מדי שנה מתפרסם מדד האושר העולמי, שבודק ב-143 מדינות את רמת שביעות הרצון של האזרחים ואת רמת הרגשות החיוביים והשליליים שהם חווים. מאז 2012 ישראל נמצאת במגמת עלייה בדירוג, כאשר בשנה שעברה כבשנו את המקום הרביעי המרשים, אחרי מדינות צוננות, פוטוגניות ועשירות כמו פינלנד, דנמרק ושוודיה. ומה קורה השנה? תחזיקו חזק: למרות חור הקיום השחור שנדחסנו אליו, השנה ירדנו לכאורה רק מקום אחד בדירוג, ואנחנו תופסים את המקום החמישי.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
איך זה הגיוני? האם השתגענו? האם אנחנו בלתי עציבים? מנותקים? משוללי כל בוחן מציאות אובייקטיבי? אז תרגיעו. זה לא יכול להיות. המקום החמישי בטבלה לא משקף את מדד שביעות הרצון של הישראלים בשנת 2023, אלא משקף ממוצע תלת־שנתי של השנה החולפת ושל השנתיים שהיו לפניה. כך מחשבים את הדוח בכל שנה. "כשמכינים את הדוח, מודדים את אותה שנה ועושים ממוצע גם עם השנתיים הקודמות, כדי שדירוג המדינות לא יושפע מאירועים נקודתיים", מסבירה ענת פנטי, חוקרת מדיניות אושר ו־wellbeing בתוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר־אילן. והנה הפואנטה: "אם היו מדרגים את הדוח אך ורק לפי השנה האחרונה, ישראל הייתה יורדת למקום ה־19 במדד שביעות הרצון של האזרחים".
7 צפייה בגלריה
החורבן בבארי. אם היו מדרגים את האושר רק לפי השנה האחרונה, היינו יורדים הרבה יותר בדירוג
(צילום: גדי קבלו)
ירידה דרמטית ומובנת.
"אכן, ממקום 4 למקום 19 זו ירידה דרמטית ומובנת, אבל יש לשים לב לכך שגם אם מתייחסים למיקום שלנו רק ב-2023, עדיין נשארנו בתוך 20 המדינות שאזרחיהן מדווחים על שביעות רצון גבוהה מאוד מהחיים. ויותר מזה, סביר להניח שאם היו מודדים את הנתונים בספטמבר 2023, היינו במקום גבוה יותר, אבל מדדו באוקטובר-נובמבר".
לעומת מדד שביעות הרצון, מדד הרגשות שבדוח האושר – הבודק רגשות שליליים וחיוביים – ממקם אותנו במקום הרבה פחות אופטימי, ואולי משקף יותר נאמנה את המציאות האובייקטיבית. לדברי פנטי, "במדד הרגשות החיוביים שואלים 'האם חווית צחוק, הנאה ועניין בחיים במשך מרבית יום האתמול?' ובמדד הרגשות השליליים – 'האם חווית דאגה, עצב וכעס במשך מרבית יום האתמול?' גם פה עושים ממוצע של השנה הנוכחית פלוס שנתיים אחורה. ואם בשנה שעברה ישראל הייתה במקום 114 ברגשות חיוביים, השנה אנחנו במקום 123 מתוך 143 מדינות. זה אומר שירדנו, מה שכמובן לא מפתיע. סביר להניח שאם היו מפרסמים רק את הנתונים של השנה – היינו יורדים עוד יותר".
ומה לגבי הרגשות השליליים?
"הנתונים המדאיגים הם הרגשות השליליים. עלינו ממקום 119 למקום 60. זו עלייה של 60 מקומות וקפיצה משמעותית. נזכור שוב שזה ממוצע תלת-שנתי, ואם המדד היה מראה רק את הנתונים שנמדדו השנה, היינו רואים שאנחנו בין המקומות הראשונים בעולם בדאגה, עצב וכעס. עם זאת, יש לקחת בחשבון שאת המדידה של השנה עשו בחודשים אוקטובר-נובמבר, כאשר כולנו עוד היינו בשיא ההלם מהמלחמה, וייתכן שאם היו מודדים את המצב הרגשי היום, אולי היינו עולים קצת בדירוג. ואם למשל ימדדו את הרגשות שלנו ביום שיחזרו החטופים, אני מניחה שרמת הרגשות החיוביים שלנו תעלה באופן דרמטי".
איך מתבטאות הדאגה והחרדה?
"יש עלייה בשימוש בתרופות הרגעה, באמצעים נגד דיכאון וחרדה ובכדורי שינה. ניתן לראות במחקרים שמעל חצי מיליון ישראלים יזדקקו לעזרה נפשית בגלל מעגלי הטראומה הרחבים. בנוסף, המדידה הנוכחית נעשתה לא רק לאחר אירועי 7 באוקטובר אלא גם לאחר שנה מאוד קשה בתולדות המדינה, שנה של ניסיון להפיכה משפטית ומחאות שהלכו והתרחבו, וללא ספק גם השחיקה הרגשית כתוצאה מזה משתקפת בירידה בשביעות הרצון ובעלייה ברגשות השליליים".
דוח האושר העולמי מתפרסם כבר למעלה מעשור. בדוח פרקים שמתייחסים לאספקטים רחבים של איכות חיים ושביעות רצון. במרכזו נמצא מדד האושר העולמי, המדרג 143 מדינות בעולם על פי רמת האושר של אזרחיהן. הדוח בודק בנפרד גם מדדים של תוחלת החיים, החוזק הכלכלי של המדינה ורמת התמיכה החברתית והערבות ההדדית. לא מפתיע, אומרת פנטי, שגם אחרי אירוע לאומי כל כך קשה, אנחנו עדיין מביעים שביעות רצון מחיינו בישראל. הסיבה נעוצה בכך שתוחלת החיים, המצב הכלכלי והתמיכה החברתית שלנו – עדיין מאוד גבוהים ביחס למה שקורה במדינות אחרות.
המשתנה הראשון והמשמעותי ביותר במדד האושר הוא בדרך כלל התוצר הלאומי הגולמי, שמתאר את החוסן הכלכלי של המדינה ואת כוח הקנייה של אזרחיה. כלכלת ישראל החזקה ממקמת אותנו בהקשר זה במקום ה-27 בין המדינות המדורגות השנה. אולם פנטי מזכירה שהמדידה נעשתה בסוף 2023, ולכן צריך יהיה לחכות ולראות איך תדורג ישראל במדד זה בשנה הבאה, נוכח המלחמה והשלכותיה.
במשתנה תוחלת החיים אנחנו מדורגים באופן עקבי במקום השישי והגבוה מאוד, מה שמשקף שירותי בריאות טובים מאוד ויכולת גישה של האוכלוסייה אליהם, ומשפיע על רמת שביעות הרצון שלנו מהחיים.
במשתנה התמיכה החברתית (שנשען על השאלה "האם אתם מרגישים שיש לכם למי לפנות בעת מצוקה?"), אנחנו מדורגים במקום ה-9 — גבוה כשלעצמו וגבוה מהשנה הקודמת, שבה היינו במקום ה-10. אם היינו מסתכלים רק בנתוני אוקטובר נובמבר 2023 – היינו עולים בכמה מקומות, אומרת פנטי.
עוד משתנה שנמדד הוא מידת הנדיבות של אזרחי המדינה (לפי אחוז האזרחים המקדישים כסף לתרומות) – כאן עלינו למקום ה-41, לאחר שבשנה שעברה היינו במקום ה-48. העלייה מן הסתם משקפת גם את ההתגייסות של כולנו במתן תרומות לאחר 7 באוקטובר, ומה שתומך בכך הוא העובדה שבשקלול לפי השנה הנוכחית בלבד, היינו מטפסים עוד יותר – למקום 38.
מדד האושר בודק גם את התחושה של האזרחים שיש להם חופש בחירה בחייהם. פה מצבנו לא משהו יחסית. ירדנו למקום 70 בעולם, לאחר שבשנה שעברה היינו במקום ה־61. וגם כאן פנטי מניחה שמדובר בתגובה לאירועי 7 באוקטובר.
הפרמטר השישי, רמת השחיתות הנתפסת, מודד איך תופסת האוכלוסייה את מידת השחיתות בממשלה ובסקטור העסקי. בפרמטר הזה ירדנו, כמה לא מפתיע, ב־2023 מהמקום ה־92 למקום ה־103 בעולם.
"כאשר מנתחים את כל הנתונים האלה, ביחד עם העובדה שהגענו למקום החמישי בדירוג העולמי, וזה למרות ששת החודשים האחרונים, מבינים את היציבות של שביעות הרצון מהחיים בישראל לאורך השנים האחרונות. כי אחרי האסון שחווינו, גם להיות מקום 19 (אם מסתכלים על הדירוג ל־2023 בלבד – ע"ל) זה מקום גבוה מאוד. זה יותר גבוה מבריטניה, שממוקמת במקום ה־20, ויותר גבוה מארצות־הברית, שירדה מהמקום ה־15 למקום ה־23", אומרת פנטי. "מה שעוד מחזק את זה בדוח הנוכחי הם נתוני הצעירים בישראל: בקבוצות הגיל של מתחת ל־30 ושל בני 30 עד 44, אנחנו מדורגים במקום השני בעולם במדד שביעות הרצון. אלמלא 7 באוקטובר היינו מדורגים ראשונים בעולם בקבוצה הזאת".
איך זה הגיוני? זה ניתוק מהמציאות, אין הסבר אחר.
"דווקא יש הסבר, וקוראים לו חוסן. אני חושבת שלגבי הצעירים בישראל, למרות הקורונה, למרות אסון 7 באוקטובר ולמרות המלחמה שנמשכת כבר יותר מחמישה חודשים, לצעירים כאן יש רמת חוסן מאוד גבוהה. קראנו להם 'דור הטיקטוק' ו'דור המסכים', וכולנו הופתענו מהתפקוד העילאי של הדור הזה במלחמה. זה נתון מאוד מעודד עבורנו כמדינה, שמעיד על כך שהישראלים יודעים להפריד בין הרגשות שלהם באותו רגע (מה שמתבטא במדד הרגשות – ע"ל), לבין שביעות הרצון הכללית שלהם מהחיים. והיכולת הזו מצביעה על חוסן מאוד גבוה. החיילים, המפקדים, המתנדבים, החמ"לים, החיבוק למשפחות הלוחמים, ההסברה הבינלאומית שכולנו עושים - כל הדברים המדהימים הללו קרו פה אחרי 7 באוקטובר. אם אנשים היו נותנים לרגשות השליליים להשתלט על כל הדברים הטובים האחרים, היינו קורסים. אבל לא קרסנו".
ומה קורה בקבוצות הגיל המבוגרות יותר?
"קבוצת הגילים של בני 45־59 יורדת למקום ה־7 במדד שביעות הרצון, שזה גם מאוד הגיוני, כי הרבה מהם הם הורים לחיילים שנלחמים, אבל גם מקום 7 בעולם זה ממש ממש גבוה. הקבוצה של בני 60 ומעלה יורדת למקום 18 בעולם. אבל שוב, ניתן להניח שאם לא אירועי אוקטובר שהובילו לירידה בנתונים של 2023, גם שתי הקבוצות האלה היו מדורגות יותר גבוה".
זה טבעי שהצעירים תמיד מאושרים יותר והמבוגרים פחות, לא?
"באופן כללי, היה ניתן לחשוב שזה אך טבעי שבכל העולם הצעירים מתחת לגיל 30 יהיו תמיד הקבוצה המאושרת ביותר, והמבוגרים מעל גיל 60 יהיו הקבוצה הפחות-מאושרת, אבל אם מסתכלים על המדינות שנמצאות מעלינו בדירוג האושר העולמי, אז בפינלנד, דנמרק ושוודיה למשל, הקבוצה המאושרת ביותר היא דווקא בני 60 ומעלה, ואילו מתחת לגיל 30 הם קבוצת הגיל הכי פחות מאושרת".
לדעת פנטי, הדבר משקף סוג של חוסר אופטימיות כלפי העתיד שחווים הצעירים במדינות הללו, על אף איכות החיים הגבוהה שקיימת בהן – לעומת החוסן, החברות, המשפחתיות והערבות ההדדית שחשים הצעירים הישראלים. בנוסף, לדעתה, קיים משתנה מתווך שלא נמדד בדוח, אבל יש לו השפעה עמוקה על דירוג שביעות הרצון של צעירים – וזו תחושת המשמעות בחיים. "אצלנו כישראלים — גם יהודים וגם לא יהודים – תחושת המשמעות גבוהה מאוד. סביר להניח שאם היו מודדים את תחושת המשמעות בקרב תושבי המדינה בחמשת החודשים האחרונים, היו מגלים שהיא נסקה, עקב שותפות הגורל שנכפתה עלינו לאחר 7 באוקטובר".
מה קורה בארצות-הברית?
"בארצות-הברית הצעירים הם הקבוצה הכי פחות מאושרת. צעירים אמריקאים עד גיל 30 מדורגים במקום ה־62 בדירוג המדינות. דווקא קבוצת בני ה־60 פלוס בארצות-הברית מדורגים במקום ה־10 בעולם במדד הרגשות החיוביים".
דור הצעירים בארצות-הברית, לדברי פנטי, מכונים לעיתים "הדור החרד". הם חרדים לגבי עתידם התעסוקתי (אומרים להם שהבינה המלאכותית תתפוס את מקומם בשוק העבודה), הם חרדים מעתיד כדור הארץ (אומרים להם שהם הדור שיצטרך לתקן את מה שהדורות הקודמים קילקלו), והם מאוד מוגבלים לחשיבה תבניתית של הפוליטיקלי קורקט. הם חונכו שאסור להגיד דברים שקשורים לגזע, למין, לכסף. הם מוקפים ומוצפים ברגשות אשם קולקטיביים ומחלקים את העולם לשחור ולבן, בין לבנים עשירים וכובשים לבין מיעוטים מדוכאים. הם איבדו בשל כך חלק מיכולת החשיבה הביקורתית שלהם, ובנוסף הם חיים במסכים ומקבלים את רוב המידע שלהם מטיקטוק. לכן, אומרת פנטי, מובן מדוע צעירים בני פחות מ-30 בארצות־הברית הגדולה, העשירה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, נמצאים במקום 62 בעולם במדד שביעות הרצון, ואילו צעירי ישראל שנלחמים בעזה ובגבול הצפון, שאיבדו חברים ובני משפחה, שהסתכלו לרוע בעיניים וחוו שבר לאומי ואישי — מדורגים במקום השני. "אסור לקרוא להם יותר 'דור הטיקטוק'. הדוח משקף בדיוק את מה שראינו במלחמה — הם דור מאוד חסין, מאוד אופטימי, מאוד חזק, ולעומת זאת באותה שכבת גיל בארצות־הברית המצב על הפנים".
ולבסוף, מי לפנינו ואחרינו בדירוג מדד שביעות הרצון?
"לפנינו נמצאות פינלנד, שזו השנה הרביעית שהיא כובשת את המקום הראשון, דנמרק, איסלנד ושוודיה. אחרינו נמצאות הולנד, נורווגיה, לוקסמבורג, שווייץ ואוסטרליה, שחותמת את העשירייה הראשונה. ארה"ב ירדה כאמור ממקום 15 למקום 23, מה שמשקף גם ירידה משמעותית ברמת החיים. את הדוח חותמות באופן לא מפתיע לבנון, במקום האחד לפני אחרון, ובמקום האחרון — אפגניסטן".
שתי מדינות שנהרסו במלחמות ארוכות שנים.
"בהחלט, וחובה עלינו כישראלים להסתכל על המיקום של לבנון בדוח ולהבין מה עשו המלחמות והטרור למדינה הזו, שיכלה לשגשג ונחשבה פעם ל'שווייץ של המזרח התיכון', וכמובן על אפגניסטן שהייתה בה מלחמה לאורך זמן. למלחמות יש השפעה מאוד דרמטית על איכות החיים של התושבים, ואל לנו לקחת את הדירוג שלנו כמובן מאליו, כי לא לעולם חוסן".
אז את אופטימית או פסימית?
"אני תמיד אופטימית, אבל נוכח מה שעולה מהדוח, לא ניתן להתעלם מההשלכות הכלכליות, החברתיות והרגשיות של אירועי 7 באוקטובר, כפי שהן משתקפות בצניחה של המדדים השונים בישראל. ולכן זו בהחלט העת לקרוא לקובעי המדיניות להבין את גודל השעה, ובמקום לשטוף אותנו בסיסמאות – לנקוט במעשים שיחזירו לאזרחי המדינה את הביטחון האישי והלאומי, ולעשות כל מה שצריך כדי שלא נראה הידרדרות נוספת במדדים בשנה הבאה".
