3.4. כך דורג החוסן הגופני שלי. כישלון מפואר בכל קנה מידה. או כמו שעינת קזז הפיזיותרפיסטית הנחמדה, שהיא כמעט בת גילי אבל שוקלת שני שלישים ממני, טרחה לחדד עבורי: "את הנבדקת הגרועה ביותר שהייתה לי". ואם זה לא מספיק משכנע, מתברר שציון ממוצע של מי שמגיע לכאן, כלומר סתם אנשים חביבים מהשורה שמעדיפים גלישה באינטרנט על גלישת גלים, עומד על 7. ספורטאים מקבלים 9.
עוד כתבות למנויים:
למרבה התסכול, עבדתי קשה כדי להגיע לציון הזה. בין השאר, התרוצצתי במסדרון של מרכז הסוכרת העמוס של "שיבא" הלוך-חזור בהליכה מהירה, בעוד היא מודדת לי זמן ומריעה לי כאילו עוד שנייה אני מסיימת מרתון, ולא מובהלת להחייאה במיון הסמוך. "אל תרוצי", חזרה והדגישה כל כמה שניות, כאילו זו הבעיה הכי חמורה שלי כרגע – מוטיבציה בלתי נשלטת לפתוח מבערים ולזנק קדימה. אז הלכתי בדיוק כפי שהורתה לי: הכי מהר שאני יכולה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בסיבוב השני התפוצץ לי הראש. ברביעי כמעט התעלפתי. החזרתי לעצמי את הנשימה רק בשכיבה מנחמת בבדיקת צפיפות העצם הפסיבית, שציפתה לי לשמחתי בתחנה הבאה. נשענתי, נמתחתי, דחפתי ולחצתי בכל כוחי על המכשיר שמודד את חוזק הזרועות, משוכנעת בכל ליבי שסחיבת עשרות סלי כביסה בשבוע ודאי עושה משהו לשרירי הידיים שלי. אבל כל זה לא הספיק, כנראה, כדי לתקן את הרושם הגרוע שעשתה הכנות המופרזת שבה עניתי על שאלות כמו "כמה שעות ביום את עובדת בגינה" או "האם את מותשת פיזית בסיום יום עבודה", בשאלון הפעילות הגופנית שנשלח אליי לפני הבילוי כאן. חמושה בהנחיות מקילות להתחיל בפעילות גריאטרית מתונה למתקשים, התחייבתי בפרץ של מוטיבציה, משולבת במבוכה עזה, להתחיל כבר בשבוע הבא. אחרי פרסום הכתבה, הכוונה. אולי בחול המועד פסח.
ה”נכשל” המהדהד והצפוי מראש הזה הצטרף לשורה של ציונים טובים יותר ופחות שקיבלתי במרכז הראשון מסוגו בישראל לאריכות ימים, שנפתח בבית החולים "שיבא". יחד עם מאות מתנדבים, שלוקחים חלק באחד המחקרים המרתקים בארץ שמתחיל עכשיו, בדקו אצלי מאות פרמטרים, בשורה ארוכה של תחומים פיזיולוגיים וקוגניטיביים, שאמורים להצביע על הגיל הביולוגי שלי, המבטא את מצב מערכות הגוף, בריאותן ותפקודן, להבדיל מהגיל הכרונולוגי, שכידוע – הוא רק מספר. בעיקר אם עברת את גיל 40.
הבונוס שמצפה למי שמוכן לעבור את מסלול הייסורים הזה ולהסתכן בגילויים מסמרי שיער כמו, נניח, מצב החוסן הגופני שלו, הוא קבלת מרשם מדעי בדוק לא רק למה טעון תיקון אצלו, אלא איך בדיוק הוא יכול לשפר במו ידיו (ורגליו) את סיכוייו להגיע לגיל מופלג. כמה מופלג בדיוק? על זה אפשר להתווכח.
זה לא רק הגיל אלא גם התרגיל, טוענת פרופ' ציפי שטראוס, הוגת המרכז הזה והמנהלת שלו. "יש קשישים שמבלים עד היום האחרון לחייהם", היא אומרת. "נשים ששותות קפה עם חברות ומשחקות ברידג' עד שהן מתעייפות קצת ומתות. אם את שואלת אותי, ככה אני רוצה. לעשות חיים עד גיל 90, 95, ללכת לישון ולא להתעורר, אחרי שב-48 השעות הקודמות הייתי פיקס. להיות ויטאלית עד הסוף, וברגע אחד טראח, יורד השאלטר".
אבל ברוב המקרים, השאלטר שלנו לא יורד במכה. הסוף, למרבה הצער, נראה יותר כאילו הוא נשלט בדימר: דעיכה איטית לאורך תקופה, שבה אנחנו מאבדים בהדרגה את היכולות שלנו והופכים תלויים יותר ויותר באחרים.
אף אחד לא רוצה להזדקן. חוסר ההשלמה האנושי עם המגבלה הבסיסית ביותר שלנו - החיים שלנו פשוט נגמרים בנקודה מסוימת - וגם ההיבריס שגורם לנו לחשוב שיש לנו את הכלים לעצור, או לפחות להאט מאוד את התהליך הטבעי הזה, הולידו תעשייה עולמית של מרפאות לאריכות ימים, שמתחייבות לסייע למטופלים שלהן לחיות יותר.
למען המטרה הנכספת הזו, הכוללת מניעת מחלות ושיפור המצב הבריאותי לשנים קדימה, ומובטחת לעיתים בשורת אמצעים מפוקפקים ביותר שיעילותם המדעית מוטלת בספק, מנטילת כמויות עצומות של ויטמינים ותוספי תזונה משונים עד קבלת עירויי דם מתורמים צעירים, תשלמו בארה"ב מאה אלף דולר ויותר בשנה. מדענים ורופאים מזהירים מפני רמאויות שונות שמבטיחות להשאיר אותנו צעירים באמצעות טכניקות שאין שום הוכחה שיעזרו לנו, במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע, יותר עלולות לגרום נזק של ממש, אבל הציבור, לפחות החלקים העשירים שלו, מצביע ברגליים: ההשקעה הפרטית במרפאות לאריכות ימים ברחבי העולם הוכפלה בין 2021 ל-2022. 70 אחוז מההשקעה במרפאות כאלה נעשית בארה"ב.
לא פלא שבשיבא זיהו את הפוטנציאל האדיר בתחום, החליטו להרים את כפפת הלטקס המוזהבת הזו, ולקדם "חיים ארוכים ובריאים באמצעות שימוש בגישות רב-תחומיות בתחום הבריאות והטכנולוגיה, כולל בדיקות גנומיות, תזונה, הזדקנות תאי גזע ובינה מלאכותית". או בעברית: לנסות להאריך את חיינו בחסות הרפואה.
"ככל שחקרתי את זה, ראיתי שיש המון מחקר והמון דאטה בנושא אריכות ימים", אומרת פרופ’ שטראוס. "חברים אמרו לי 'את יכולה לעשות את זה פרטי', אנשים לוקחים עשרות אלפי דולרים ליום אבחון פחות מעמיק ממה שעושים אצלנו. אבל בסוף אני אקדמאית, ועוסקת במחקר. זה בדנ"א שלי כרופאה שתמיד עבדה בבית חולים. לעולם לא אציע למטופלים שלי בדיקה או טיפול שהם לא מוכחים ובדוקים".
המרכז החדש, שנפתח בתחילת השנה, הוא ככל הנראה המרכז הציבורי הראשון בתחום שהוקם בעולם. הפרויקט הזה מתנהל בינתיים במסגרת מחקרית, ללא תשלום, ומוזמן אליו כל מי שעבר את גיל 50, ולא סבל בשנתיים האחרונות ממחלה משמעותית שעלולה לשבש את המדדים שלו.
לפני שתגיעו למרכז הזה, שהוא הכלאה בין מרפאה לספא יוקרתי, כולל העיצוב השקט, העוגיות והמוזלי שתקבלו כאן, תתבקשו למלא שבעה שאלונים בתחומים שונים, בהם עשרות שאלות על כל תחום בחייכם, כולל האינטימיים ביותר. האם אתה נוהג, מעשן, נחשף לחומרים כימיים, מתנדב, מה מצב בריאותך, מחלות רקע והיסטוריה רפואית משפחתית, האם אתה מתאמץ או מזיע בעבודה, האם אתה עוסק בספורט בזמנך החופשי ועוד. בשאלון שעוסק בדיכאון תתבקשו לדרג את עוצמת העצב והייאוש שאתם חשים, ולענות אם אתם חשים כישלון או אשמה, ובחלק על אכילה אינטואיטיבית, השם המכובס ונעדר השיפוטיות לאכילה רגשית, תצטרכו להתוודות אם אתם מרבים לבקר במקרר כאשר אתם מדוכאים, חרדים או בודדים.
בשאלון גיל המעבר, לעומת זאת, כבר תיכנסו לעובי הקורה ממש, שלא לומר לעומקה, מבעיות בתפקוד המיני, דרך בעיות בשלפוחית השתן ויובש וגינאלי. העיסוק בסקס כמפתח לאריכות ימים חוזר על עצמו באופן עקבי בכמה תחנות פה. "סקס מניע את העולם", אומרת פרופ’ שטראוס, כשאני מתעניינת מה בין חיי המין שלי לזקנה. "הוא קשור להורמונים ולליבידו, והוא גם מהווה מדד לחיוניות מסוימת. יש לו המון יתרונות, פיזיולוגיים ונפשיים. גם בתחום הזה אפשר מאוד לעזור. לנשים אפשר לתת הורמונים, ויש לנו גם מרפאת חשק".
אם אחרי שסיימתם להתוודות על כל החטאים הבריאותיים שלכם עוד נשאר לכם חשק למשהו חוץ מלשבת בצד ולהתבייש בכל מה שלא עשיתם למען הגוף שלכם עד עכשיו, תוזמנו ליום בדיקות ארוך, שבו יבדקו אתכם מכף רגל ועד ראש. תעברו כל בדיקה שיש לה משמעות ידועה, וגם כמה כאלה שלא, אבל יש סיכוי סביר שיום אחד יאפשרו לכם לדעת על עצמכם יותר, כמו אורך קצוות הגנים שלכם. בינתיים, הן מועילות בעיקר למדע.
זה מתחיל בבדיקות דם ושתן, שבהן נמדדים מאות פרמטרים שונים שמהווים מדד לבריאות תקינה. אחרי שתיפרדו מכמות דם כזו שתשאיר אתכם מסוחררים, תוכלו להתנחם בקפה ובמאפה בפינת ההמתנה של המרפאה. מכאן תעברו במהירות וביעילות בין התחנות השונות: חוסן גופני; בדיקות ראייה ושמיעה; בדיקת ריח שבה תתבקשו להריח ולזהות עשרות טושים בריחות מלאכותיים משונים, מקפה ועור עד ציפורן, שנועדה לזהות פגיעה אפשרית בחוש הריח שעלולה להוות סמן מקדים למחלות כמו פרקינסון ואלצהיימר; צילומי רנטגן להערכת צפיפות העצם; אק"ג, מדידת זרימות דם בעורקי הגפיים, והצ'ופר לנשים: בדיקת גינקולוג. בהמשך תקבלו שעון שיְּנַטֵּר את איכות השינה שלכם, ויבדקו את חיידקי המעיים שלכם. לא נגלה מהיכן בדיוק תילקח הדגימה.
במסגרת ההערכה הקוגניטיבית, או כפי שהיא מכונה כאן: בריאות המוח, תתבקשו לצייר שעה מסוימת בשעון, להעתיק ציור ולבצע עשרות משימות לבד מול המחשב. למרות שזה נשמע קל, ברגעי לחץ, תחת עיניו הבוחנות של הפסיכולוג שבודק אתכם, תתפלאו כמה מהר תשכחו דברים שבשגרה אתם יודעים מתוך שינה, כמו, למשל, מילים שמתחילות באות בי"ת.
להרפתקנים מציעים כאן גם בדיקה בשם דלפי, שמשלבת טכנולוגיה מתקדמת של גרייה מגנטית מחוץ לגולגולת עם EEG, שנועדה לאתר שינויים קוגניטיביים באמצעות בחינת התגובה המוחית הישירה לגירוי חיצוני מדויק. הבדיקה הזו, שהיא מאושרת FDA למי שנמצא בסיכון לפתח מחלות של המוח, כמו דמנציה, עדיין אינה משמשת לאבחון לזיהוי ירידה ביכולות החשיבה והזיכרון באוכלוסייה הכללית, אבל כאן כבר משתמשים בה כדי לעקוב אחרי השינויים בתגובות המוח שלכם לאורך זמן.
"הבדיקה נמצאת שתי רמות מתחת לסף הכאב", מבטיחה ד"ר אביגיל גושן, האחראית על המחקר במרכז, "לא תרגישי אותה". אבל המציאות, לפחות אצלי, שונה. אחרי הליך הכנה ארוך ומייגע, שכולל חיבור של עשרות אלקטרודות לגולגולת, מריחת הקרקפת בג'ל וסירוק קפדני של השיער כדי לוודא שהשערות לא משבשות את ההולכה של האותות החשמליים, אני מתבקשת לשכב על מיטת בדיקה ולהרים את היד הימנית כדי לאתר את אזור התנועה במוח. הטכנאית שולחת גירוי חשמלי קל, שאמור לגרום לתזוזה של אצבעות כף היד שלי ולסמן לה שהמקום הנכון נמצא. בפועל, נדרשים לא מעט גירויים כאלה עד שהאצבעות שלי, דרך פלא, קופצות לשבריר שנייה מעצמן. אבל בניגוד למובטח, זה מורגש לגמרי: כל פיפס מהיר כזה שולח זץ חשמלי מטריד לתוככי הגולגולת שלי. כמו הכלבים של פבלוב, מהר מאוד אני לומדת לחשוש מהפיפס הבא.
אחרי שמרכזי התנועה עבור שתי הידיים נמצאים מתחילה הבדיקה עצמה, שמשגרת סדרה של כמה עשרות זצים כאלה, בעוצמה נמוכה יותר, לכל צד של הגולגולת. בהזדמן להם שעת מנוחה במיטה באמצע היום, גברים, מספרת הבודקת, נוטים לנמנם כאן וצריך להעיר אותם, כי הבדיקה מתבצעת במצב של ערות. אני, לעומת זאת, סופרת את השניות עד שהסיוט הזה ייגמר.
אם נדמה לכם שזה מזכיר במשהו את בדיקות הסקר השנתיות שכל ארגון מציע לעובדיו, אתם לא טועים. "מי שמגיע לסקר רוצה לראות שכל הערכים בבדיקות דם נמצאים באמצע ואין לו התחלה של סוכרת, לחץ דם או סרטן", אומרת שטראוס. "כשהתוצאות תקינות אתה מסמן את ה'וי' השנתי, ובזה נגמר הסיפור. אצלנו מבצעים את הבדיקות הפונקציונאליות, שנועדו לבדוק מה הסטטוס הפיזיולוגי בכל המערכות שלנו - בזיכרון, בקונגניציה, בשריר, בעצם, בשינה ובמצב הרוח. אנחנו כאן במטרה להשתפר".
אז ציון ממוצע כמו 75, לדוגמה, זה טוב או רע לנו?
"יש כאלה שאומרים 'זה הציון הכי טוב שקיבלתי בחיים', אבל 75 לא מספיק. כאן נחשוב יחד איך מגיעים ל-95 או 100. קחי לדוגמה את מסת השריר שלנו, שמעל גיל 50 יורדת כל שנה באחוז אחד עד שניים. תוך עשר שנים אנחנו מאבדים 20 אחוז ממנה. זה משמעותי. יש גיל שצריך להחליף את הפעילויות שאנחנו עושים. מה שנכון לגיל 30 לא בהכרח נכון לגיל 50-60".
אם יש מישהי שנראית כאילו היא באמת מסוגלת לנצח את הזמן, זו שטראוס. בגיל 53, עם לוק בלונדיני ודקיק, בעל בשם עדי שטראוס - הבן הצעיר לאימפריית החלב הלאומית, וחמישה ילדים, היא לא רק נאה דורשת אלא גם מקיימת: מנגנת בסקסופון ("הילדים שלי שונאים את זה"), לומדת איטלקית, כדי לשמור על המוח, ועוסקת בספורט אינטנסיבי כדי לשמר את הגוף. ואם כל זה לא מספיק כדי לפתוח עליה עין, במקור הסופר-וומן הנמרצת הזו היא בכלל נאונטולוגית, מומחית לרפואת פגים, ועד לאחרונה מנהלת הפגייה בשיבא. כשהיא לא חוקרת איך לדאוג לנו לחיים ארוכים יותר, היא מצילה את חייהם של תינוקות זעירים שנולדו טרם זמנם.
המעבר שלה מרפואה של תחילת החיים לצד השני, כלומר לסופם, נולד כשהגוף אותת לה שלמרות המאמצים שהיא משקיעה, היא עצמה כבר דוהרת בדרך לשם. "זה התחיל לקראת גיל 50 ממיני-מנופאוזה שחוויתי, התחלה של סימפטומים של גיל המעבר", היא מספרת. "לקח זמן עד שהבנתי במה מדובר. כשהתחלתי לקרוא על הנושא הגעתי לתחום של הבלו-זון, האזורים בעולם שתוחלת החיים בהם ארוכה במיוחד, ולכל הנושא של צומות לסירוגין. גם בעלי היה מאוד בעניין. הוא הכניס אותי להתנסות בסאונות ואמבטיות קרח, וכשהתחלתי ללמוד את התחום ראיתי שזה מרתק ונשאבתי לזה. אמרתי למנהל בית החולים, פרופ' איציק קרייס, 'בוא נעשה משהו כזה'".
אחרי שקיבלה אור ירוק לפרויקט מהנהלת בית החולים, יצאה שטראוס לבדוק מה יש לקולגות שלה בעולם להציע. "פגשתי את כל המומחים הגדולים בתחום, חוקרים רמי מעלה, שפירסמו מאמרים בכל העיתונים החשובים", היא מספרת. "אבל כשביקשתי לראות מה היישום הקליני של זה, כלומר איך משתמשים בידע הזה על בני אדם, גיליתי ששירות כזה מוצע רק במרפאות פרטיות. אחרי שהתנסיתי בהן וקיבלתי תוספים כמו גוג'י ברי ואבקות למיניהן שאין שום עדות ליעילות שלהן, החלטתי לעשות את זה כמו שצריך".
בשנה הקרובה ייבדקו כאן 1,500 איש, שלא יתבקשו לשלם על התענוג. הם יתחלקו לשתי קבוצות: קבוצה התערבות וקבוצת בקרה. במשך שנתיים עד שלוש יעקבו אחריהם כדי לגלות אם בעקבות פעולות מסוימות שנקטו חל שיפור במצבם. "המטרה היא לבדוק האם אנחנו באמת יכולים להשפיע על אבני הדרך של ההזדקנות. יש לנו שורת תוצאים שנבדוק אותם כל תקופה, כדי לראות אם ההתערבות שהמלצנו עליה הובילה לשיפור. בגלל שהמרכז עוסק במחקר, נאסוף הרבה דאטה על הנבדקים האלה. אנחנו מקימים מסד נתונים שלא קיים בעולם, עם אלפי מדדים, מאיכות השינה, דרך הזיכרון, מצב הרוח, רמות ההורמונים, חיידקי המעי, מסת השריר ועד אחוזי שומן. אנחנו מקיימים שיתופי פעולה עם אוניברסיטת תל-אביב ומכון ויצמן, ועם חברות נוספות בארץ ובחו"ל. אחת המטרות שלנו היא לבדוק האם תרופות מסוימות באמת משפיעות על אייג'ינג. גם לקבוע שלא זה חשוב, כי אנשים לוקחים כל מיני תרופות וחושבים שהן לא יזיקו. אבל אני מראה להם שיש רמות ויטמינים, למשל, שעלולות להיות רעילות".
המרכז קיים רק חודשיים, ושמו כבר עובר מפה לאוזן. עד היום נבדקו כאן 100 איש, ו-500 נוספים כבר נמצאים ברשימת המתנה. כדי להשיג את התוצאות המבוקשות, הושקעו מיליונים רבים בציוד מתקדם, בהעסקת כוח אדם איכותי ובפיתוח אלגוריתמים שיאפשרו הסקת מסקנות ברורות מכמויות המידע העצומות שייאספו כאן. אפליקציה שגם היא פותחה במיוחד תשמש את הנחקרים לשיפור יכולותיהם ותתמרץ אותם להגיע להישגים.
שטראוס גם פועלת לכתיבת פרוטוקולים וסטנדרטים בינלאומיים מחייבים, במטרה לתת גושפנקה מדעית לתחום שיש לו מוניטין מפוקפק "כדי שזה לא יישאר ברמת הגימיק לאלפיון העליון. שיבינו שזו לא רפואת ממבו ג'מבו. אף רופא לא שואל את הפציינט שלו איך הוא ישן, למרות ששינה טובה, של שבע-שמונה שעות בלילה, היא אחד הכלים הכי משמעותיים למניעת מחלות לב וכלי דם. בסוף, אנחנו רוצים שכל רופא משפחה בישראל יסתכל על מסת השריר ועל מדדים נוספים שקשורים להזדקנות אצל המטופלים שלו, כדי שנוכל להאריך את חייהם ולהביא ליותר שנים בריאות. כבר היום כמעט עשרה אחוז מאוכלוסיית העולם מבוגרת מגיל 65, ותוך 20 שנה צופים שתגיע ל-25 אחוז. גם הנטל הכלכלי שכרוך בהזדקנות עצום: ההוצאה על בריאות בעשור האחרון לחיים מזנקת פי שבעה מכל עשור קודם. חייבים לחשוב איך מונעים את ההידרדרות הזו. בסוף, הכוונה היא לא לחזור לגיל 20, אלא לעשות כל מה שאפשר כדי להבטיח שגם בזקנה נוכל לסחוב את המזוודה שלנו בעצמנו, לרוץ אחרי הנכדים ולזכור איך קוראים לילדים שלנו. כדי להגיע לשם צריך להתחיל להשקיע בגיל צעיר".
אם תבדקו באינטרנט, תמצאו שלל טיפים מופרכים יותר ופחות להארכת החיים, משתיית שייקים מעופשים מעשבים שלא שמעתם את שמם מעולם, דרך נטילת תוספי תזונה שונים ואפילו ישיבה ושינה על הרצפה הקרה. אבל למרבה הצער, גם אם תדבקו בהם בפנאטיות של בריאן ג'ונסון, המיליונר האקסצנטרי שמקדיש את חייו ואת כל הונו כדי לעצור את תהליך ההזדקנות שלו עצמו, בסוף היעילות של כל אלה מוגבלת. נהוג לחשוב שהגיל המקסימלי שאליו יכולים בני אדם להגיע עומד על 115, אבל יש כמה בני-מזל - או אומללים, תלוי איך מסתכלים על זה - שהצליחו לחיות יותר. האישה הזקנה ביותר בעולם, ג'יין לואיס קלמנט מצרפת, מתה ב-1997 בגיל 122 ו-164 ימים, למרות שהייתה מעשנת כבדה. עד אז טענה שהיא חיה יותר בזכות תזונה המבוססת על שמן זית, יין פורט ושוקולד.
בדצמבר 2023 מתה האישה השנייה הזקנה ביותר בעולם, בגיל 116. פוסה טסונאמי, אשת איכר שנולדה ב-1907 וילדה שלושה ילדים, מתה בביתה שבקשיווארה, יפן, אחרי שאכלה את הקינוח החביב עליה: ג'לי בטעם שעועית. היא מעולם לא חלתה או נפצעה באופן משמעותי ועבדה שעות ארוכות בשדות האפרסקים ובכרמים הסמוכים לביתה. את התוצרת שקטפה סחבה בסלים כבדים על גבה.
גם היום אוחזת אישה בתואר האדם המבוגר ביותר בעולם: מריה ברניאס מקליפורניה, בת 117, שזכתה בתואר בשנה האחרונה אחרי שאחותה הגדולה, בת ה-118, הלכה לעולמה. לפני ארבע שנים זכתה בשיא עולמי נוסף: האישה המבוגרת ביותר שחלתה בקורונה והחלימה ממנה. כשנשאלה למה היא מייחסת את גילה המופלג, ענתה שהיא מתרחקת מאנשים רעילים.
מחקר הולנדי שפורסם בחודש מרץ ועקב אחרי 75 אלף איש שמתו בשלושת העשורים האחרונים טוען כי הגיל המקסימלי לנשים הוא 115.7 ואילו לגברים הוא עומד על 114.1 שנים בלבד.
סבא שלי, ד"ר פרידריך רייכנשטיין ז"ל, שנפטר ארבעה חודשים אחרי יום הולדתו ה-111, היה אחד האנשים המבוגרים ביותר בישראל. זה לא נפל עליו מהשמיים. הגנים אולי עזרו לו להגיע לגיל הבלתי נתפס הזה, אבל כל חייו הוא עבד קשה מאוד, בפדנטיות יקית קיצונית, כדי לשמור על עצמו: התעמל, אכל במתינות ולא הפסיק להפעיל את המוח. כמעט עד מותו היה צלול לגמרי, אופטימי, סקרן ותאב חיים. כמו בעסקים משפחתיים רבים, הדור השלישי, כלומר אנחנו הנכדים, חירב את המורשת שלו: אורח חיים יושבני, חיבה יתרה למסכים וגרגרנות מותחים עד הקצה את המתנה הגנטית הנדירה שקיבלנו ממנו.
מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מראים כי שגרה בריאה, כמו שנת לילה מספקת, התעמלות ותזונה טובה, עשויה לסייע לנו לחיות יותר שנים בבריאות טובה, אבל בכל הנוגע לאריכות ימים ממש, מגיל 90 ומעלה, הגנים משחקים תפקיד משמעותי. אם רק 25 אחוז מהיכולת שלנו להגיע לגיל 90 נקבעת על ידי הגנים, נראה שאצל 50 אחוז ממי שמגיעים לגיל 100 הגנים משחקים תפקיד משמעותי, וכך גם אצל 75 אחוז ממי שחיים יותר מזה.
אם כך, אולי בכלל כל המאמץ שלנו לחיות יותר נועד לכישלון והכל כתוב מלמעלה? שטראוס סבורה שלא. "אם הורייך חיו עד גיל מאה זה נחמד, אבל זה לא מספיק. לסביבה יש השפעה משמעותית על הדנ"א שלנו. מה אנחנו אוכלים ושותים והסטרס שאנחנו חיים בו קובעים אילו גנים שלנו, כולל אלה שקשורים לזקנה, יופעלו ואילו יושתקו. יש עבודות שמראות שהשפעת הסביבה מתחילה כבר ברחם".
איך שלא תהפכו את זה, בסוף אם אתם רוצים להאריך ימים, לא משנה עד איזה גיל, תצטרכו לזוז הרבה ולאכול טוב. עד היום לא נמצא שום גורם בעל השפעה גדולה כל כך על הבריאות שלנו כמו פעילות גופנית. תרגול יומי עשוי להפחית את הסיכון לפתח מחלות תלויות גיל כולל אלצהיימר, סרטן וסוכרת.
מחקר שפורסם לפני חודש והכה גלים בכל העולם, מגלה שנשים שעושות תרגילי כוח פעמיים-שלוש בשבוע מגדילות את הסיכוי שלהן לחיות יותר, ומקטינות את הסיכון למוות ממחלת לב, בהשוואה למי שמעדיפה, כמוני, לתרגל את שריריה ברביצה. מתוך 400 אלף איש שהשתתפו במחקר, רק אחת מחמש נשים ביצעה אימוני משקולות, שהם בעלי השפעות מיטיבות על העצמות, הפרקים וחילוף החומרים שלנו, באופן סדיר, אבל אלה שדבקו בשגרה הזו ראו תוצאות אדירות: התמותה שלהן ממחלות לב וכלי דם ירדה ב-30 אחוז. נשים גם נזקקות לפחות אימונים כדי להשיג את התוצאות המיטיבות, בהשוואה לגברים. או במילים אחרות: נשים שיתעמלו כמו גברים ייהנו מיתרונות גדולים משלהם, ככל הנראה בגלל ההבדלים בגודל הפיזי שלהן ובמסת השרירים.
אם חשבתי שהבדיקות הן החלק המפחיד בתהליך הבירור היסודי שעשיתי בשיבא, טעיתי בגדול. החלק המפחיד יותר הוא יום קבלת התוצאות ועימן רגע האמת: קבלת הגיל הביולוגי שלי. השעון הזה, שאין עדיין דרך מדויקת לקבוע אותו, ויש הטוענים בכלל שכל איבר שלנו מזדקן בקצב שונה, קשור לא רק למועד שבו נסיים את חיינו, אלא גם להתפתחות מחלות שונות. אם נדע למדוד את גיל האיברים שלנו נוכל בעתיד אולי למנוע התפתחות מחלות כמו התקפי לב ודמנציה, אבל כל זה עדיין רק בגדר משאלת לב.
"הגיל הביולוגי הוא לא גימיק", טוענת שטראוס. "בזכות דאטה של מיליונים שנאספה במרכז לבקרת מחלות בארה"ב, בשילוב עם בינה מלאכותית, כל אחד יכול להבין איפה הוא נמצא ביחס לבני גילו. בדיקות דם הן פרוקסי של מערכות הגוף. אם המדדים טובים מאוד, הגיל הביולוגי יהיה יותר צעיר. אם לא, הגיל יעלה".
אבל חלק גדול מהמדדים שהשעון הביולוגי נסמך עליהם עכשיו, כמו רמות שומנים בדם ואפילו סוכר, ניתנים לשינוי די מהר באמצעות דיאטה למשל. את מאמינה שזה באמת יכול לעצור את הזמן?
"זה נכון שאם מאוד שמרת על דיאטה והורדת את הכולסטרול הגיל הביולוגי שלך יירד, ואם תתפרעי הוא שוב יעלה. יש היום ניסיון לפתח עוד שעונים, שהם קצת יותר מדויקים, כמו שעונים שמבוססים על חיידקי המעי או על תפקוד הלב. עדיין, יש לנו 400 נתונים שאספנו עלייך. זה המון. כרופאה יש לי יכולת מוגבלת לעבור על כל הדפים האלה וללמוד מה יש בהם. בזכות האלגוריתמים שאנחנו משתמשים בהם אנחנו מתכללים את כל הפרמטרים האלה, ומקבלים תמונה מאוד יפה על כל נבדק. בעיניי זה עוד נדבך שצריך להיכנס היום לעולם הרפואה. אני כבר חושבת איך אפשר להשתמש בשיטות האלה בעולמות אחרים, כמו הפגייה".
עד שיימצא המכשיר שימדוד אותנו במדויק, אני נאלצת לסמוך על האלגוריתם שישקלל את כל הנתונים מהבדיקות שערכו לי כדי לקבל את ההחלטה המכרעת: בת כמה אני באמת. המחשב מעניק לי ציון בכל הפרמטרים שנבדקו: חוסן גופני, לב וכלי דם, שינה, חילוף חומרים, חושים, גיל המעבר, בריאות המוח והרגלי חיים. כל ציון מוסבר ומנומק היטב ובסדרת גרפים פשוטה אפשר לראות בדיוק איזו תוצאה הורידה ואיזו העלתה את הציונים שלי. אם להאמין לבינה המלאכותית שהתעמקה בבדיקות שביצעתי, בריאות הלב והמוח שלי משביעת רצון. הבריאות המטאבולית שלי, לעומת זאת, די מקרטעת. בשורה התחתונה, לפי בדיקות הדם, אני צעירה בשנים ספורות מגילי הכרונולוגי, 54. אבל אליה וקוץ בה: לפי התוצאות האלה, גם אם אשפר את כל הטעון שיפור אצלי, אוכל טוב, אתעמל בלהט ואבלע כל ויטמין שחסר לי, אוכל, כך לפי המחשב, להחזיר את הזמן לאחור רק בשנה אחת נוספת. חזרתי הביתה להטביע את יגוני בקופסת גלידה, מול הטלוויזיה.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.04.24
