ארבעה חודשים אחרי השבת הארורה של 7 באוקטובר, שבה נפצע קשה מאוד בשתי כפות ידיו, ארז יצקן עדיין בשיקום. יד ימין שלו מנוטרלת חלקית. השמאלית צפויה לעבור ניתוח להשתלת גידים. "הכי נורא היה כשראיתי את שתי כפות הידיים שלי מרוסקות לגמרי ומדממות – כמויות עצומות של דם", הוא אומר, "אני אדם אופטימי, אבל לא האמנתי שאשרוד וכבר נפרדתי מאשתי".
יצקן (56), יליד ותושב כפר עזה, נשוי, אב לשתי בנות ובן, מיהר להיכנס לממ"ד עם אשתו יפעת ובתם גילי מיד כשנשמעו ההתרעות ברחבי הקיבוץ. "תוך זמן קצר שמענו מחוץ לבית מחבלים מדברים ערבית, צועקים ומשתמשים במכשירי קשר", הוא משחזר, "להערכתי היו שם בערך 40 מחבלים. חלק מהם גם נכנסו אלינו הביתה".
2 צפייה בגלריה
ארז יצקן מכפר עזה. "אני אדם אופטימי, אבל לא האמנתי שאשרוד וכבר נפרדתי מאשתי"
(צילום: שאול גולן)
דלת הממ"ד לא ננעלה. בלית ברירה, יצקן נצמד לדלת והחזיק בה בכוח. "המחבלים משכו את ידית הדלת לכיוון שלהם ואני משכתי לכיוון שלי", הוא מספר, "נאבקתי איתם בכל הכוח ומנעתי את כניסתם. בסוף הם התייאשו, ירו דרך חור הדלת והניחו עליה מטען חבלה רב-עוצמה. שמענו בום אדיר ושלושתנו עפנו לאחור מההדף. אשתי ובתי לא נפגעו, אבל שתי כפות הידיים שלי ממש התפוצצו, אין תיאור אחר למצבן".
למרבה המזל, הפיצוץ הרס את מנגנון הדלת. "המחבלים ניסו שוב לפתוח אותה כדי להיכנס ולרצוח את כולנו, אבל לא הצליחו", מספר יצקן, "הבטתי על כפות הידיים שלי, שהתפרקו לגמרי, וביקשתי חוסם עורקים. הבת שלי תלשה את כבל המטען של הנייד והרכיבה לי אותו על היד כחוסם עורקים, ואז תלשה את החוט מהטלפון הקווי וחסמה באמצעותו את הדימום ביד השנייה".
אשתו, יפעת, עדכנה בקבוצת הווטסאפ של הקיבוץ כי בעלה נפצע וביקשה חילוץ מהיר. "הרגשתי פחד מטורף", היא מספרת, "התקשרתי גם לאחות הקיבוץ שלא ענתה לי. בדיעבד נודע שהמחבלים רצחו אותה ואת בעלה. הייתי אובדת עצות והתקשרתי לחברה שלי שעובדת בהדסה. היא קישרה ביני לבין רופא טראומה, והוא אמר שארז חייב לשתות הרבה מים עם סוכר".
אולם סוכר לא היה לה. למרות שהקיבוץ רחש מחבלים והתחוללו בו קרבות קשים, היא החליטה לצאת. "ראיתי שארז הולך ונחלש, דלת הממ"ד לא נפתחה, אז קפצתי החוצה דרך החלון", היא מספרת, "בהליכה כפופה הגעתי למחסן והבאתי משם מים, סוכר ומצרכים נוספים. זכרתי גם להביא את הסולם שבאמצעותו אכנס חזרה".
ארז יצקן: "כששתי הידיים היו מנוטרלות הפכתי לסיעודי. היה לי מאוד קשה לקבל את זה שרוחצים ומאכילים אותי. יד אחת יחסית שמישה עכשיו, אבל בשביל הרבה מאוד פעולות צריך שתי ידיים"
מצבו של יצקן המשיך להידרדר. הוא התלונן על תחושת מחנק וביקש שיפתחו את החלון. הבת גילי הבחינה בקצין וצעקה לעברו שחייבים לחלץ את אבא שלה. "אחד החיילים זרק לנו פנימה דרך החלון שני חסמי עורקים תקינים", משחזר ארז, "הקיבוץ היה זירת מלחמה, ולכן חלפו שעות עד שלוחמי מגלן חילצו אותי דרך החלון כשאני מותש מכמות הדם שאיבדתי ובהכרה חלקית".
2 צפייה בגלריה
"הוא עבר סדרת ניתוחים, כולל שחזור מורכב". ד"ר צביקה שטיינברגר, מנהל היחידה למיקרוכירורגיה ואורתופלסטיקה במחלקה לכירורגיה של היד בשיבא
(צילום: שאול גולן)
שבע שעות לאחר שנפצע הוא נלקח במסוק למרכז הרפואי שיבא. "אחרי שייצבו פה את מצבו והצילו את חייו, הוא עבר סדרת ניתוחים בשתי ידיו שנפגעו קשה, כולל שחזור מורכב של כף יד ימין שהייתה מרוטשת", מתאר ד"ר צביקה שטיינברגר, מנהל היחידה למיקרוכירורגיה ואורתופלסטיקה במחלקה לכירורגיה של היד בשיבא, "הפגיעה הקשה הרסה את הרקמה, ועבדנו קשה כדי לשמר את שתי כפות הידיים שלו".
לאחר תקופת אשפוז הועבר יצקן לשיקום בשיבא. אך הדרך להתאוששות עוד ארוכה מאוד והוא מתקשה להסתגל למצבו. "כששתי הידיים היו מנוטרלות הפכתי לסיעודי", הוא מסביר, "היה לי מאוד קשה לקבל את זה שרוחצים ומאכילים אותי. יד אחת יחסית שמישה עכשיו, אבל בשביל הרבה מאוד פעולות צריך שתי ידיים ואני מאוד מוגבל. עברתי כבר שמונה ניתוחים, שכל אחד מחזיר אותי אחורה, ולצערי אני אזדקק לניתוחים נוספים".
פורסם לראשונה: 00:00, 14.02.24
