"עם איום של אנשי חיזבאללה שינסו לחדור מלבנון אנחנו יודעים להתמודד. אנחנו מאומנים לזה. הכטב"מים זה כבר סיפור אחר". כך אמר אתמול (יום ה') רזי ג'ומעה, איש מילואים וחבר כיתת הכוננות של הכפר ערב אל-עראמשה בגליל המערבי, שם נפצעו שלשום 19 בני אדם במתקפת כטבמ"ים ורקטות. מתברר שמזה תקופה ממושכת התריעו תושבי הכפר בפני צה"ל מפני הסכנה בריכוז של כלי רכב צבאיים במקום אחד. הפעם, לדבריהם, לא הקפידו על כך.
פאוזי ג'ומעה (ואחיו של רזי), חבר הנהגת הכפר, מספר על מה שקרה:
פאוזי ג'ומעה, ממנהלת היישוב ערב אל ערמשה
(צילום: גיל נחושתן )
בין הפצועים יש חיילי מילואים יהודים וחיילי מילואים בדואים מבני המקום. קרוביהם לא זזים ממיטותיהם במרכז הרפואי לגליל בנהריה. ראובן והילה גור-אריה מהיישוב רבבה שבשומרון הם הוריו של החובש שובל. כשהגיעו בלילה לסעוד אותו, שמעו מהקצינים הבכירים על גבורתו.
"הם אמרו שבזכות המאמצים שלו לכל אורך הפינוי לייצב את מצבם של הפצועים קשה, הוא ממש הציל את חייהם בשתי ידיו", הם סיפרו בהתרגשות. רק כשהגיע שובל לבית החולים, כשבגדיו קרועים ומוכתמים בדם, התברר כי גם הוא נפצע. "בשבת האחרונה שהיה בבית, שובל סיפר שאנשים חושבים שהצפון הוא קייטנה לעומת עזה, ולא מבינים מה באמת קורה. הוא הביא איתו שקית כביסה, וכל הבגדים היו מחוררים מרסיסים של טיל נ"ט שפגע סמוך למבנה שבו שהו".
בסמוך לבני המשפחות המודאגים העמידו אנשי בית החולים חדר מנוחה ובו הם דואגים לארוחות לכל אורך שעות היממה. פאוזי ג'ומעה, חבר הנהגת הכפר הגיע אתמול גם הוא לבקר את חבריו לנשק מכיתת הכוננות המקומית ואת יתר הלוחמים מחטיבת המילואים של הנח"ל שנפצעו במתקפה. "אנחנו חייבים לחיילים האלו הרבה, הם חלק מהמשפחה בשבילנו. הם חלק מאיתנו", סיפר. הוא עבר בין חדרי האשפוז במתחם המרוכז שהקצו ללוחמים הפצועים במחלקת הכירורגית בבית החולים "היה לי חשוב לחבק כל אחד ואחד מהם ולתמוך. מי שלא היה שם לעולם לא יבין. זה לא היה קל. הטראומה מאוד גדולה וחייבים לטפל בה. היא לא יכולה להחלים סתם כמו פצע".
הוא מספר על כמה 'גלים של תקיפות' והגיע למתנ"ס מיד כששמע על האירוע. הפצוע הראשון שפגש היה אחיו הגדול רזי. "הוא חייל מילואים וחבר בכיתת הכוננות. היו הרבה פצועים והוא ביקש שאטפל בשאר שמצבם היה קשה יותר ושנוציא אותם לבית החולים בדחיפות".
2 צפייה בגלריה
ראובן והילה גור-אריה, הוריו של שובל החובש. "רק כשסיים לפנות את הפצועים, הבין שהוא פצוע בעצמו"
רזי ג'ומעה נפצע בידו מרסיסים ונזקק לניתוח להוצאתם. "קפצתי למתנ"ס עם תחילת האירוע והתחלתי לפנות את הפצועים ולגרור אותם לחדר הביטחון – ואז התפוצץ על המבנה כטב"ם נוסף", הוא מספר, "ראיתי שנפצעתי ביד ימין, שמתי חוסם עורקים וחבשתי אותה".
מעדויות של תושבים בכפר עולה כי במשך שבועות ארוכים הם התריעו כי המצב מסוכן. פאוזי ג'ומעה, אחיו של רזי ואחד ממנהיגי המקום, סיפר שפנה לא אחת לאנשי הצבא וביקש מהם לא להתקהל ולא להחנות עשרות כלי רכב במרוכז, בעיקר לא לצד אנטנות או גנרטורים גדולים, מאחר שזה מסגיר את העובדה כי במקום יש כוחות צה"ל.
פאוזי ג'ומעה מספר כי יום קודם לתקיפת החיזבאללה נצפה בשמי הכפר כטב"מ של חיזבאללה, ולא בפעם הראשונה, שצילם ותיעד את כוחות הצבא במבנים שבהם שהו. "הכוחות מהצנחנים שהיו אצלי לפני חודשיים למשל, היה להם קצין ג'נטלמן שדאג לפזר את כלי הרכב בכל היישוב ורכבים צבאיים הכניס בתוך הבניין והסתיר. ברגע שכטב"ם עם מצלמות טס ומגלה 50 ג'יפים, נגמ"שים והאמרים ביחד, זה אומר לו: רק תבוא ותפגע", הסביר".
תוך כדי השיחה שלנו רועשים הטלפונים של שני האחים והם מסתכלים בבהלה על התרעת "חדירת כלי טיס זר" שמופיעה על הצג. הם מתקשרים מיד לבני משפחותיהם שנותרו בכפר שבהנחיית הצבא התבקשו תושביו להתפנות אך בחרו להישאר ולא לעזוב את בתיהם. "זו מלחמת התשה. זה ממש מוגזם", אומר רזי בכאב.
פורסם לראשונה: 00:00, 19.04.24
