לפני הגיוס, ד' היה במסלול אחר לגמרי, ספורטיבי: אלוף ישראל לנוער באחד מענפי האתלטיקה. אלא שלפני חודשיים הקצין המבטיח מיחידת עוקץ נפצע קשה מאוד בהיתקלות בצפון הרצועה. לאחר יומיים בבית החולים ברזילי הועבר לבילינסון, שם טופל בחודשיים האחרונים ביחידה לטיפול נמרץ. אתמול, רגע לפני שהועבר לשיקום, הגיע הזמן להיפרד ממי שנחשב לפצוע הקשה ביותר שהגיע במהלך במלחמה לבית החולים, כונה בהמשך "נס רפואי" ובעיקר נכנס ללב של כל אחד ואחת מאנשי הצוות.
"במהלך אחד האיתורים ראיתי מחבל, יורה לעברנו RPG ממרחק של כ-40 מטרים", ד' משחזר, "זה נחת מטר וחצי ממני, ועפתי. הפרמדיק ניסה למשוך אותי משם בזמן שעפו עוד שני RPG מצאתי את עצמי בנמ"ר פינוי, ותוך 40 דקות כבר הייתי בברזילי. הרבה מאוד רופאים חיכו לי, עברתי ניתוחים. הייתי בהכרה ובהמשך עשו לי את הגמילה מהנשמה. בהתחלה חשבו שלא אצליח לעשות כלום לבד, אבל הצלחתי לעשות הכל. כולם עזרו לי".
הסיפור של ד' מדגים במידה רבה על השינוי בכל מה שנוגע למצב הפצועים שמגיעים לבתי החולים במלחמה הנוכחית. זמני הפינוי מהרצועה הם מהירים, בחלק גדול מהמקרים עומדים על פחות משעה, וכך חייהם של לוחמים רבים ניצלים
שתיים מנשות הצוות שסייעו לד' במיוחד הן קלינאית התקשורת סג'א והעובדת הסוציאלית דורין, שעבדו איתו באופן אישי כל יום במשך שעות. "כל בוקר, כשפקחתי עיניים, ראיתי את סג'א", הלוחם אומר, "לקח לה בהתחלה חמש שעות להאכיל אותי, אבל היא לא ויתרה. דורין פשוט דאגה להכל, גם שמה לי שירים. בטיפול נמרץ זה לא אמור להיות כך, אבל דאגו לי להכל. עבדנו קשה יחד והאמנתי שאצליח. אני בא מספורט, מאתלטיקה. נראה לי שזה אופי. בכל צעד קטן שאני עושה כולם מתרגשים. תמיד שמרתי פה על אופטימיות".
ד' מוסיף: "עכשיו מתחיל השיקום, לא יודע מה מצפה לי, אבל אני מגיע הכי מוכן שאפשר. למדתי על עצמי שאני אדם אופטימי. טיפול נמרץ אמור להיות מקום קשה, אנשים בוכים כל הזמן, ואני תמיד הייתי אופטימי. ידעתי שאני הולך לצאת מהמצב, זה מה שהחזיק אותי".
הסיפור של ד' מדגים במידה רבה על השינוי בכל מה שנוגע למצב הפצועים שמגיעים לבתי החולים במלחמה הנוכחית. זמני הפינוי מהרצועה הם מהירים, בחלק גדול מהמקרים עומדים על פחות משעה, וכך חייהם של לוחמים רבים ניצלים.
"ד' הגיע לכאן לפני כמעט חודשיים, מונשם ועם פגיעה משמעותית בעמוד השדרה הצווארי, עם פגיעה ביכולת להזיז את הידיים והרגליים", אומר ד"ר איליה קגן, מנהל היחידה לטיפול נמרץ בבילינסון, "הוא עבר ניתוח בבטן והיו לא גם הרבה סיבוכים וזיהומים בדרך, רסיסים בכל מיני מקומות בגוף, כולל בעמוד השדרה. הוא קיבל בהתחלה אוכל דרך הווריד וכשחזר להכרה סבל מכאבים שקשורים לפגיעה בידיים. כל נגיעה קטנה ביד הכאיבה לו מאוד.
ד"ר קגן מספר ש"בהתחלה היינו בחניון, בטיפול הנמרץ המוגן. שם לא היו חדרים נפרדים והוא סבל מחוסר שינה, למרות שהוא בחור חזק וחיובי, עשוי מחומר של מנצחים. לאט-לאט הוא התחיל לישון טוב ובהמשך ניתקנו אותו מהמנשם והוא התחיל לאכול יותר ויותר. ד' עבד במשך שעות על פיזיותרפיה. היום הוא נושם לבד ומדבר לבד, התחיל להזיז טיפה את הידיים. פגיעה כזאת קיצונית בגובה כזה של עמוד השדרה היא מאוד קשה. הוא ממשיך עכשיו לשיקום במצב מדהים".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.02.24
