רק לפני שבוע, לוחמי המילואים מגדוד הסיור של חטיבה 55 עוד פעלו בחאן יונס בדרום רצועת עזה. כעת הם כבר בלי נשקים, בלי נעלי צבא ובלי קסדה על הראש והם מתפזרים, כל צוות בנפרד, לחדרים בבית ספר שדה בכפר עציון. הם מתכנסים כדי לדבר על מה שהיה, לספר אחד לשני מה חוו, וללמוד איך יוצאים מעזה – גם נפשית.
25 צוותי לוחמים עוברים במקום סדנה שמכונה "עיבוד חוויות הלחימה" מטעם "מרימים משקפת", תוכנית לעיבוד השירות הקרבי בהובלת מינהלת שער לעתיד באכ"א, בשיתוף עמותת מומנטום. התוכנית פועלת ברמת המחלקה, בהובלת המפקדים, ובמסגרתה ניתנים כלים לבניית הצוות והתמודדות עם אירועים מורכבים לצד הפיתוח האישי והגברת המוטיבציה להמשך השירות.
5 צפייה בגלריה
"להזדכות על המוח, לכבות אותו". חיילים שיצאו מעזה בסדנת "עיבוד חוויות הלחימה"
(צילום: עמית שאבי)
מתחילת הלחימה הותאמה התוכנית לצורכי השעה, בשיתוף הגורמים המקצועיים במערך מדעי ההתנהגות של צה"ל וזרוע היבשה. "כל מסגרת צבאית שיוצאת מהלחימה מקבלת מפגש של כמה שעות או כמה ימים של עיבוד הלחימה", מסביר סא"ל ניר שגיא (46), מנהל חמ"ל החוסן, "המטרה היא לסגור את הלחימה ולעבד חוויות ספציפיות. הדבר הכי חשוב הוא ההסתכלות קדימה. הצבא הפיק לקחים מלבנון השנייה ומצוק איתן. אנשים לא נפצעים רק בגוף, גם בנפש".
שגיא מספר כי גם בלחימה עצמה, מג"ד עלה מולו בקשר ואמר לו שהחיילים שלו יצטרכו לעבור טיפול. "ארבע שעות זה לא מספיק", אמר המג"ד, "אם אני משקיע יומיים לטפל בטנק, לא אשקיע לפחות יום כדי לטפל בנפש של הלוחמים שלי?".
לישון בלי נעליים
באחד החדרים יושב צוות צעיר. רובו סטודנטים שנקראו למלחמה ביומה הראשון. הם איבדו חבר לצוות בלחימה בחאן יונס. המנחה הנפשי שואל כל אחד בנפרד ממה היה רוצה להזדכות ולהשאיר מאחור. בזה אחר זה הם עונים על השאלה: "להזדכות על האשמה", "לא לישון עם נעליים", "להזדכות על התוקפנות", "להזדכות על המוח, לכבות אותו", "להזדכות על חוסר הסבלנות", "להזדכות על הדריכות".
במלחמה הזאת צה"ל בהחלט שם דגש על המצב הנפשי של לוחמיו. הטיפול אינו דומה לשום אירוע בעבר. "המקום של בריאות הנפש בחיזוק החוסן הורגש מאוד בלחימה", מסביר ד"ר רס"ן יען שרייבמן (42), הקב"ן של חטיבה 55, "אני מקווה שמה שעוברים פה יעשה שינוי בעתיד במקום של בריאות הנפש".
ידידיה אייזנטל (32), לוחם בפלוגת עורב של החטיבה, מספר על הפער בין צה"ל של אז להיום, כפי שאביו שלחם ביום כיפור סיפר לו. "אבא שלי היה אז נהג טנק", הוא אומר, "אחרי המלחמה נתנו להם מחברות כדי לכתוב ולהוציא הכול החוצה. מעבר לזה לא עשו כלום, ואנשים סחבו טראומות. אני עובד סוציאלי, אז אני מבין את המשמעות של לדבר כדי שלא תהיה טראומה. הצבא למד להיות ער לזה".
אייזנטל מספר כי מהכניסה הראשונה לעזה הצוות שלו חווה דברים קשים. "חטפנו ירי מצלפים, כדורים מעל לראש", הוא נזכר," טיפלנו בפצועים של צוות אחר שעלה על מטען, היה שם גם הרוג, ירו עלינו תוך כדי. ייקח זמן לחזור הביתה".
יוני אסרף (39), לוחם בפלס"ר של החטיבה, שמתגורר כיום בלוס אנג'לס, עלה למטוס לארץ כשהתחילה המלחמה. כמה ימים אחרי שנחת הוא כבר מצא את עצמו במרדף אחרי מחבלים באזור כפר עזה. "בתוך עזה יש חושך מוחלט בלילה, אין פנסי רחוב, שום אור לא דולק", הוא משחזר, "זה כמו סרט אפוקליפטי. בין פיצוץ לפיצוץ יש שקט מוחלט. אין תנועה. עיר מתים. פתאום אתה יוצא משם ורואה את המציאות בישראל, שיש תנועה ויש בתי קפה".
בעניין הסדנאות, אסרף בטוח שהצעד נכוון. "הפיקו לקחים", הוא מוסיף, "לחמנו גם בלבנון השנייה, ואז ההתנהלות לא הייתה כמו עכשיו. בדרך כלל אנחנו לא מדברים על רגשות. אבל כשמושיבים אותנו עכשיו ככה, אתה מגלה דבר מדהים, שאפשר לדבר על רגשות. לפעמים השיחות לא נוחות, אבל יש בזה קסם. זו לא בושה".
זמן פורקן
בשביל עידן אהרון (24), לוחם בפלחה"ן של החטיבה, אלה היו המילואים הראשונים. "לא האמנתי שהמלחמה תתפוס אותי עכשיו", הוא מספר, "חשבתי שאולי בעתיד, כשאהיה אבא. בימים הראשונים בעומק חאן יונס הרגשתי כוכב של סרט מלחמה. כל מה שהכינו אותך בשירות הסדיר פתאום קורה. לתפוס מחסות, לשמור על מרווחים. אתה מיישם הכול.
"הרגשתי שליחות גדולה ביחד עם תחושת פחד על החיים. שלושה לוחמים מהגדוד נפלו. יונתן דיטש מהצוות שלי נהרג בהתקפה, ליאב אטיה ועמרי בן שחר נהרגו בהיתקלות נוספת. ראיתי את כל החבר'ה בוכים, והרגשתי אשמה שאני לא מצליח לבכות. לפני המלחמה נפרדתי מחברה שלי ובכיתי כמו ילד קטן. בעזה לא".
אהרון אומר ש"הסדנה הזאת היא סגירת מעגל. עכשיו צריך לחזור לחיים שלנו, ואנחנו לא אותו בן אדם. מה שאעבור עכשיו יעזור לי עוד שנים קדימה. להוציא הכול, לא לשמור בבטן. זה הזמן של הפורקן לצאת".
סא"ל דודי פוקס הוא היועץ ארגוני של החטיבה במילואים. "בחודש האחרון אנחנו עושים סגירות אירוע לחימה", הוא מספר, "המטרות הן שמירות החוסן של היחידה, סגירת סיפור הלחימה והכנה לקראת חזרה לאזרחות. יש פה אנשים שעוברים מחאן יונס ללשכת עורכי הדין. במלחמה הזאת לא מפספסים אף כוח שיוצא מעזה".
ד"ר שרייבמן, הקב"ן של החטיבה, מספר כי כיום הטיפול הנפשי הראשוני נעשה כבר בשטח. "דאגנו שכל חייל בחטיבה עבר תרגולת יהלו"ם, תרגולת של מתן טיפול ראשוני נפשי", הוא אומר, "יש לנו מחלקה שהייתה באירוע קשה, וישר הם עשו 'שיחת משאבים'. המפקד אוסף את החיילים ומדבר על האירוע ועושה סבב איך כל חייל התמודד איתו. הקב"נים לימדו את הקצינים בשטח לעשות את זה. לאחר מכן החיילים תיארו תחושות הקרבה וביטחון בצוות שעזרו להם לצמוח ולהיות מוכנים להילחם יחד".
פורסם לראשונה: 00:00, 04.02.24
