עמיאל בנעים (28) מעמק חפר גויס למילואים כמה ימים אחרי 7 באוקטובר וצוות לצנחנים. הוא שהה בעזה ימים ולילות ארוכים והיה עד לקרבות קשים. מאז ששוחרר הביתה, הדי הפיצוצים מלווים ומשתקים אותו.
"ב-8 באוקטובר הייתי עם הכלב שלי ברעים כדי לאתר נעדרים, ובמקום זה איתרתי גופות", הוא מספר. "אחרי זה גויסתי למילואים כנהג של משא כבד. נכנסתי לעזה, הורדתי אספקה ויצאתי, והיו לילות שנשארתי לישון שם ושמעתי פיצוצים עזים וקרבות. זה עד היום מהדהד לי ברמה שאני לא יכול לראות סרטי אקשן כי זה מכניס אותי לחרדות. אני מרגיש הלום קרב. ביום-יום לפני המלחמה הייתי עובד 200 אחוז, והיום אני לא מצליח לעבוד כמעט. אני מתעורר באופן קבוע באמצע הלילה. הכול מתעתע ומבלבל".
בנעים מבקש שלא להשתמש השנה בנפצים בפורים כדי לא לעורר טריגרים אצל הלומי הקרב: "ברגע שאני שומע פיצוצים או הדי פיצוצים, זה מכניס אותי למצב של כוננות ואני מרגיש נורא, כאילו משהו לא בסדר איתי. זה ממש מחזיר אותי לאירועים שהיו בעזה. אני ממש מבקש שלא ישתמשו בנפצים, והשנה יותר מתמיד. אני מבקש את זה עבור כל הלומי הקרב שמבינים מה עברתי. מי שלא חווה את זה, לא יבין לעולם מה עברנו ומה אנחנו מרגישים".
דניאל ורך: "אני בחיים לא אשב עם הגב לכניסה וכל טריקה, כל רעש, צעקות, מקפיצים אותי ומעלים לי את הדופק. גם מתוך שינה. אני חווה התקפי זעם וניתוקי זיכרון. לפני הצבא התסמינים האלה לא היו קיימים"
דניאל ורך (20) מפתח תקווה שירת בגדוד 13 בגולני ונפצע ב-7 באוקטובר. מאז הוא מתמודד עם פוסט-טראומה שמחזירה אותו לאותו אירוע. "קפצתי עם הצוות שלי לקיבוץ ניר עם והותקפנו שם על ידי 40 מחבלים. קיבלנו שלושה רימונים לתוך הנמר, והחבר הכי טוב שלי, מתן אברג'יל ז"ל, קפץ על הרימון והציל אותנו. הוא נפל בקרב. קיבלתי 13 רסיסים ברגל ימין. מאז אני בפוסט-טראומה. אני כל הזמן דרוך גם במקומות הכי בטוחים. אני בחיים לא אשב עם הגב לכניסה וכל טריקה, כל רעש, צעקות, מקפיצים אותי ומעלים לי את הדופק. גם מתוך שינה. אני חווה התקפי זעם וניתוקי זיכרון. לפני הצבא התסמינים האלה לא היו קיימים".
גם ורך מבקש שלא להשתמש בפורים בנפצים בגלל המצב הרגיש: "פורים זה פיצוצים וזיקוקים וכל החגיגות וזה הכי טריגר. הכרתי הרבה הלומי קרב וכל רעש קטן כזה יכול לגרום נזק לבן אדם. זה לוקח אותי אחורה חזרה לאירוע, אחרי כל השיקום שאתה עובר, ולכן אני ממש מבקש שיימנעו משימוש בנפצים".
עומר אמסלם מבקש להתחשב בהלומי הקרב ולחדול משימוש בנפצים
(צלם: אורי דוידוביץ')
עומר אמסלם לחם במלחמת צוק איתן ומאז מתמודד עם פוסט-טראומה. בפורים הוא מתכוון להישאר בבית בגלל הנפצים. "הבעיה מתחילה פה מההורים. אם ההורה יושב עם הילד שלו ומסביר לו שבעולם הזה שהוא חי בו יש הלומי קרב, אלה שהיו שם כדי שהוא יגדל בשקט, זה משהו אחד", הוא אומר.
"אבל ההורים לא עושים את זה כי אולי הם מפחדים להפחיד את הילד, שהולך, זורק נפצים ומחזיר אותנו לקרב בלי שהוא יידע. יש הלומי קרב שלוקחים את זה קיצוני. כשהם שומעים נפץ, הם מתנהגים בדרך אלימה, ויש הלומי קרב שפשוט ייכנסו לחרדה ולא ייצאו מהבית. אני מאלו שלא יוצאים מהבית בפורים. זה כמו שטריקה של דלת יכולה פשוט להחזיר אותך לקרב, כאילו הגוף מפריש את כל האדרנלין שהיה לנו בקרב. אצל הלום קרב שהוא קצת מבוגר נפץ יכול לגרום אפילו להתקף לב".
פורסם לראשונה: 00:00, 17.03.24
