סג"מ שילה שגב התנדב במשך שנים עם ילדים עם צרכים מיוחדים. לפני כשנה הוא אף השתתף במרוץ שבו דחף כיסא גלגלים של אחד החניכים שאותו ליווה במשך שמונה שנים. "רצנו ביחד במרתון תל-אביב עשרה קילומטרים, הוא היה בכיסא, ומתנדב נוסף רץ איתנו", שגב מספר. "באיזשהו שלב המתנדב התעייף, אז הוא עלה גם על הכיסא ודחפתי את שניהם". ברגע הזה נזכר שילה בחיוך. מחר (ד') הקצין יחליף תפקידים וישתתף במרוץ הלילה של תל אביב יושב בכיסא גלגלים – ומתנדב ידחוף אותו.
צפו בסיפור השיקום המרגש של אייל כהן:
ינון בן עמי ואייל כהן, חיילי מילואים בראיון לאולפן ווינט
(צילום: אורי דוידוביץ)
שילה הוא חלק מהנבחרת של בית החולים השיקומי לפצועי המלחמה במרכז הרפואי שיבא. הוא נפצע בהיתקלות בג'בלייה עם גדוד גפן של בה"ד 1, שאליו יצא לאחר הכשרה בגבעתי. "סרקנו בית וראיתי משהו חשוד", הוא מספר, "חבית קטנה. התחלתי ירי פנימה וירו עלינו חזרה מכמה מוקדים בחדר. קיבלתי שלושה כדורים בתוף של הנגב, והוא התחיל לבעור. ניסיתי לכבות אותו כדי שלא יתפוצץ ויפלוט כדורים. ירדנו למטה לרחוב וסחבנו חבר שנפצע. ירו עלינו מהחלונות, ואני ועוד שניים נפגענו. קיבלתי כדור בברך והתרסקתי על הרצפה. הברך שלי נפתחה והשברים ברגל היו פתוחים. חשבתי שאמות".
הוא הגיע להדסה עין כרם ועבר כמה ניתוחים להציל את הרגל. "פחדתי שיכרתו אותה", שילה אומר, "ואת האמת - אין ביאוס כזה, זה להתחיל חיים מחדש". אבל הרגל של שילה ניצלה. היום הוא כבר הולך ונעזר בקביים, אבל עדיין לא רץ, ומדגיש שעדיין.
2 צפייה בגלריה
עומדים מימין לשמאל: עידו פז, אור דוראני, עידו ביאז, שילה שגב, אלון הינדי, דור אלמוג, יושבים מימין לשמאל: אייל כהן, מיה רגב, אסף טטרו, דביר דנגור
(צילום: קובי קואנקס)
את שילה ידחוף במרוץ אסף טטרו, שאיגד את הנבחרת על מנת להנציח את חברו הטוב שנפל, סרן (במיל') רון אפרימי ז"ל. "אחרי שאפרימי נהרג, חשבתי מה אני יכול לעשות", הוא מספר. "מאוד אהבנו לעשות ספורט ביחד ודיברנו על חצי מרתון ים המלח. נתקלתי בחברה של חבר שנפצעה בנובה וחיפשה מישהו שידחוף אותה במרוץ הלילה, המרוץ האהוב עליה. ראיתי אותם באימון וחשבתי שזו יוזמה שממש משלבת את הערכים שאני מתחבר אליהם. בחירה בניצחון לצד העצב והקושי שבלהיות פצוע בכיסא ושצריך לסחוב אותך. אני בעצמי נפצעתי בסוף השירות שלי בדובדבן. החלטתי להעלות פוסט לפייסבוק וכתבתי שאני מחפש לוחם שנפצע ושאוכל לרוץ איתו. הגעתי לשיקום ופגשתי את החבר'ה, ככה שילה ואני נפגשנו. שאלתי אותו אם יש מצב שעוד חבר'ה יהיו מעוניינים. בהתחלה הם קצת צחקו, אבל לאט-לאט זה התפשט, ובכל פעם שהגעתי לבקר עוד רצו להצטרף. ככה נוצרה הנבחרת שלנו".
אייל כהן: "בגיל 40 תיכננתי לעשות מרתון, אני כבר בן 41. עשיתי כבר חצי, וכמה פעמים מרוץ הר לעמק. גם את הבנות שלי הייתי לוקח לרוץ איתי. בכל פעם שאני חוזר הביתה אנחנו עוברים בכביש העוקף של רחובות, שזה אזור שרצים בו המון, ואני אוכל את הלב. אין ספק שזה מבאס אותי. אבל אני ארוץ, בהמשך. אני עובד על זה, לאט-לאט נתחיל בהליכה ואז נגיע למרתון ניו-יורק"
בנבחרת השיקום של שיבא במרוץ הלילה PAPAYA תל-אביב, שיתקיים מחר בלילה, חברים כ-25 אנשים, כל אחד ואחת עם פציעות שונות ורקע שונה. ביניהם גם מיה רגב שנחטפה עם אחיה איתי ממסיבת הנובה ונפצעה קשה ברגלה. לצידה על הכיסא יהיו אייל כהן ואלון הינדי, שנפצעו בתקרית בדרום הרצועה ביחידת במהלך פעילות של עורב צנחנים של חטיבה 55. שניהם רצים למען שלושת נופלי היחידה שלהם: רס"ר שי טרמין ז"ל, רס"ל שלו זלצמן ז"ל ורס"ב אלכס שפיץ ז"ל.
"היינו בסריקות של בתים והטנק שהיה איתנו נפגע מ-RPG," מספר כהן. "חיפשנו מי ירה אותו וראינו סוג של פיר בקצה של סמטה. ברגע שהגענו, הופעל עלינו מטען רב-עוצמה. נפצעו מהכוח 14 חבר'ה, שלושה קשה ואני ביניהם. עוד אחד נהרג, שלו ז"ל. הייתי מורדם ומונשם שלושה ימים, שבוע בטיפול נמרץ, הרבה ניתוחים. עכשיו אני בשיקום".
הינדי נפצע קשה גם כן. "אצלי יד ימין כמעט נתלשה מהגוף", הוא אומר, "וברגל שמאל נקרע לי העורק הראשי. אשתי ואני התחתנו חודש לפני המלחמה ואני זוכר שרק חשבתי - אין מצב שאני משאיר את יהלי אלמנה. היא ואמא שלי חיכו בבית חולים בזמן שהייתי בניתוח. אחרי 11 שעות המנתח יצא אליהן ואמר שהוא לא מצליח לתקן את הרגל שלי ושצריך לקטוע. הן ביקשו שינסו שוב והוא הסכים לתת צ'אנס אחרון. אחרי שלוש שעות הוא יצא ואמר שהצליח. עכשיו יש לי ברגל חור שנראה כאילו קיבלתי ביס מכריש, אבל העיקר שהרגל עובדת".
עניין נוסף שמשותף לכהן ולהינדי הוא אחד התחביבים שלהם - ריצה. "עשיתי בעבר חצי מרתון והתאמנתי לאיש הברזל", מספר הינדי. "כבר כשהתעוררתי והייתי בטיפול נמרץ אמרתי למשפחה שלי - מרוץ הבא אני רץ, לא משנה מה. אז ההצעה הזו של טטרו באה לי משמיים. זאת תחושה מוזרה, אני כל החיים עושה ספורט ורגיל להשקיע ולהשיג את המטרות שלי, ועכשיו מישהו הולך לדחוף אותי. אבל זה עדיין מרגיש ניצחון קטן מבין רבים שיהיו, גם זה שאני עכשיו הולך זה ניצחון".
כהן מזדהה עם התחושות: "בגיל 40 תיכננתי לעשות מרתון, אני כבר בן 41. עשיתי כבר חצי, וכמה פעמים מרוץ הר לעמק. גם את הבנות שלי הייתי לוקח לרוץ איתי. בכל פעם שאני חוזר הביתה אנחנו עוברים בכביש העוקף של רחובות, שזה אזור שרצים בו המון, ואני אוכל את הלב. אין ספק שזה מבאס אותי. אבל אני ארוץ, בהמשך. אני עובד על זה, לאט-לאט נתחיל בהליכה ואז נגיע למרתון ניו יורק".
מרוץ הלילה נדחה בעקבות המלחמה. כעת הוא יתקיים ביוזמת עיריית תל אביב-יפו בסימן חיבוק לתושבי עוטף ישראל וכוחות הביטחון. נותנת החסות papay, העניקה קיטים במתנה למשתתפים ממחלקת השיקום בשיבא ולקבוצה דומה של משתתפים מאיכילוב. בנוסף, מקצי המרוץ נקראו על שמות יישובי העוטף וקו העימות - שדרות, ניר עוז, קריית שמונה, בארי וכפר עזה.
אסף טטרו, שמתוך חלום אישי להנציח את חברו חיבר בין חברי הנבחרת, מסכם: "אני רואה את ההשתתפות שלנו כאיזו סגירת מעגל, לעשות את זה למען מישהו, להזכיר חברים שאיבדנו, להראות איזה ניצחון שאומר שלמרות הכול - אני במרוץ".
פורסם לראשונה: 00:00, 16.04.24
