המחיר הנפשי הכבד שמשלמים אזרחי ישראל בחודשים האחרונים ממשיך להידחק לשוליים. זוועות הטבח, תחושת חוסר הביטחון האישי, הדאגה לחטופים שעדיין בשבי, האובדן האישי והקולקטיבי, השבר החברתי וחוסר הוודאות לגבי המשך הלחימה – ממשיכים לפגוע בבריאות נפשם של רבים, שמוצאים עצמם נשענים על מעני בריאות הנפש שהיו רחוקים מלהספיק גם בימים שלפני המלחמה.
לצד מחקרים אקדמיים ראשוניים שפורסמו בנושא, מפרסם פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית בישראל נתונים חדשים שמצביעים על היקף המצוקה: 92% מהפסיכולוגים מדווחים על עלייה משמעותית במספר הפניות לטיפול מאז פרוץ המלחמה; 75% מעריכים שהעלייה במספר הפניות היא "במידה רבה" או "רבה מאוד". לצד זאת, 64% מעריכים את זמני ההמתנה לטיפול פסיכולוגי בשירותים הציבוריים בין חצי שנה לשנה. כ-33% חשו לחץ להפסיק טיפולים בניגוד לשיקול דעתם המקצועי, תוך כדי ציון "אילוצי מערכת" כסיבה העיקרית.
יזהר שער, מנהל השירות הפסיכולוגי-חינוכי של מועצה אזורית אשכול: "כמו שהייתה התגייסות בצו 8 ברמה הלאומית לתוך שדה הקרב, יש צורך ליצור תשתית של אנשי מקצוע שיוכלו להתמודד בשדה הקרב הרגשי. אני לא מבין איך לא מבינים את זה. איך נצליח להרים את המדינה?"
הסיבות המרכזיות לפנייה לטיפול הן חרדה (80.9%), מצוקה שקשורה בחשיפה לטראומה (50.6%), חשיפה לתכנים קשים (34.7%), טראומטיזציה משנית (29%), לחץ פוסט-טראומטי (22.7%), אבל ואובדן (51.7%), דיכאון (36.6%), משברי חיים (36.1%), קשיי זוגיות (31.1%) וקשיי קשב וריכוז (23.1%).
המאבק של מערכת בריאות הנפש
(צילום: אסף חן)
המצב חמור יותר באזורי הלחימה. במשך שנים מתריעים אנשי מקצוע שהמענים הנפשיים בעוטף עזה רחוקים מלהספיק. זמני ההמתנה הארוכים לקבלת טיפול נפשי לצד המציאות הביטחונית המתוחה אילצו את תושבי העוטף במשך שנים לצבור טראומות על טראומות, שעליהן נוספה הטראומה הקשה מטבח 7 באוקטובר.
יזהר שער"מדובר באוכלוסייה שלמה שנמצאת במצב של טראומה מתמשכת במשך 20 שנה", אומר יזהר שער, מנהל השירות הפסיכולוגי-חינוכי של מועצה אזורית אשכול, פסיכולוג קליני וחינוכי בכיר, "אנחנו רואים דיכאונות, חרדות בעוצמה גבוהה, זעם ותוקפנות בעוצמה גבוהה, היעדר שינה, רגרסיה התנהגותית, קשיים חברתיים. המון היבטים של נפש שלא יכולה להכיל את המטענים הרעילים".
25% מהילדים באשכול מגלים סימפטומים נפשיים – פי שלושה לערך מאוכלוסיות אחרות. "אני רואה ילדים שמפחדים לצאת מהבית בלי השגחה, שמתקשים לחזור לבית הספר", מספרת הגר רוטבאום, מנהלת השירות הפסיכולוגי החינוכי שדרות, "המצב מאוד מורכב כרגע: נשירה גם באוכלוסיות חזקות, פחדים, חרדות, סיוטים ועלייה באלימות. כשאתה מטפל בחרדה, אתה קודם כל צריך לטפל בה במקום בטוח ורגוע. אני יכולה להבטיח למישהו שהמקום שלו בטוח ורגוע עכשיו?".
הנתונים מצביעים גם על מחסור עצום בפסיכולוגים בשירות הציבורי. בשירות הפסיכולוגי החינוכי, למשל, 29% מהתקנים לא מאוישים בשל השכר הנמוך, כך שפסיכולוג אחד אמון על כ-1,400 ילדים. מציאות זו מתבטאת בזמני המתנה ארוכים ביותר למענה על ידי פסיכולוג חינוכי: 55% מהפסיכולוגים מדווחים על זמן המתנה של יותר מחצי שנה, ו-17% על זמן המתנה של יותר משנה.
"אני מפרסמת הרבה מודעות", אומרת רוטבאום, "אבל אף אחד לא רוצה לעבוד בשירות הציבורי בגלל השכר והתנאים. יש לי פסיכולוג ליום בשבוע לכל בית ספר כדי לעשות עבודה מערכתית, ואפילו לא התחלתי לדבר על טיפולים, כי לשם לא הגענו. יש פה אנשים ששכלו את ההורים שלהם. לא תמיד הילדים חוזרים לתפקוד, כי לא תמיד גם המבוגרים חוזרים לתפקוד. אני שומעת יותר אמירות אובדניות, דיכאונות, חרדות והכל באקסטרים".
כמו שער ורוטבאום, ששניהם גרים בעוטף, לפי הנתונים כ-7% מהפסיכולוגים נחשפו בעצמם באופן ישיר לאירועים טראומטיים במלחמה, אך ממשיכים לעבוד. כמחצית מכלל הפסיכולוגים (47%) התנדבו במסגרת התנדבותית כלשהי במהלך המלחמה במקום או נוסף למסגרת העבודה בשגרה.
הגר רוטבאום"כדי להתמודד עם החוסר בתקנים צריך ליצור מערכת מתגמלת", אומר שער, "כמו שהייתה התגייסות בצו 8 ברמה הלאומית לתוך שדה הקרב, יש צורך ליצור תשתית של אנשי מקצוע שיוכלו להתמודד בשדה הקרב הרגשי. אני לא מבין איך לא מבינים את זה. איך אדם שנפשו כואבת יצליח להיות אזרח מתפקד פה? איך נצליח להרים את המדינה?"
ד"ר יובל הירש, מראשי פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, אומר ש"בפרוץ המלחמה התנדבו אלפי פסיכולוגים לסייע לתושבי עוטף עזה ולכלל התושבים במדינה. גלי ההתנדבות הללו הולכים ודועכים, בעוד גלי התחלואה הנפשית של הציבור רק הולכים ומתרחבים. רשויות המדינה אינן יכולות להישען על רצון טוב של אזרחים. צריך לספק פתרונות מיידיים להגדלת מספר הפסיכולוגים בשירות הציבורי באמצעות הגדלת השכר והחזרת פסיכולוגים לכלל השירותים הציבוריים".
פורסם לראשונה: 00:00, 02.05.24
