עידן אלמקייס חזר מהמתים. כשהעמיסו אותו למסוק הפינוי של 669, אחרי שהטנק שלו חטף מטען בשכונת זייתון שבעזה, הוא כבר היה ללא דופק. בקשר דיווחו על הרוג ושני פצועים. עידן היה ההרוג.
3 צפייה בגלריה
"כבר אין בעיה עם כביסות של גרביים, לא צריך להתאמץ לחבר זוגות-זוגות". דנה ועידן אלמקייס
(צילום: יובל חן)
אבל עכשיו הוא כאן, בשיקום האורתופדי של שיבא. לומד ללכת מחדש, מתמודד עם כאבי הרפאים ברגל שאיננה ועם הכאבים הפיזיים בשאר חלקי גופו שנפגעו, חולם על חיים נורמליים. ואמו דנה, שאחיה, רס"ן צפריר בר אור ז"ל, נפל בצוק איתן, מספרת על הנסים שהחזירו אליה את בנה. וגם לצפריר, היא משוכנעת, היה בזה חלק.
"בהתחלה לא הבנתי איך זה קרה לעידן, כי לאורך כל הדרך האמנתי שצפריר מלווה אותנו", אומרת דנה בקול חנוק מבכי. "אבל עכשיו אני יודעת שצפריר באמת ליווה אותנו ושמר עלינו. כי עידן פה בנס, באמת בנס".
שוב גולני?
בן 12 היה עידן כשדוד שלו, סגן מפקד גדוד הסיור של גולני, נהרג בקרב בשג'עייה. דנה מראה לי תמונות של אחיה מחזיק את עידן הפעוט. צפריר, עידן מספר, אף פעם לא דיבר על הצבא. כשהגיע לחופשה, היה משאיר את צה"ל מחוץ לדלת. "צפריר תמיד היה עוזר לי במשחקי מחשב. מיינקראפט וכאלה, היה גיק של מחשבים".
הוא בן 21, גדל ומתגורר בנהריה, בן לדנה וליגאל, שעושים ביניהם תורנויות בשיקום האורתופדי של שיבא. אח גדול לרוני בת התשע ולנוגה בת ה-17. מגיל צעיר היה לו ברור שיתגייס לקרבי. במיוחד אחרי נפילת צפריר. "רציתי לעשות משהו עם משמעות, משהו לא שגרתי. אבל ההורים לא רצו שאלך לקרבי".
דנה: "בהתחלה הוא רצה ללכת לאגוז. אמרתי לו, 'אגוזים אצלי תקבל רק בעוגה'. מצד אחד, אתה רוצה לתת לו ללכת בדרך שלו. מצד שני, פחדנו. בטח אחרי מה שקרה לצפריר".
בסוף התפשרו על שריון. "שיכנעתי אותה שזה יותר בטוח, שאתה מוגן בתוך הטנק", אומר עידן.
הוא התגייס לחטיבה 188 והוצב בגדוד 53. בתום המסלול שובץ כתותחן בטנק של מפקד הפלוגה, תפקיד השמור לחיילים מצטיינים. ב-7 באוקטובר היו בתעסוקה מבצעית בגזרת חברון ("קו חי"ר לכל דבר"). חצי שעה אחרי שהכל החל, כבר היה עם המ"פ שלו ושאר צוות הטנק דחוסים בתוך קיה פיקנטו בדרכם לצאלים, שם המתינו להם הטנקים. "יצאנו לדרך ונכנסנו לתוך הלחימה בעוטף".
דנה: "הם היו הטנק הראשון שחבר לכוחות בעוטף".
עידן: "נלחמנו בניר יצחק, חולית, סופה. הטנק שלי חיסל 12 מחבלים. את רובם הורדתי עם המקלע. בשלב מסוים חטפנו RPG. חבר שלי נפצע מרסיסים. אני לא נפצעתי".
לקראת הכניסה לעזה סופח הצוות שלו לסיירת גולני, יחידתו של צפריר. "עידן התקשר ואמר לי: 'אמא, את רוצה לשמוע משהו מצחיק? אני נכנס לעזה עם גולני. ואת יודעת עם מי בגולני? עם הסיירת'. אמרתי לעצמי: שוב גולני? אם זה לא בא לי בדלת הראשית, זה בא לי בדלת האחורית".
כשהכינו את הטנקים ללחימה בעזה, עידן כתב בטוש על אחד הפגזים: "לזכרו של צפריר בר אור". הפגז הזה, הוא מספר, מילא את ייעודו ופגע במחבלים.
את הפציעה הוא זוכר היטב. זה קרה ב-16 בנובמבר בדרום העיר עזה. בסרטון שפירסם חמאס רואים מחבל מתקרב לטנק ומצמיד אליו מטען. "אני חטפתי את רוב ההדף והרסיסים. מיד אחר כך ירו עלינו RPG, אבל הנהג הספיק לנסוע רוורס והוא לא פגע. הייתי תקוע בתא. הרגשתי שמושכים אותי החוצה, אבל אני לא זז. בסוף הצלחתי להרים את עצמי ולזחול דרך המסדרון האחורי של הטנק. מזל שאני חזק. אני לא נראה ככה כי איבדתי 30 קילו מאז הפציעה. שמו לי CAT (חוסם עורקים טקטי) על רגל שמאל. רגל ימין הייתה מרוסקת לגמרי ואי־אפשר היה לשים עליה חוסם עורקים, אז איבדתי מלא דם. נפצעתי גם בריאות ובמעיים".
הוא פונה באכזרית של סיירת גולני לחוף עזה, ומשם במסוק. אני זוכר שאמרתי: "אני לא נושם, אני לא נושם. וזהו".
דנה: "ואז הוא איבד את הדופק. הרופא והפרמדיק של 669 התחילו לתת לו מנות דם בלחץ, והדופק חזר לו במסוק, בדרך לאסותא אשדוד".
איך הודיעו לך?
"התקשרו אליי ואמרו: 'מדברים מהצבא. תפתחי את הדלת, יש כמה חיילים שרוצים להיכנס'. אמרתי: 'אנחנו משפחה שכולה. אצלנו לא עומדים בדלת'. פתחתי את הדלת וקצינת הנפגעים הודיעה לי שעידן פצוע קשה. לא האמנתי לה. חשבתי שהיא רוצה להכין אותי לנורא מכל".
כשהגיעו הוריו של עידן לבית החולים, אחרי נסיעה של שלוש שעות מורטות עצבים, הוא כבר היה בעיצומו של ניתוח מסובך. עשרה רופאים נאבקו על חייו במשך שמונה שעות. את רגלו הימנית נאלצו לקטוע במלואה. מאז עבר 12 ניתוחים.
עידן היה מורדם ומונשם בטיפול נמרץ באסותא, נתון בסכנת חיים. "וכל הזמן דיברתי איתו ועודדתי אותו", אומרת אמו. "חשוב לי לציין שהצוות הרפואי באסותא עטף אותנו בהרבה חום, אהבה ותמיכה". אחרי 16 יום התעורר ויצא מכלל סכנה, אבל המסע שלו רק החל.
לעוף על החיים
לשיקום בשיבא הגיע ב-21 בדצמבר. אנחנו יושבים על הדשא ומסביב פצועים כמוהו שועטים באופניים המופעלים בידיים או מריצים צחוקים. "יש פה הומור שחור של קטועי רגליים ושל האימהות", מספרת דנה. "למשל, עכשיו כבר אין בעיה עם כביסות של גרביים. לא צריך להתאמץ לחבר זוגות-זוגות".
אבל אסור לטעות: השיקום הוא תהליך מפרך, כואב, שמצריך משמעת עצמית וסיבולת. במיוחד בפציעה מורכבת כמו שלו. "בנוסף לכל, יש לי שבר באגן. כשאני יושב איתך עכשיו, כואב לי". וכמובן, כאבי הפנטום באיבר שאיננו. "אתה מרגיש שנשרפת לך הרגל, או שמישהו דוקר אותך. והכי משגע זה שאתה בא לגרד ונזכר שאין לך רגל".
שגרת השיקום כוללת פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, רכיבה על אופניים ואפילו יוגה. עידן לומד עכשיו ללכת עם קביים. בהמשך יותאמו לו פרוטזות, אך גם זה לא פשוט. "הכריתה שלי מאוד גבוהה ואין לי מפרק ירך. ל-99 אחוז מהקטועים שאתה רואה כאן יש מפרק ירך".
דנה: "אני תמיד מדגישה בפניו שצריך להסתכל על חצי הכוס המלאה. יש לך רגל, ואתה תעמוד גם על שתי רגליים, עם התותבת. ויהיו לך חיים מלאים. כשצפריר נפל, למדתי להכיר את האין. עכשיו אני מכירה את היש. וזה הרבה מאוד".
אם צפריר היה איתנו, מה הוא היה אומר לעידן?
"הוא היה אומר: 'קיבלת את החיים שלך במתנה. תיהנה מהם, תמצה כל רגע, תכתיב לעצמך מטרה ותיכנס בה בכל הכוח. אתה יכול להתגבר על כל קושי. תעוף על החיים. פשוט תעוף על החיים'".
פורסם לראשונה: 00:00, 14.02.24
