית, ישופרו תנאי השכר והתגמול למטפלים, יורחבו השירותים במרפאות, יחוזקו מערכי האשפוז ותוקם תשתית מרפאות נרחבת. כל זה נועד להכפיל את מספר הטיפולים שניתנים בקהילה. גם זה, טוענים המומחים, לא מספיק לנוכח צונאמי פגיעות הנפש שצפוי פה. "אם נראה שצריך יותר - נגיע גם ליותר", אומר בר סימן טוב. "גייסנו כבר כמה מאות מתמחים חדשים בפסיכולוגיה. אני מקווה שבימים הקרובים יתפרסם המתווה לגיוס פסיכולוגים שעליו סיכמנו עם האוצר ויוחלט על מענקים לרופאים שיתמחו בפסיכיאטריה ולמומחים צעירים שיישארו במערכת הציבורית. כל דבר כזה עולה כמה עשרות מיליוני שקלים, אבל בסוף יש פה סכום גדול מאוד של כסף שצריך להינתן כדי לאפשר לנו לומר לקופות: 'נתנו לכן אפשרות לגייס כוח אדם. קדימה, תתחילו לטפל'. שם זה נתקע".
באיזה תירוץ?
"יש רצון לחכות לתקציב 2024. אם הייתי יודע שהוא יקרה מחר בבוקר הייתי מחכה. שבוע-שבועיים גם. הבעיה שאני לא יודע מתי הוא יהיה, ומכיוון שיש אי-ודאות סביב הדבר הזה, והוא יכול להידחות, אנחנו חייבים לדאוג שהתוכנית שלנו תצא לפועל, או שבנקודת זמן מסוימת נפסיק לחכות".
זה איום?
"זו אמירה שבסוף נמצא את הדרך לממש את המחויבות שלנו לציבור בתחום הזה".
ב-7 באוקטובר משה בר סימן טוב (47) בדיוק התכונן לריצת בוקר כשההודעות ההיסטריות בקבוצת החירום של משרד הבריאות התחילו לזרום. "כתבתי לשותף שלי לריצה 'לא נראה לי שנרוץ הבוקר', ואחרי כמה דקות, כשהשטף לא עצר, הוריתי לפתוח את החמ"ל ולהגיע אליו פיזית. כשעמדתי לצאת מהבית הייתה האזעקה הראשונה בירושלים, ואחריה נסעתי לכיוון החמ"ל. אחרי כמה שעות פתאום חשבתי: 'חייבים לעדכן את השר'. שלחתי את המאבטחים לדבר איתו, אמרתי להם למסור לו: 'אנחנו עוד לא מבינים לגמרי מה הולך, אבל קורה משהו חריג, כדאי שתגיע'. הוא אכן הגיע מיד, ואיתו שאר שומרי השבת של המשרד. כולם היו פה".
את מה שקרה ביומיים הראשונים למלחמה, כשאלפי פצועים ומתים הגיעו בבת אחת לבתי החולים בדרום, ואת תפקוד מערכת הבריאות באירוע הרפואי הגדול ביותר בתולדות המדינה חוקר כעת צוות מומחים שמינה בר סימן טוב בראשותו של המנכ"ל הקודם, פרופ' נחמן אש. אבל עדויות לבעיות מהותיות בתפקוד המערכת ביומיים הדרמטיים וחסרי התקדים ההם כבר נחשפו בדוח המועצה הלאומית לטראומה - בראשותו של פרופ' מאיר אורן, לשעבר מנהל בית החולים הלל יפה ומנכ"ל משרד הבריאות בעצמו - שנכתב זמן קצר אחרי אירועי השבת השחורה.
הדוח הזה קובע כי הוויסות השניוני - כלומר, העברת נפגעים בזמן חירום מבית חולים אחד לאחר לצורך העלאת רמת הטיפול בהם וניתוב העומס בבתי החולים - לא התבצע בין השאר בגלל היעדר תוכנית סדורה וחוסר ודאות בנוגע לגורם המנהל של האירוע - משרד הבריאות או פיקוד העורף. עוד נטען כי בזמן שחלק מבתי החולים קיבלו מאות נפגעים ביום אחד, בתי חולים אחרים נותרו ריקים, ופצועים שהועברו בסופו דבר למרכז הגיעו ללא תיעוד רפואי בסיסי, דבר שסירבל ועיכב את הטיפול בהם. חלק מהפצועים הקלים והבינוניים, קבעה המועצה, המתינו שעות במסדרונות במקום לעבור לבית חולים אחר, שם היו כנראה מטופלים מיד.
"לא ידענו שהולכים להגיע 800 פצועים לסורוקה ו־500 לברזילי, זה היה אירוע בממדים אפיים", אומר בר סימן טוב. "במקום נפגעי רסיסים, שאנחנו מורגלים בהם מאזעקות קודמות, הגיעו אנשים עם פציעות ירי. לשמחתנו, בשני בתי החולים התעשתו מהר מאוד ועבדו מצוין".
חדרי הניתוח בסורוקה עבדו שתי יממות ברצף. האחות האחראית על חדרי הניתוח בסורוקה סיפרה על עגלות של איברים כרותים שיצאו מהם. לא הבנתם שיש בעיה?
"הבנו מהר מאוד שיש עומס גדול. הפינוי הראשוני לא היה באחריות משרד הבריאות, אבל זה לא משנה. הפינוי הזה היה כאוטי, אנשים הגיעו לחדרי המיון לבד. כלי רכב ומסוקים - שהם לא מסוקי פינוי רפואי - פשוט שפכו את הפצועים. הגיעו עשרות גופות. היינו צריכים לקבל החלטה אם אנחנו שולחים את האמבולנסים של מד"א לקחת מטופלים מסורוקה וברזילי ולהעביר אותם למרכז, או שאומרים להם להמשיך להביא פצועים מהשטח. לא ידענו כמה פצועים יש שם. זה גם היה שטח צבאי סגור תחת ירי רקטות. אמבולנסים ששלחנו עצרו כל חמש דקות בגלל אזעקות. בימים הבאים הגיעו לצערנו מאות גופות. אם יש אירוע עם עשרה פצועים ברצועה, אנחנו יודעים לקבוע שחמישה יגיעו לסורוקה ועוד חמישה לבילינסון. פה מתאר האירוע לא היה ידוע. לא ידענו כמה כלי פינוי נמצאים בדרך".
בתוך הבלגן האדיר הזה, במצב של חוסר ודאות אדיר לגבי מספר הנפגעים ובלי שום שליטה בדרך שבה הגיעו לבתי החולים, היו צריכים בר סימן טוב ושותפיו להנהלה להחליט את מי שולחים לאן. מנגד, הוא מספר, דרשו ממנו מנהלי מרכזי-העל לטראומה באזור המרכז, שמתמחים בטיפול באירועים רבי־נפגעים ועמדו כל אותן שעות ריקים, להפנות אליהם את הפצועים.
"כל מנהלי בתי החולים התקשרו אליי בזעם, למה הם לא מקבלים פצועים. ידעתי שאם אתן הנחיה לסורוקה: 'תעבירו 100 פצועים לבתי חולים אחרים', הדברים האלה יכולים להירגע. גם אנחנו מעדיפים שפצועים דחופים יגיעו למרכזי-העל לטראומה. מצד שני, אומר לי מנהל סורוקה שיש סימן שאלה גדול האם אותם פצועים בכלל יכולים לעבור לבתי חולים אחרים בלי שזה יסכן אותם. זו הייתה התלבטות שידענו שתהיה עליה ביקורת. לקחנו את זה בחשבון בזמן אמת. השיקול היחיד שהנחה אותנו במהלך האירוע היה ענייני לחלוטין - מה הבחירה הנכונה עבור המטופלים".
אבל בדילמה אם לפנות או לא, בפועל הייתה סוג של החלטה להשהות את הפינוי השניוני.
"בכל מקרה שבו הרגשנו שאפשר לפנות, והיו לנו כלי פינוי זמינים - פינינו. לא לקחנו סיכונים. בסופו של דבר, זה היה אירוע הפינוי השניוני הגדול ביותר שהיה אי פעם בישראל. 350-300 מטופלים הוסטו לבתי חולים אחרים. האם יכול להיות שבדיעבד נגלה שהיו 50 או 100 פצועים שהיה מוטב להעביר אותם? יכול להיות".
במבחן התוצאה, טוען בר סימן טוב, הטיפול הרפואי עשה את שלו על אף הקושי. "אנשים החלימו ושוחררו מאוד-מאוד מהר מבתי החולים. חלק מזה לצערנו כי הרבה מאוד מהפצועים הקשים פשוט מתו בשטח. המדינה לא הספיקה להגיע אליהם. אנחנו בודקים את עצמנו, לכן הקמנו צוות בדיקה. הביקורת היא המפתח של המצוינות של מערכת הבריאות, ונמשיך לקבל אותה. עם זאת, צריך לזכור שבסוף המערכת הזו עשתה את מה שציפו ממנה ומעבר לכך. תושבי מדינת ישראל קיבלו את הטיפול הטוב ביותר, למרות הלחץ והמחסור במשאבים. בלי להפחית מעוצמת המבחנים שעוד צפויים לנו, אני מאוד גאה במערכת הזו ובאנשים שעובדים בה".
יש לכם כבר מסקנות או הבנות לגבי נקודות שהיה צריך לפעול בהן אחרת?
"ללא ספק, הדרך לעשות את הדברים נכון באירוע כזה היא באמצעות פינוי ראשוני נכון ולא באמצעות ויסות שניוני. הרבה יותר קשה להוציא מבית חולים אדם שהתחיל טיפול ולהעביר לבית חולים אחר, מאשר מלכתחילה להביא אותו לבית החולים המתאים. לבתי החולים בצפון, בעיקר זיו ונהריה, אני אומר היום: 'לא מעניין אותי שאתם יכולים לטפל ושיש לכם צוותים וכוח אדם. כשפורצת המלחמה, כל מטופל שאתם יכולים להעביר למרכז הארץ - עובר'".
מאז 7 באוקטובר טופלו בבתי החולים יותר מ-13 אלף מטופלים, ומעל 300 מטופלים נמצאים במערכי השיקום בכל רגע נתון. 20 מרפאות חדשות הוקמו במלונות ובמרכזי הפינוי.
יד הגורל הביאה לכך שמי שלמד בכלל כלכלה ומנהל עסקים, ולא רפואה, מנהיג כיום את מערכת הבריאות בישראל לקראת האתגר הגדול ביותר שלה מאז ומעולם. ההסתדרות הרפואית דרשה יותר מפעם אחת בעבר לפטר אותו על רקע זה, אבל גם שם כבר מודים שברסי עמד במבחן בהצלחה. “הוא יסודי ומעמיק, מכיר את המערכת על בוריה ויודע לפעול בכל האמצעים כדי לקדם את הדברים שהוא מאמין בהם”, אומר בכיר באחד מבתי החולים. “אי אפשר לעבוד עליו”.
ולמרות זאת, אתגר לא צפוי הזדמן לו במחנה שורה, אליו הועברו חללי 7 באוקטובר, כשמצא עצמו ימים ארוכים בשטח, מול זוועות שגם ותיקי הרופאים התקשו להתמודד איתן.
"מחנה שורה היה אירוע נורא", הוא אומר. "הייתה תחושה של שערי גיהינום. אנשים מסרו את נפשם שם, באמת במובן של הנפש. כל מי שהיה שם לאורך זמן שילם על הדבר הזה מחיר נפשי".
ואתה?
"אני נזכר במראה של שקי הגופות, ובמיוחד בשקים הקטנים, אבל היום-יום כל כך אינטנסיבי, שהוא מחזיק אותי. גם הריח נצרב בזיכרון. לפעמים אני מזהה כל מיני סימנים של ריח משם, שאני לא בטוח אם הם זיכרון או ריח אמיתי. עד היום לא התפרקתי, אבל אני מרגיש שעדיין לא הפנמתי שמדינת ישראל עברה את מה שהיא עברה. עוד לא לקחתי את הרגע לעכל ולהאמין שזה באמת קרה".
בשבועות האחרונים מינה המשרד ועדה לקביעת מוות של נעדרים שגופתם לא נמצאה. עד היום זוהו 13 אזרחים ומספר חיילים באמצעות שילוב מידע מודיעיני וממצאים בשטח. "אין שמחה כהתרת הספקות, ואין דבר מייסר יותר מחוסר ידיעה", הוא אומר. "אם יש לנו יכולת לתת לאנשים ודאות לגבי גורל יקיריהם, על סמך מידע מודיעני מצולם ולפעמים מידע פורנזי חלקי, צריך לעשות את זה. זו אחריות שהיינו חייבים לקבל על עצמנו".
אירוע לאומי אחר שהתרחש בגבולות המערכת היה השבת החטופים. במערכת הבריאות יודעים לספר היום שמצבם הנפשי של חלקם רע מאוד. בניגוד לפטפטת הרווחת בבתי החולים, האיש שעומד בראש המערכת שמטפלת בהם בורר את מילותיו בנושא הזה בקפידה.
"מה שראינו לגבי מי שחזר הוא רק קצה הקרחון", הוא אומר בזהירות. "ברור שההיבטים הנפשיים של שהייה ממושכת כל כך בתנאים כאלה ילוו אותם במשך עשרות שנים, אולי כל החיים. בעולם הנפשי יש אצלם מורכבויות גדולות מאוד, שייקח זמן לספר, לעבד ולהציף אותן, אפילו מולנו. אפשר רק להניח כמה מורכב המצב הרפואי של מי שעדיין נמצא בשבי".
איזה רגע נחרת בזיכרון שלך מהאירוע הזה?
“כשאחד הילדים, שהוא פחות או יותר בגיל של הילדים שלי, סיפר לי שראה את סינוואר במנהרות. המחשבה שבזמן שהילד שלי יצא מהמקלחת ואכל ארוחת ערב, הילד הזה פגש פנים אל פנים את רב המרצחים, שדיבר איתו בעברית, היא בלתי נתפסת”.
עם הגיעם לישראל מינה משרד הבריאות צוות מיוחד של אחיות, בראשות האחות הראשית הארצית וראשת מינהל הסיעוד, ד"ר שושי גולדברג, שמלווה אותם מקרוב ודואג לכל צורכיהם. "נדאג להם לטיפול הטוב והמהיר ביותר, בכל מקום שירצו ובלי בירוקרטיה", הוא מתחייב. "יש פה קבוצה שצריכה לקבל תעדוף גדול מאוד בכל דבר אפשרי. אנחנו נלווה אותם בכל צורך רפואי לאורך כל חייהם".
בשולי אירועי 7 באוקטובר, התעמתה מערכת הבריאות בישראל עם גופי הבריאות הבינלאומיים המובילים, הצלב האדום וארגון הבריאות העולמי, שלא רק שנמנעו מהבעת תמיכה פומבית בישראל, ולעיתים להפך, גם לא מילאו את חובתם הרפואית והמוסרית לדאוג לחטופים.
"מארגון הבריאות העולמי לא התאכזבתי כי לא היו לי ציפיות ממנו. בסוף מדובר בארגון פוליטי", אומר בר סימן טוב. "הדרך שבה הארגון הזה בוחר להתנהל היא ביטוי מודרני של אנטישמיות עתיקה. בהקשר הזה צריך לציין לטובה את ד"ר האנס קלוגה, אחראי אזור אירופה, שיצא מגדרו כדי לעמוד לצידנו.
"האכזבה מהצלב האדום יותר גדולה כי הוא היה אמור לדאוג לחיי אדם. בסוף הם שימשו כ'אובר'. יש לנו חובה להמשיך לומר להם בכל דרך ובכל ערוץ שיש לנו ציפייה שיעשו הרבה מעבר למקסימום כדי להבטיח שהאוכלוסייה שלנו שנמצאת בשבי תקבל טיפול ראוי. נדאג להם לכל מה שצריך לצורך זה - מתרופות עד שכפ"צים ואפודים".
אירוע גדול אחר שטרם התרחש אבל המערכת מתכוננת אליו בדאגה לא מבוטלת הוא פגיעה המונית בעיר אילת עקב מתקפה של החות'ים. עיר הנופש הדרומית, שהכפילה מאז השבת השחורה את גודל האוכלוסייה בה לאחר ששורדים מהעוטף פונו אליה, כבר כמעט התרוקנה ממפונים, אבל האיום נותר בעינו, לא רק בגלל מה שעלול לקרות שם, אלא גם בגלל יכולתה המוגבלת של העיר המרוחקת והמבודדת להתמודד איתו. מספר תרגילים שנערכו בעיר בשיתוף צה"ל העלו בעיות רבות.
"עשינו שם שלושה תרגילים והאחרון כבר היה הרבה יותר טוב", אומר בר סימן טוב. "שלחנו צוותים של עשרה רופאים ו־20 אחיות שיושבים שם באופן קבוע. תיגברנו את מערך האמבולנסים. הפינוי למרכז הארץ אמור להתבצע בעזרת חיל האוויר גם באמצעות מטוסים שיגיעו משדה התעופה רמון. עדיין, אירוע רב־נפגעים בעיר שהיא מבודדת הוא אירוע מורכב. האוכלוסייה באילת תצטרך להקפיד באופן מוחלט על הנחיות פיקוד העורף. תהיה להם דקה וחצי, אולי קצת יותר, להיכנס למרחבים מוגנים כדי לשמור על חייהם ולחסוך לנו את העבודה".
תחת משרד הבריאות נמצא עכשיו נושא טעון נוסף: הטיפול הרפואי במחבלי הנוח'בה שביצעו את זוועות השבת השחורה. בניגוד לעבר, שבו אירוע כזה קומם רק קבוצות קיצון קטנות באוכלוסייה, הפעם הייתה הסכמה גורפת בקרב הנהלות בתי החולים שאין לטפל במחבלים האלה בבתי החולים הכלליים. אבל הם הועברו אליהם שוב ושוב.
אחרי שבועות ארוכים של התחבטות, הוקם בית חולים שדה למחבלים בשדה תימן, מתקן צבאי שמשמש כמקום כליאה למחבלים, ובאמצע דצמבר פורסמו הנחיות משרד הבריאות לטיפול בהם. כאן הם מאושפזים אזוקים ועיניהם מכוסות. המחבלים, כך הוכרע, יועברו לטיפול בבתי החולים הכלליים רק אם נשקפת סכנה לחייהם.
"אני מבין את הקושי של המנהלים", אומר בר סימן טוב. "אנחנו בתקופה מתוחה והם הרגישו שהדבר הזה יכול להיות להוציא את המערכת מאיזון ולערער את היחסים הטובים במערכת הבריאות בין יהודים וערבים, שאנחנו עובדים קשה כדי לשמור עליהם. כשזה עורר כאלה מהומות בתוך בתי החולים, גם אני אמרתי שאני לא מוכן לספוג את זה ושצריך למצוא פתרון שיאפשר לנו מחד לעמוד בדרישות הבינלאומיות, שמחייבות אותנו לסטנדרט טיפולי מסוים, ומאידך לא יפריע לתפקוד השוטף של מערכת הבריאות, שגם ככה קשה לה. לכן החלטנו על הקמת המתקן בשדה תימן, שיאפשר לתת את מקסימום הטיפול שם".
אבל זה לא פתר את הבעיה כשהתגלה שקשה מאוד, בלתי אפשרי כמעט, לגייס רופאים שיסכימו לעבוד שם. בסופו של דבר הוחלט שהרופאים שיטפלו במחבלים יגויסו כולם בצו 8 ויעבדו תחת צה"ל.
"אני מבין את הרופאים האלה", אומר בר סימן טוב. "ביקרתי שם לא מזמן. זה נורא. אתה רואה את האנשים האלה שוכבים שם, ושואל את עצמך מה הם עשו, את מי הם רצחו ואת מי אנסו. לקרוא להם אויבים זו מילה קטנה. המילים לא מצליחות לבטא את המשמעות האמיתית של מה שאנחנו מרגישים".
ובכל זאת, הוא אומר, יש נחמה שמצא שם, במקום שבו אפילו היפוקרטס היה כופר בשבועה שלו. "בסוף יש הרבה מאוד מידע מודיעיני שיוצא מהאנשים האלה. לישראל יש אינטרס צבאי ומודיעיני שהאנשים האלה יישארו בחיים, והטיפול בהם מביא להצלת חיים של אזרחים ושל חיילים. אחד הרופאים שם אמר לי: 'בטיפול שנתתי כאן למחבלים הצלתי יותר חיים של אזרחים ישראלים ממה שהצלתי כל חיי'. אם באמצעות הטיפול הזה נצליח להציל חיים של בן אדם אחד, אין באמת שום דילמה".
