"התחושה הכי נוראית שחוויתי בחיים הייתה הקושי לנשום אחרי שהקליע חורר לי את הריאה. כמה התאמצתי ללגום עוד נשימת אוויר. כמה מתיש היה המאבק במחנק שהייתי בטוח שהוא הולך להרוג אותי. זה לא דומה לכלום ולא משתווה לכאב הכי מפלח. זה חוסר אונים מוחלט. אתה כבר לא אדון לגופך" – כך מספר איל יונג, חבר כיתת הכוננות של קיבוץ עלומים, שבמהלך קרב מול מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר נפצע אנושות והובהל למרכז הרפואי סורוקה כשהוא בין חיים למוות. חצי שנה אחר כך הוא מעיד כי התאושש כמעט במאה אחוז ומשחזר את נסיבות פציעתו ואת הניתוח יוצא הדופן שעבר, ושהציל את חייו.
יונג (37), שסיים לאחרונה תואר שני במינהל ציבורי במגמת צבא וביטחון באוניברסיטת בר-אילן, עובד בחברת אלביט במחלקת ניסויי שדה. "באותו בוקר התעוררנו ב-6:30 מאזעקה", הוא מספר, "נכנסנו מיד לממ"ד, ומרוב רעשי יירוטים לא שמענו אזעקה נוספת". בשלב כלשהו יצא יונג מהממ"ד, ואז ראה בטלפון מסרונים אשר נשלחו אליו מחברי קיבוץ ששאלו אם שמע קולות ירי. "חזרתי לממ"ד, וב-7:05 קיבלתי הודעה שמחבלים רכובים על אופנועים דוהרים משער הקיבוץ לתוכו", הוא משחזר.
כחבר כיתת הכוננות, הוא לא ביזבז זמן. "חבשתי קסדה, חגרתי אפוד, הוצאתי את הנשק הארוך שברשותי, כולל כל התחמושת שהייתה לי, ויצאתי החוצה", מספר יונג. בממ"ד נשארו אשתו, רעות, וארבעת ילדיהם: שקד (8), התאומים דניאל ותמר (6) ואיתן בן השנתיים. "ביקשתי מאשתי שתתלווה אליי עד דלת הכניסה ותנעל את הבית", אומר יונג, "בחוץ פגשתי חברי כוננות נוספים. שמענו קולות ירי מכיוון שער הכניסה הראשי לקיבוץ ומאזור הרפת. אני וחבר כיתת כוננות נוסף רצנו לכיוון הרפת, ראינו סימני כדורים על המבנה והבחנו בעובדים זרים מנפאל שקוראים לנו להתקרב אליהם. היו להם שני הרוגים וחמישה פצועים. המשכתי לסרוק את השטח ולנסות לאתר עובדים נוספים, לא מצאתי, וב-8:15 הלכנו לכיוון שער הכניסה הראשי של עלומים, ומשם המשכנו לסרוק את הקיבוץ – שהיה שקט באופן מחשיד".
חברי כיתת הכוננות התחלקו לצמדים. "לכל צמד היה אזור סריקה ושליטה אחר", מספר יונג, "עברנו בית-בית, ואחרי כשעה שמענו קול פיצוץ מחריש אוזניים, ובמקביל מעדכנים אותנו על מחבלים שרצים מכיוון הבריכה שלנו, שצמודה לכביש העוקף, אל תוך הקיבוץ". האזינו להודעה על פציעתו:
הודעה על פציעתו של איל יונג - אודיו
יונג וכמה מחבריו החלו לנהל קרב יריות עם המחבלים. "הם היו יותר מ-20", הוא מספר, "הבנו שעם היתרון המספרי שלהם, אין מצב שננהל מולם קרב יריות, ולכן החלטנו לעבור לאזור שליטה אחר, סמוך לבריכת הקיבוץ. בשנייה שהגענו, מחבל התקיל אותי ונפגעתי מרסיס שניתז ללחי ימין. יריתי בו וחיסלתי אותו. מחבל נוסף שראה את האירוע מקרוב ירה לעברי צרור, ושלושה כדורים חדרו לי לגוף".
הכדור הראשון חדר דרך הכתף, חורר את האפוד, ריסק את השכמה ושש צלעות, ניקב את אחת מריאותיו ויצא החוצה מילימטר מעמוד השדרה. שניים נוספים נתקעו בגב. הוא נשאר בהכרה, שכוב על האדמה. "אני שוכב שם זמן שנדמה כנצח, מוצף אדרנלין קרב, בפחד מוות מהאפשרות שמחבל יעשה בי וידוא הריגה", מספר יונג, "אני יורק דם ותחושת המחנק הולכת ומחמירה".
חבריו הורידו ממנו את האפוד לשם הקלת הנשימה ולקחו אותו לביתה של אחות הקיבוץ. "היא מיילדת בעיסוקה, ובביתה לא היו אמצעי טיפול מתאימים", הוא מסביר, "למזלי, אחד מחברי כיתת הכוננות הוא נהג אמבולנס וחובש במד"א. הוא איבחן שאני במצב מסכן חיים שנקרא 'חזה אוויר' – שבו האוויר דוחס את הריאה והתפקוד שלה הולך ומתדרדר. הוא חיבר אותי לעירוי נוזלים ואחר כך הניח על החור שיצר הקליע בבית החזה תחבושת אשרמן – חבישה שעליה שסתום חד-כיווני המאפשר לאוויר לצאת החוצה".
פרופ' יעל רפאליצילום: דוברות סורוקהרכב הובהל למקום, לקח אותו לסניף מד"א בנתיבות, ומשם הועבר בניידת טיפול נמרץ לסורוקה. מי שקיבל אותו שם היה רופא הקיבוץ, שהוא גם מנהל מלר"ד סורוקה – ד"ר דן שוורצפוקס: "אני מכיר כל חבר קיבוץ באופן אישי", מספר הרופא, "שלושה דורות של משפחת יונג הם מטופלים שלי – ההורים של איל, משפחתו וילדיו, כך שהדיווח על פציעתו טילטל אותי ברמה האישית. נכנסתי לחדר הטראומה וראיתי אותו ללא הכרה, בשוק עמוק וחייו בסכנה. מיד החדרנו לו נקז לבית החזה והטסנו אותו לחדר ניתוח. מתאושש אחרי הניתוח. כך זה נראה:
איל יונג בבית החולים
"איל יונג היה אחד מהפצועים הקשים ביותר שלנו באותו יום", מספרת פרופ' יעל רפאלי, מנהלת היחידה לכירורגיית חזה בסורוקה, "הגעתי אחרי שהרדימו אותו ופתחו לו את בית החזה. הצורך המיידי היה לעצור את הדימום שנבע מהריאה אשר איבדה צורה".
ד"ר דן שוורצפוקס צילום: רחל דוד, סורוקההיא עמדה בפני דילמה מקצועית לא פשוטה. "מצד אחד", היא מתארת, "מדובר בבחור צעיר שהיה בריא עד הפציעה, ואם אכרות לו את הריאה סביר שהוא יסתדר היטב עם ריאה אחת. מנגד, גם הריאה השנייה דיממה. החלטתי לשמר את הריאה באמצעות תפירה, ורק בדיעבד הבנתי שההליך חורג מההמלצות ושהטיפול המקובל במקרה כזה הוא כריתה. אבל כל עוד הצלתי את חייו ולא סיכנתי אותו, אני מרוצה מקצועית".
בעקבות ההצלחה עם יונג, במהלך ימי הלחימה הראשונים ביצעה פרופ' רפאלי תפירות ריאה לעוד 11 פצועים קשים, "פעולה שקיצרה את זמן ההתאוששות", היא אומרת.
אחרי שהשתקם יונג מההליך הוא חזר לסורוקה לניתוח להוצאת שני הכדורים הנוספים מגופו. לימים גילה ש-15 חברי כיתת הכוננות הצליחו למנוע טבח בקיבוץ. עם זאת, שלושה ישראלים ו-14 עובדים זרים מתאילנד ונפאל נרצחו.
פורסם לראשונה: 00:00, 08.05.24
