"בשבוע שעבר חברה שיתפה בווטסאפ של הקיבוץ כתבה שסיפרה על הקרב ההרואי שניהל צוות טנק אחד בנירים", סיפרה מירה חביביאן, חברת הקיבוץ. "מהכתבה נחשפתי לראשונה למה שקרה אצלנו בשבת ההיא. כל החצי שנה האחרונה היה לנו סימן שאלה גדול. פסחו עלינו? איך קרה שכל הרע שעברו חברי ניר עוז, מרחק 500 מטרים מנירים, נחסך מאיתנו?"
עין אחת לא נשארה יבשה במפגש המרגש שהתקיים השבוע בבית החולים סורוקה, בין נציגי דור מייסדי קיבוץ נירים, לבין צוות הטנק שהציל את חברי הקיבוץ בבוקר 7 באוקטובר. "באנו להגיד לכם תודה", הם אמרו בפשטות וחיבקו את החיילים הנרגשים. צפו במפגש בין חברי קיבוץ נירים לצוות הטנק בסורוקה:
בשבוע שעבר פרסמנו כאן את סיפור הגבורה שסיפר סמ"ר נדב בוחבוט, נהג הטנק שנפצע אנושות, על ארבעה לוחמים מפלוגת וולקן בגדוד 77, שעם טנק פגוע ומקרטע, חיסלו עשרות מחבלי נוחבה והצילו את חייהם של חברי נירים. "בבוקר 7 באוקטובר תפסנו קו בגזרת כיסופים. בטנק היינו: מפקד הטנק סמ"ר אייל זפולסקי, הטען סמל יונתן פינטו, התותחן סמל אורן שמש ואני, נהג הטנק".
בסביבות 06:30 התחיל ירי פצמ"רים ובקשר דווח על שתי חדירות מסיביות שמתנהלות בו-זמנית. בשלב מסוים הטנק חטף טיל נ"ט. פינטו נפגע קשה בשתי עיניו ופונה בנמ"ר. זפולסקי נפצע קל מרסיסים שפגעו בצווארו ובידו. כצוות חסר בטנק מקרטע, הם הגיעו לאזור נירים, וחיסלו כ–60 מחבלים. באותן שעות, חברי הקיבוץ היו בממ"דים ולא היו מודעים למתרחש. "זיהינו עשרות מחבלים בשני טנדרים ושניים נוספים רכובים על אופנוע. הצלחנו לחסל את כולם", תיאר פינטו. ארבע פעמים יצא וחזר צוות הטנק לנירים.
רותם בן ארי, נשואה לעידו ואמא של יהונתן ושל אסף, ריגשה את חברי צוות הטנק כשסיפרה: "היינו בממ"ד ויונתן, בן שלוש וחצי באותה שבת, בכה ואמרתי לו שיש בחוץ אנשים לא נחמדים, אבל החיילים שלנו הם כמו ספיידרמן וסופרמן. הוא התרגש ונרגע. בלילה, אחרי שפינו אותנו הוא עבר חייל-חייל ושאל: "איזה כוח-על יש לך? אתה יכול לעוף"? ואז נתנה לצוות הטנק את הציור שצייר בנה יונתן לגיבורי-העל. בקול חנוק מהתרגשות אמרה: "המילה תודה היא קטנה, אבל תודה ואפשר לתת לכם חיבוק קטן"?
נהג הטנק נדב בוחבוט שוהה בשיקום בסורוקה לאחר שנפצע אנושות באירוע אחר ובטנק אחר בחאן יונס. הוא חובר למכונת אקמו המדמה פעולת לב-ריאה ואושפז בטיפול נמרץ בעקבות שאיפת עשן שגרמה נזק כבד לריאותיו. בימים אלו משתפר מצבו. גם הוא, כמו שלושת חבריו לטנק, קיבל את חולצת "חוזרים לנירים".
חברת הקיבוץ מירה חביביאן שחזרה: "הייתי בממ"ד עם בעלי וארבעת הילדים ורק בערב כשהוציאו אותנו והתעדכנו התחלנו לחבר פיסות של מידע. אבל משהו לא נשמע לנו הגיוני, כי אנחנו ליד ניר עוז, אז איך הם עברו את הגרוע מכול ואנחנו לא? עלינו פסחו? למרות שגם לנו היו חמישה הרוגים וחמישה חטופים, ובכל זאת".
קשה היה לסיים את המפגש המרגש, והוא נמשך שעה ארוכה גם במסדרון מחלקת השיקום. "הסיפור שלהם הוא מדהים. ארבעה ילדים גיבורים שהצילו קיבוץ שלם", אמרה חביביאן.
פורסם לראשונה: 00:00, 10.04.24