סא"ל (מיל') יונתי בהט מתאמץ לקחת את הטלפון מהשידה שליד מיטתו בבית החולים. כל תנועה שולחת בגופו מדקרות כאב. הוא מראה לי צילום של חייל פצוע בשטח, רגלו הקטועה שותתת דם. ברגע הראשון קשה להאמין שמדובר בבובת אימונים ולא בפצוע אמיתי.
יונתי (יונתן), סגן מפקד חטיבה 646 במילואים, הוא בעליה של חברה שמאמנת יחידות צבאיות וארגוני חירום בהתמודדות עם אירועי קיצון. התמונה צולמה לפני המלחמה, כשנסע לארה"ב כדי לתרגל את מערך רפואת החירום של חיל האוויר האמריקאי. התרחיש היה דמיוני לחלוטין: מתקפת פתע של מחבלים על אחד הבסיסים במזרח התיכון. מי חשב אז שהוא יתממש אצלנו, ובעוצמה גדולה פי כמה.
2 צפייה בגלריה
סא"ל יונתי בהט בבית החולים, עם ליטב הפרמדיקית והאח נדב. "הפצוע הכי טוב"
(צילום: ד"ר ענת בהט-דינור)
כמה חודשים אחר כך, ב-8 בינואר, מצא את עצמו יונתי בצד השני המתרס: פצוע אנושות בלב שכונת זיתון שבדרום העיר עזה אחרי שספג שישה כדורים, שאחד מהם פילח את ריאתו. עדיין בהכרה הוא נזכר במה שהמדריכים שלו מלמדים בהשתלמויות. "אמרתי לאנשי החפ"ק שלי שאני חייב מטפל בכיר שיעשה לי נקז חזה, כי ירקתי מלא דם והיה לי קשה לנשום. מפקד החפ"ק, איתמר, איש יקר בן 50, נפצע גם הוא בהיתקלות, והקשרים שלי העניקו לנו טיפול ראשוני עד שהגיע הצוות הרפואי".
מי שעמדה בראש הצוות הרפואי היא ליטב, פרמדיקית בפלוגת ההחייאה הקדמית של יחס"ם 646 (יחידת הסיוע המנהלתי). ליטב, 26, מכירה את יונתי עוד משירותה הסדיר כמדריכה בבית הספר לרפואה צבאית. "החברה של יונתי, Extreme Simulations, העבירה סימולציות רפואיות באחד האימונים, ומאותו רגע המלצתי עליהם לכל יחידת רפואה שהגיעה להתאמן. גם אני, בתור מדריכה, קיבלתי מהם טיפים חשובים, וכשיונתי נפצע, יישמתי אותם בשטח. זו הייתה סגירת מעגל יפה".
כמטפלת הבכירה, הבינה ליטב שהוא צריך להגיע כמה שיותר מהר לבית החולים, והחליטה להנחית את מסוק הפינוי בתוך שטח הרצועה. עוד לפני שהופקד בידי הצוות הרפואי של 669, היא ביצעה בו ניתוח חירום בשטח. "עשיתי לו ניקוז חזה גם בהחדרת מחט וגם בחיתוך רקמות".
יונתי: "אני זוכר אותה אומרת, 'אני לא מרדימה אותך. תהיה חזק'. ואז התחילה לחתוך".
ליטב: "היה חשוב לי שהוא יישאר ער. אמרתי לו, 'אתה תצא מזה, אתה גיבור, אתה אלוף'. הוא הפצוע הכי טוב שהיה לי אי פעם, כי הוא נלחם יחד איתי על חייו".
אחיו של סא"ל יונתי, רס"ן במיל' נדב: "זיהיתי אותו לפי כף הרגל שלו שבצבצה מתוך ההאמר. אחרי 46 שנה אתה מזהה את כף הרגל של אחיך"
מי שעוד היה שם הוא אחיו הצעיר של יונתי, רס"ן (מיל') נדב, קצין בפלוגת הפת"ן (פינוי, ניוד ותספוק) שפינתה את הפצועים למסוק. "זיהיתי אותו לפי כף הרגל שלו שבצבצה מתוך ההאמר. אחרי 46 שנה אתה מזהה את כף הרגל של אחיך", סיפר נדב כשפגשתי אותו ואת ליטב בפאתי חאן יונס, יומיים לפני שיצאו מעזה אחרי כמעט ארבעה חודשי לחימה. "כשהגענו למנחת אמרתי לחייל שאיתי: 'אני פה בניגוד עניינים, תלך אתה להוציא אותו למסוק'. אמרתי לעצמי שאם הוא לא יוצא מזה, אני לא רוצה שהתמונה האחרונה שלו אצלי בראש תהיה שהוא מדמם על אלונקה. איבטחנו מסביב כדי שלא יירו לנו RPG על המסוק, וכשסיימנו יצאתי לשטח ישראל ונסעתי ברכב הפרטי לבית החולים".
יונתי הוטס למרכז הרפואי ברזילי באשקלון ועבר שם ניתוח מורכב. "אשתי ענת, שהיא רופאה בכירה, הייתה בחדר הניתוח", הוא מספר. אחרי שבוע הועבר להדסה עין כרם בירושלים עדיין מורדם ומונשם. זה כשבועיים הוא במרכז השיקום ע"ש גנדל בהדסה הר הצופים.
"יונתן הגיע לעין כרם במצב אנוש, אובחן עם שברים מרוסקים בכתף ובזרוע השמאלית ועם פציעת חזה חודרת ודימום ריאתי", מספרת הרופאה המטפלת ד"ר שיר שבת, מומחית בשיקום ובפיזיולוגיה. "כעת, בשיקום, הוא מתחיל בהדרגה לדרוך על רגליו, ובהמשך יעבור ניתוח להחלפת הכתף".
יונתי, 48, תושב נס הרים, הוא אבא לשני ילדים. הקטן, רותם, בן חמישה חודשים, נולד ממש לפני המלחמה. על הקיר בבית החולים תלויים ציורים של נדב בן החמש. השבוע פגש יונתי את ליטב בפעם הראשונה מאז הפציעה. "לא ידעתי אם הוא יכעס עליי או ישמח שהגעתי", היא מספרת. "הרי חתכתי אותו בלי הרדמה. זה לא נעים". אבל עד מהרה החלו לזלוג הדמעות. "אשתו אמרה לי: 'תודה שהחזרת לי את האבא של הילדים שלי'. מה יותר מרגש מזה?"
פורסם לראשונה: 00:00, 23.02.24
