לאחר איתור שרידי גופתו של אליקים ליבמן ז"ל, שנחשב לחטוף עד ליום שישי האחרון, בקברה של ויקטוריה גורלוב ז"ל שנרצחה במסיבה ברעים – מספרים בשיחה עם "ידיעות אחרונות" ו-ynet שלושה מתנדבים ותיקים של זק"א כי בשל מצבן הקשה של חלק גדול מהגופות שהוצאו מהעוטף – טעויות מצערות כאלו יכולות להתרחש, וביתר שאת בשל הפינוי המהיר שלעיתים נעשה תחת אש.
רועי סולומון, בן 46 מרעננה ומתנדב בזק"א כבר 13 שנים, סייע בפינוי הגופות מ"אמבולנס המוות" שחטף טיל נ"ט – ויושביו, ובהם ליבמן וגורלוב ז"ל, נרצחו. סולומון מתאר את מה שמצא שם: "בתוך האמבולנס התחבאו קרוב לעשרה אנשים שנשרפו ברמה שהיה קשה לאסוף שם את הכול", הוא מספר ומוסיף כי הגופות היו במצב כל כך בלתי ניתן לזיהוי ובין היתר דבוקות זו לזו. "היו שם גופות שנמסו", הוא אומר.
"כשאנחנו הוצאנו גופה חשבנו בהתחלה שמדובר באחת בלבד. לא נשאר ממנה הרבה ומצאנו עוד כמה שרידים שהיו דבוקים אחד לשני. האמבולנס נשרף לחלוטין". לדבריו, "המקרה של ליבמן ז"ל לא הפתיע אותי כי היו ערימות של גופות שרופות וצמודות אחת לשנייה".
שלדי מתכת: לשם הגיע גם אמבולנס המוות
(עריכה: אסף קוזין צילום: ירון שרון)
יש להדגיש כי בזק"א אחראים רק על פינוי הגופות ולא על זיהויין, עליו אמונים המשטרה והמכון לרפואה משפטית שבאחריות משרד הבריאות. שבעה חודשים בדיוק לאחר הטבח הם מספרים כי רק כעת הם מתחילים לעכל את מה שהעיניים שלהם ראו במשך שבועות ארוכים – ולעולם לא ישכחו.
ב-8 באוקטובר בשעה 21:56 הודיע ארגון זק"א כי בזירת המסיבה ברעים נאספו, נכון לאותה נקודת זמן, כ-260 גופות. זה כמובן היה קצה הקרחון של מה שהתברר במהירות כאסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל, אלא שמתנדבי זק"א שהגיעו לשטח לא היו המומים רק מהכמות העצומה של האנשים שנרצחו באותו יום והגופות שהוציאו משם, אלא בעיקר מהאכזריות השיטתית לפני הרצח – וגם לאחריו.
רועי סולומון יצא לעוטף עוד באותו ערב. "המפגש הראשון שלנו היה בצומת רעים", הוא מספר. "קפץ עלינו מישהו שאמר שגם הוא מזק"א ושיש לו גופות באוטו של שתי בחורות. לא הבנו כל כך מה קורה. טיפלנו בכבוד הנפטרות והבנו מהר שיש מלא גופות מפוזרות. בקיבוץ רעים כבר ראינו את הזוועות. לאחר מכן חזרנו לזירת המסיבה ותוך שלוש שעות אספנו שם 207 גופות. רובן היו ירויות, והיו גם כאלו שנשרפו".
זיהוי גופות על ידי משטרת ישראל במחנה שורה
(צילום: דוברות המשטרה)
בהמשך הגיע סולומון לכפר עזה. "אז הבנתי שהגענו לשואה, וראיתי את ההתעללות. בהתחלה אתה עובד על אוטומט אבל באיזשהו שלב אתה מקבל עוד גופה ועוד גופה, זה שרוף ואחר ירוי".
מנדי חביב, בן 43 מכפר חב"ד, מתנדב בזק"א כמעט 25 שנים. "שום דבר לא הכין אותי ל-7 באוקטובר. זה אירוע שונה לגמרי למרות שבזק"א ראיתי את כל המראות הקשים. מבחינת אופי וגודל האירוע. הגענו וראינו מולנו עשרות גופות מפוזרות שצריך להעמיס אותן. עשינו לוויות תחת אש בכמה בתי עלמין בעוטף. נפצעתי בבארי יומיים לאחר 7 באוקטובר ופיזית היה קשה לי להמשיך בפינוי הגופות, אבל המשכתי לעבוד בפיקוד, ובלוויות עם צוות תחתיי".
חביב, מוותיקי המתנדבים, מספר על ההתמודדות עם מה שראו: “האמונה זה דבר שמאוד מחזק אותנו כי בלי אמונה אני לא חושב שבן אדם יכול להחזיק מעמד בכזו אכזריות".
נחמן פראנק, בן 34 מבני ברק, מתנדב כבר שמונה שנים בזק"א. "בכל אירוע, קשה ככל שיהיה והייתי בלא מעט מקרים מחרידים, זה אירוע שאתה מגיע, אחרי כמה שעות אתה הולך ואחרי כמה ימים אתה איכשהו משתחרר מזה. פה התופת הייתה גדולה מנשוא, ואף אחד לא ידע מה קורה שם. אף אחד לא הכין אותי לראות את מה שראיתי ומה שעשיתי, וגם מבחינת הכמויות. שילוב של אכזריות בלתי נתפסת לצד תמונות שאתה אומר שזה לא מציאותי. זה לא פשוט לעשות את העבודה הזו יום אחרי יום אבל התחושה של השליחות היא עצומה וכל מישהו או מישהי שמצאנו או שהצלחנו להגיע אליהם ולכבד אותם במה שאפשר, זה נתן המון כוחות".
בהתייחסות לקושי בזיהוי הגופות שהוביל לקבורה השגויה אמר, כי "היו מקומות שהיו מערומים של אנשים. כשיש מערום של אנשים וזה לא טרי – זה בדרך כלל מקשה מאוד על הזיהוי. אנחנו עשינו את המקסימום בשביל להגיע לכל אחד ואחת ולנסות להביא אותם בצורה הכי שלמה והכי אפשרית למכון כדי שיצליחו לזהות ולהביא אותם לקבורה".
פורסם לראשונה: 00:00, 07.05.24
