כחודשיים לאחר השבת השחורה, אותר בעקבות מידע מודיעיני רכבם של שלושה חיילים שנלחמו בקרב בקיבוץ נירים ונחשבו עד אז נעדרים. בחיפוש שנערך בתוכו נמצאו אמנם כתמי דם, אך בניתוח שלהם הופק דנ”א של שני לוחמים בלבד. זאת למרות שבסרטון שצילמו מחבלי חמאס והגיע ליד כוחות הביטחון, נצפו באותו הרכב שלושת החיילים הנעדרים. ביחידת אית"ן הצה"לית, העוסקת באיתור נעדרים, ביקשו לדעת מה עלה בגורלם - האם נחטפו חיים, או שנהרגו וגופותיהם מוחזקות בידי חמאס ברצועה?
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
מי שסיפקו להם את התשובה במקרה הזה וברבים אחרים, היו חוקרי המעבדה הניידת של משטרת ישראל ‑ יחידת העילית של המז"פ, המומחים לטיפול וניתוח חקירת זירות פשע חמור. מאז השבת השחורה, בנוסף לחקירות רצח פלילי שוטפות, חבריה מדלגים מזירה לזירה ועובדים מסביב לשעון בחקר הפשעים האכזריים שביצעו מחבלי חמאס.
פקד חן ששון מהמעבדה הניידת, בן 31 מאשקלון, עם ותק של ארבע וחצי שנים ביחידה, נמנה עם הצוות שיצא לברר את תעלומת החייל השלישי מהקרב בנירים. "מצפייה בסרטון הבנו איפה כל אחד מהם ישב והתחלנו לחפור שם לעומק", הוא מספר. "הפכנו את כל המושבים ופירקנו גם את המושב שאותו חייל ישב עליו, כולל הריפוד. שם מצאנו את כתמי הדם שלו".
6 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: סמ"ר קיריל ברודסקי ז''ל, סמ''ר תומר אחימס ז''ל, סמל שקד דהן ז''ל
(צילום: דובר צה"ל)
איך, בעצם?
"מי שלא מבין את העבודה שאנחנו עושים, לא יכול היה לגלות את זה. יש לנו ניסיון באיתור דם, שבמקרה הזה פשוט חילחל דרך הריפוד של הכיסא. הודענו ליחידת אית"ן שמצאנו אותו, שלכל הפחות הוא פצוע, והבנו ששלושתם נחטפו לעזה".
בהמשך, לאחר בחינה של כלל הממצאים שאותרו ברכב ועל סמך מידע מהימן שהגיע, קבעה הרבנות הצבאית את מותם של השלושה: סמ"ר תומר יעקב אחימס ז"ל, סמ"ר קיריל ברודסקי ז"ל וסמל שקד דהן ז"ל, שהוכרזו חללים אשר גופתם נחטפה לעזה. ההודעה המרה נמסרה למשפחות 53 יום אחרי השבת השחורה.
אתם עוקבים אחרי התוצאות של העבודה שלכם?
"דרך החדשות", אומר פקד ששון. "זאת בשורה קשה מאוד, אבל לפחות המשפחות יודעות כעת מה עלה בגורל יקיריהן".
28 אנשים בפריסה ארצית מונה המעבדה הניידת - ה-CSI של המשטרה - בפיקודו של סנ"צ ארנון גרפיט, בן 48 מבאר-יעקב, שעומד בראשה בשנתיים וחצי האחרונות. כולם אקדמאים, ביניהם מדענים, כימאים, ומומחים לטיפול וניתוח חקירת זירות פשע חמור. היחידים במדינה שמספקים את השירות הזה - הן עבור הצבא, בשת"פ עם יחידת אית"ן, והן עבור המשטרה, בשת"פ עם חוקרי להב 433.
במסגרת העבודה השוטפת, מחולקים אנשי המעבדה הניידת לשבעה צוותים שעובדים בכל רחבי הארץ ונותנים את המענה השני בזירות פשע חמור, אחרי צוותי המז"פ המקומיים. "אם יש גופה כתוצאה מתאונת דרכים או התאבדות - הם לוקחים את האירוע", אומרת פקד רויטל שחר, בת 47 מקריית-ביאליק, המשרתת כבר חמש וחצי שנים במעבדה הניידת, "אבל אם זה רצח - אנחנו נגיע לשם". אלא שכאמור, מאז 7 באוקטובר נוספו להם גם משימות נוספות, שיוכלו לסייע גם בהסברה עתידית. "המטרה שלנו מאז מתקפת הטרור היא לתעד ולספק ראיות פורנזיות עבור גורמי החקירה, אבל גם ובעיקר עבור אותם גורמים בעולם שעדיין מסרבים להאמין לפשעים החמורים שנעשו בשבת השחורה נגד עם ישראל", מדגיש סנ"צ גרפיט.
כל חוקרי היחידה הוכשרו לעשות את מגוון התפקידים בה, אבל לצד אלה מפתחים גם מומחיות אינדיבידואלית ייחודית להם בזירה: ניתוח כתמי דם, חקירת קווי ירי, חקר הצתות ושריפות, תיעוד במצלמות סטילס, וידיאו או עיבוד בסורקים תלת-ממדיים וצילום בעזרת רחפנים וסורקי לייזר. בשנים האחרונות נוספה לסל הכלים גם מומחיות הנקראת "מידול פורנזי" ‑ מדובר בבניית מודל זירה בתלת-ממד על ידי סורק, וצפייה בו דרך משקפי מציאות מדומה.
את יכולות התיעוד המשוכללות ניתבו הצוותים לבניית מודלים בתלת-ממד הממחישים את האלימות הרצחנית של חמאס, כפי שבאה לידי ביטוי בנתיב העשרה ובקיבוצים בעוטף. במקום שבו נותרו רק חורי כדורים ושרידי מבנים מפויחים, הם יכולים לראות את הילדה הקטנה שהתחבאה בחדר, אוחזת בבובה שלה, ומחבל שמחסל אותה בדם קר ואף מבצע וידוא הריגה.
הם הגיעו לאחד הקיבוצים בעוטף ב-23 באוקטובר, בעקבות יוזמה של סנ"צ גרפיט שסחף אחריו את הצוות, לתעד את זירות הרצח של חמאס. "עוד לא קיבלנו הנחיה מסודרת, אבל הבנו את החשיבות ואת ההשלכות שיהיו לתיעוד כזה, הן לצורך החקירות והן לעניין ההסברה העולמית", מספר סנ"צ גרפיט.
פקד ששון: "אנחנו מגיעים לשם ממוגנים מכף רגל ועד ראש, עם קסדות ושכפ"צים, תוך כדי יירוטים של נ"ט מעלינו. נכנסנו פנימה לאחד הבתים, שהיה שרוף לגמרי, הסלון, פינת האוכל, והגענו לממ"ד. הוא היה יותר שמור, אבל ראו שיש נזקים של עשן שחדר גם לממ"ד, ופיח. שם הבחנו שיש פגיעות ירי במרחק 20-30 סנטימטרים מהרצפה ולידן כתמי התזות של דם ובובה של ילדה. מזה אנחנו מבינים שהיה פה ירי בגובה נמוך, כלומר הייתה פה הוצאה להורג".
איך הסקתם את זה?
"ירי גבוה יכול היה להעיד על עימות או על קרב. פה מבינים שהיה מדובר בווידוא הריגה. רואים בובה על הרצפה בפינה ובסמוך לה פגיעות ירי: שלוש נמוכות, ועוד אחת מעל השקע של החשמל", מסביר רפ"ק איציק גלעד, בן 40 מנופי פרת שליד ירושלים, המשרת כבר חמש שנים ביחידה. "תצורת הפגיעה הזאת נקראת בשפה המקצועית ‘התזה’ - Impact".
פקד שחר: "התזה של דם בצורת מניפה על הקיר, למשל".
רפ"ק גלעד: "לפי הכמות והגודל של כתמי הדם הזעירים, אנחנו מבינים שהיה גם עוד ירי. מישהו שהיה מכופף על הרצפה והמחבל נתן לו צרור של ארבע יריות".
6 צפייה בגלריה
“חלק מהתיעוד מיועד להסברה, יש פה ממצאים פורנזיים שיוכיחו מה קרה". ממ"ד באחד מקיבוצי העוטף | צילום: ארז שטיר, המעבדה הניידת
אתם יודעים גם מאיפה בוצע הירי?
"כן. לפי הניתוח שלנו, המחבל עמד מול דלת הממ"ד. במרחק שני מטר ממנו, היה החור של הקליע הראשון. קצת יותר מגובה החלון. כנראה שהקורבן ישב על המיטה".
"על הקיר מתחת לחלון רואים סימן פיח בצורה של 'הצללה' - כלומר, יש חֶסר בפיח", מוסיף רנ"ג ארז שטיר, בן 57 ממושב אליכין, המשרת שנתיים וחצי ביחידה. "מזה אפשר להסיק שיש מיטת ילדים שהייתה צמודה לקיר בזמן השריפה, כשהעשן נכנס לחדר. כלומר, הקליע עבר דרך מישהו שישב על המיטה ויצר התזה ופגיעה בקיר".
אתם יודעים מי הקורבן?
"רק אם דוגמים דם ועושים בדיקת דנ”א".
סנ"צ גרפיט: "בזירת רצח רגילה לא נוגעים בגופות עד שאנחנו באים, אבל פה ברור שלא היו לנו אותם תנאים מבחינה פורנזית. נכנסו לשם לוחמים, אנשי יחידות יהל”ם, כדי לוודא שאין מטענים, אנשי זק"א ועוד".
פקד ששון: "בנינו על הבית הזה מודל תלת-ממד, באמצעות רחפן ומצלמת פנורמה".
ובמה יסייע המודל הזה של זירת הבית?
רנ"ג שטיר: "אם מחבל שנתפס יבוא ויטען, 'לא התכוונתי לפגוע', נוכל להגיד לו בוודאות: 'נכנסת לחדר וביצעת ירי על מנת להרוג'. חלק מהתיעוד שלנו מיועד להסברה בינלאומית. יש פה ממצאים פורנזיים שיוכיחו מה קרה".
איך בחרתם מה לתעד?
רפ"ק גלעד: "בהתחלה, כאמור, לקחנו יוזמה ותיעדנו בתים שבחרנו. בהמשך קיבלנו הנחיות מיחידות החקירה ושאלות ספציפיות לגבי כיווני ירי וכתמי דם, ומה עלה בגורלם של נעדרים וחטופים בזירות השונות".
כמו כולם, ב-6:30 בבוקר של 7 באוקטובר, הם לא ממש הבינו את גודל האירוע. "היינו עוד במיטות כשהוואטסאפים התחילו לרוץ בקבוצה שלנו", מספר סנ"צ גרפיט. "אף אחד לא קולט עדיין מה קרה, והצוות שלי בדרום מגיע ראשון לשטח. אני מתקשר למפקד שם, רפ"ק שי חיימוב שהוא ראש ענף שלנו בדרום, והוא אומר לי שכרגע הוא לא צריך סיוע", גרפיט מחייך במרירות.
פקד ששון: "אני בצוות דרום ומגיע עם המפקד שלי בסביבות 19:00 בערב, אחרי שקיבלנו קריאה לעזור בזיהוי של גופות שהגיעו לברזילי באשקלון. אנחנו יודעים לקחת אמצעי זיהוי: טביעת אצבע או דנ”א ורישום של פרטים מזהים, כמו: קעקועים, צלקות, תכשיטים, פריטי לבוש, נעליים, תצלומי פנים וצילום הגופה. רפ"ק חיימוב אמר לנו: 'בואו, בואו, יש שם כמה גופות'. כשהגענו, נחרדנו לגלות עשרות רבות של גופות במחלקה הפתולוגית. אנחנו עובדים וזה לא נגמר, ומגיעות עוד ועוד מכולות ומשאיות של גופות, בכל המצבים.
"ואז מתקשרים אלינו: 'תגיעו לנובה'. השעה כבר הייתה תשע בערב, חושך ובכביש 232, ליד החץ השחור, קיבלנו פנצ'ר בגלגל של הסוואנה. עוצרים לצד מלא רכבים שרופים, לידנו גופה של בחורה שנשרפה, רכב עם אזרח ירוי בפנים, וטנדר מלא תחמושת של מחבלים הרוגים, כולם עם סרטים ירוקים על הראש. לא ידענו בכלל שיש עדיין מחבלים שמסתובבים בשטח. היינו שם רק אני והמפקד שלי עם אקדחים אישיים בלבד, מטפלים בפנצ'ר, יש צבע אדום מעלינו וכל הדרך שריפות.
"כשהגענו לנובה, אמרתי לעצמי: או שהיו פה צלפים, או שעשו פה וידוא הריגה לכולם, כי הרוב המוחלט של הגופות היו עם פגיעות ירי בראש. הסוואנה שלנו מאובזרת בתאורה חזקה, אז ראינו שם שלושה אמבולנסים מלאים במאות גופות ואנשי זק"א, מד"א, מז"פ לכיש ומתנדבים. ב-22:00 מתחילים בזיהוי גופות, כשמסביבנו כל הזמן יש התרעות על כטב"מים מתאבדים. בבוקר נכנסים שני צוותים חדשים ואנחנו מתקפלים בארבע לפנות בוקר".
6 צפייה בגלריה
אנשי המעבדה הניידת המשטרתית. מימין: רפ"ק איציק גלעד, סנ"צ ארנון גרפיט, פקד רויטל שחר, רנ"ג ארז שטיר, פקד חן ששון
(צילום: אביגיל עוזי)
רפ"ק גלעד: "בארבע לפנות בוקר אני מקבל קריאה מהמפקד גרפיט להגיע לתחנת המשטרה בשדרות, שנשלטה קודם בידי מחבלים. בדרך לשם רצים לי שמות של חברים שלי, שוטרים וקצינים שנהרגו באירוע, שאני צריך עכשיו לבוא ולעזור בזיהוי שלהם. כמו כולם אנחנו רואים את ההרס מסביב, אבל יש לנו דרך להסתכל ולצייר את התרחיש של מה שהתחולל שם".
תן לי דוגמה לתרחיש כזה.
"כשמוציאים מהתחנה גופה של שוטר למשל, ואני רואה שהמחסניות שלו בַּגְּמר ושהוא חבש את עצמו בכמה מקומות, אני מבין שהוא נלחם כמו אריה, למרות שנפצע, עד הרגע האחרון. וגם יתר החברים שלו שם".
איך מתפקדים בזירה של שוטרים, שחלקם גם חברים שלך?
"כשאני בזירה, כלומר בזמן העבודה, אני מוריד לפניי מסך ברזל. התחלתי בשדרות, עברתי למושב יכיני וסיימתי את היום בשׁוּרה, אבל רק כשהגעתי הביתה, ב-1:00 בלילה, הכל יצא בבת אחת החוצה. כל המראות הקשים שראיתי במשך היום, הכל צף. הזוועות, השמות, אלו דברים שאנחנו צריכים לעבד עם עצמנו. אחד השוטרים שנרצח ברעים, אלון ברד ז"ל, שהפיצו עליו גם פייק מחריד, היה חוקר בתחנת משטרת רהט. לשמוע את זה היה בשבילי בעיטה בבטן, כי מדובר באדם הכי ערכי והכי ציוני והכי נאמן שיש".
כמי שמורגלים בזירות רצח קשות, המראות האלה, של 7 באוקטובר, הצליחו להפתיע אתכם?
"אנחנו רגילים לראות דברים קשים, גם מבחינת האכזריות, אבל פה הכמות הייתה אסטרונומית".
סנ"צ גרפיט: "כל מה שהיה שם, כבר יצא לנו לראות בעבר. ראינו תינוקות שנרצחו, מקרי אונס, ביתור גופות, הצתות, עריפת ראשים - אבל לא בכאלה כמויות ולא בכזה ריכוז, יחד. הכמות הייתה לא רק בלתי סבירה, אלא גם הלכה ועלתה כל הזמן. קיבלנו משאיות של זוגלובק ויטבתה, עם ערימות של מאות גופות, שצריך להוציא ולמיין ולזהות. כשיש מקרה של משפחה שלמה שהוצתה, כמו ברצח הנורא של משפחת אושרנקו (שישה בני משפחה אחת, שנרצחו בידי דמיאן קרליק, אחרי שפרץ לדירתם בראשון-לציון וארב להם, ש”מ), אתה מבין שזה פסיכופת בודד. כאן אתה מבין שמדינה שלמה נמצאת בסכנה קיומית".
בינתיים, בזמן שחבריה ליחידה עבדו בשטח, פקד שחר מספרת שהתחננה למפקד שלה גרפיט שייתן לה להיכנס לזירה, אבל הוא סירב. "הבנתי שזה הולך להיות אירוע ארוך מאוד ולא רציתי לשנע לשם את כולם בבת אחת", מסביר גרפיט בחיוך. "יש לי פה סוסי פרא שכולם רוצים לרוץ קדימה, ואני צריך לרסן אותם".
אחרי יומיים, גם היא הצטרפה לְשורה. "המשטרה לא הייתה ערוכה לקלוט את הכמות המטורפת של הגופות שם", היא מספרת. "אז הכנסנו את המשאיות לחניית כורכר בבסיס, עלינו על הרמפה ועבדנו עם פנסים על הראש בתוך המשאיות עצמן. מתעדים כל גופה ונותנים לה מספר. חודש וחצי עבדתי בשורה, כשתוך כדי נקראתי לטפל בחמישה מקרי רצח פליליים שהתרחשו במקביל. גם רנ"ג ארז שטיר קטע חופשה בפאפוס בקפריסין והגיע לארץ ביום שלישי, היישר לשורה".
בין כל הזוועות באזור מושב תקומה, היה גם אמבולנס של חברה פרטית, שהוזמן מראש בידי המארגנים ונמצא כשהוא שרוף לגמרי, הפוך על צידו. על פי המידע שקיבלו החוקרים, היו בתוכו לפחות 16 גופות של מבלים מהמסיבה, בהם גם אנשי הצוות הרפואי ופצועים ומי שהתחבאו מתחתיו בניסיון לתפוס מחסה מהיריות.
פקד שחר: "התבקשנו לחקור את האמבולנס ולהבין מה קרה שם. ממה הוא חטף את הפגיעה? מי היו עליו?"
למה הוא התהפך, בעצם? האם עבר תאונה במהלך המנוסה, או שירו עליו?
"הוא היה הפוך, כי כוחות ההצלה הפכו אותו כנראה כדי להוציא משם את הגופות".
סנ"צ גרפיט: "עלתה מחשבה שהחבר'ה התחבאו בו, או שהמחבלים שהרגו אותם העמיסו עליו את הגופות ואז הציתו אותו, כי הרכב נמצא כשהוא מוחבא בין העצים".
6 צפייה בגלריה
“חטף ירי אר־פי־ג'י ישיר". האמבולנס ההפוך והשרוף, ליד המסיבה ברעים | צילום: אילנה קוריאל
ומה התברר?
"גילינו שהאמבולנס חטף ירי אר-פי-ג’י שהעלה אותו באש ולא הותיר לו וליושביו סיכוי לשרוד. נותר לנו רק למצוא שרידים של הקורבנות, כדי לנסות לאתר מי היה שם. כך נמצאה, בין היתר, הטבעת של הדי-ג'יי במסיבה (מתן אלמלם ז"ל שהתפרסם כ“די-ג'יי קידו”, אחד השמות המובילים בסצנת הטראנס בישראל, ש"מ). זאת בשורה נוראית לבני משפחתו, אבל לפחות הם יידעו מה קרה איתו שם. יש כאלה שעד היום לא יודעים".
הסרטון של מחבלי חמאס חוגגים על טנק צה"לי מסוג מרכבה 4, שעלה באש ליד הגדר ב-7 באוקטובר, נצרב עמוק בתודעה כאחד מסמלי התבוסה הישראלית בשבת השחורה. לבקשת קצין מיחידת אית"ן, נשלח הצוות לבדוק מה קרה שם ומה עלה בגורל החיילים - האם נהרגו, או שחלקם נחטפו בעודם בחיים.
רפ"ק גלעד: "הטנק הזה כבר נבדק פעם אחת על ידי הצבא, ואנחנו הגענו כדי לברר מה התרחש באירוע. ידענו שהטנק נפגע מירי טיל נ"ט, כי ראינו את הפגיעה בחזית שלו והבנו שבוצע אחר כך ירי מהצריח שלו פנימה".
כלומר?
"הגיעו לשם מחבלים עם רובי קלצ'ניקוב, כולם ירו שם בתרמילי 7.62 מ"מ. המחבל, או המחבלים, טיפסו על גג הטנק, פתחו את החלון העליון בצריח וביצעו ירי מלמעלה, לתוך הטנק פנימה. היו בפנים ארבעה חיילים, ונלקחו דגימות ביולוגיות, החבר'ה שלנו דגמו את הדם".
פקד שחר: "הם ירו מספר כדורים מחלון הצריח היישר לכיסא של מפקד הטנק, יש חור שעובר דרך המושב לתוך גוף הכיסא ופוגע ברצפה".
רפ"ק גלעד: "כדור כזה נורה במהירות של 960 מטר בשנייה. כולם נפגעו שם. הסקנו שכל הארבעה נחטפו לעזה. גופותיהם של שניים מוחזקות בידי חמאס, והשניים האחרים חיים".
חברי כיתת הכוננות באחד הקיבוצים נאבקו בגבורה בעשרות המחבלים שחדרו לשם במתקפת הטרור, בניסיון להגן על התושבים שהיו נצורים בממ"דים במשך למעלה מ-14 שעות. גם במקרה הזה התבקש הצוות לסייע במתן מידע לגבי גורלו של אחד הנעדרים מהקיבוץ, חבר בכיתת הכוננות.
פקד ששון: "ביחידת אית"ן אמרו לנו שיש סרטון ממצלמת הגו-פרו של אחד המחבלים, שבו רואים חבר כיתת כוננות של הקיבוץ. כלומר, יודעים שהוא נחטף לעזה, אבל רוצים לדעת האם הוא נחטף בעודו בחיים, או שנרצח וגופתו מוחזקת בידי חמאס בעזה".
ואיך בודקים את זה?
"אנחנו מגיעים לזירה, מחוץ לבית שלו, באחד השבילים. לפי הסרטון שהופק מהמצלמה של המחבל הבנו איפה בדיוק חבר כיתת הכוננות היה מונח. כתמי הדם נשארו על הרצפה באותו המקום. היינו צריכים לאבחן עכשיו האם מדובר בגופה, או לא".
ומה גיליתם?
"ראינו שיש כתמי דם באזור הראש שלו, מה שמצביע על ירי שבוצע לעברו בכיוון נמוך, לעבר הראש. מומחה הירי שלנו קבע כי ככל הנראה הוא לא בחיים וחטפו את גופתו לעזה".
איך מגיע אליכם המידע?
"יש כל הזמן מידעים מודיעיניים, או מחקירות מחבלים או מחפצים של חטופים שהחיילים שלנו מוצאים באזורי הלחימה בעזה, או מטנדר של מחבלים שכנראה הובילו בו חטופים ויש בו כתמי דם שלפיהם אנחנו נדרשים לברר האם הם היו פצועים או הרוגים. לכתמי דם אין ‘פג תוקף’. אנחנו עושים חיפוש מדוקדק אחרי שרידי דם ודנ”א ומבינים במי היה מדובר".
פקד שחר: "מתקבלות כל הזמן אינדיקציות לגבי כל מיני אנשים, ובקשות מאיתנו לבדוק האם הם חטופים, האם הם בחיים, האם הם פצועים או מתים. אלו הרבה פעולות שאנחנו עושים הן עבור הצבא והן עבור המשטרה. באמצעות המידע שאנחנו מספקים להם, הם יודעים לנתב את הכוחות לאן שבאמת צריך לפעול".
על עובדה אחת אין מחלוקת: בשבת השחורה שהו האמנית בלהה ינון ובעלה, יעקב ז"ל, בביתם במושב נתיב העשרה. בלהה בת ה-76 גם הספיקה לדבר עם הילדים מהממ"ד. כשהמחבלים חדרו למושב הם הציתו את ביתם של בני הזוג כליל, אבל רק הדנ”א של הבעל, יעקב, נמצא בזירה המפויחת, ואילו מבלהה אשתו לא נותר סימן. בתוך הכאוס הנוראי ששרר בימים הראשונים אחרי 7 באוקטובר, גם בלהה הוכרזה מתה. וכך, ארבעה חודשים אחרי שבני משפחתה ישבו עליה שבעה, התברר כי בצבא מתעקשים לשמור על הסטטוס שלה כנעדרת והתעוררו ספקות באשר למצבה - האם היא בחיים? האם היא חטופה?
כדי לנסות ולגלות מה התרחש בדיוק בביתם של בני הזוג ינון, נקרא לזירה חוקר ההצתות רנ"ג שטיר מהמעבדה הניידת, ביחד עם חבריו, במטרה לפתור את התעלומה. "בדקתי את מוקד השריפה - כלומר את המקום שממנו היא התחילה", הוא מספר. "לאש יש שפה משלה, המבוססת על 'תבניות בעירה' של פיח שלפיהן ניתן להגיד מה קרה. איפה היה מקור הדליקה, איפה האש הייתה חזקה יותר ואיפה פחות, וממה נגרמה מלכתחילה; האם מדובר בהצתה מכוונת, או שהבית נפגע מטיל נ"ט, או כתוצאה מפיצוץ מטען. ככל שמתקרבים למקור הדליקה, כך סימני הפיח בולטים יותר, וככל שמתרחקים ממנו, סימני הפיח הולכים ונחלשים".
מה גיליתם?
"הבית הזה נחקר כבר והסברה של מי שחקר אותו הייתה, שהשריפה ניצתה בתוך הממ"ד שבו האישה התחבאה, ולכן כל החיפושים וכל הבדיקות נעשו שם. בתוך הממ"ד. כשאנחנו הגענו לזירה, הבנו שהשריפה לא התחילה בממ"ד, כיוון שבתוכו נמצאו פריטים שלא עלו באש ורכוש שעבר שריפה בצורה פחותה משאר החפצים שנמצאו מחוץ לממ"ד בדירה. על פי סימני הפיח והעשן הפחותים שהיו מסביב לחלון של הממ"ד ומסביב לדלת - הסקנו שהחלון והדלת היו סגורים, ולכן השריפה לא התחילה שם, אלא מבחוץ. המידע שהעברנו לגורמי החקירה היה שאין צורך לחקור את הממ"ד".
כלומר?
"אמרנו להם בעצם, שלא צריך לבזבז שם כוחות וזמן, אלא להשקיע את החיפושים אחריה במקום אחר. ניתוח זירת פשע חמור מעלה גם שלילה של כיוון חקירה התחלתי. אם החוקרים יידעו איפה השריפה לא התחילה, הם יוכלו לרכז את מאמצי האיתור אחריה במקום אחר".
רפ"ק גלעד: "בנוסף לבדיקה של שטיר, ערכתי שם גם בדיקת 'בלו סטאר' לגילוי כתמי דם. זה חומר כימי שקוף, שבמגע עם דם נצבע לכחול ועוזר לאתר סימני דם".
אז איפה בלהה?
פקד ששון: "עדיין בחזקת נעדרת".
ביחידה כבר שללו בעבר הימצאות נעדרים במקום שבו חיפשו אחריהם. "כחודשיים אחרי 7 באוקטובר גררו למושב תקומה רכב שרוף שנמצא בצידי הכביש", אומר פקד ששון. "ידעו שהיו בו שלושה אנשים ‑ שתי גופות נמצאו ברכב, ונעדרת שבמשך חודשיים לא ידעו מה עלה בגורלה. ביקשו מאיתנו לנסות לאתר אותה, כדי להבין האם היא פצועה, הרוגה או שנחטפה".
ומה העליתם בניתוח הרכב?
"לאחר בדיקה מדוקדקת לא מצאנו בו שום שרידי אדם. אין לי מושג מה קרה איתה, אבל אני אומר לגורמי החקירה: 'אל תתאמצו לחפש אותה ברכב הזה'. וזאת גם תשובה".
למרות שכבר ראו לדבריהם במשך הקריירה הכל, העבודה בזירות של 7 באוקטובר שינתה גם אותם, הם מספרים. סנ"צ גרפיט הפך חרד יותר, הוא מודה. "בניגוד לאדם רגיל שרואה בעין מה שיש, כשאני נכנס לזירה של בית, אני רואה בראש את הסרט של מה שהיה שם", הוא מספר. "אני רואה בבית סימנים של ירי קלצ' דרך ממ"ד פנימה, לחדר, ומבין שהיה שם אדם שניסה להגן על המשפחה שלו עם אקדח - והפסיד. אני מבין שהוא ירה דרך הדלת כלפי חוץ עם האקדח, מדמיין אותו בממ"ד, משיב אש על הדלת. ואני חושב: 'האם במקומו הייתי יורה את חמשת הכדורים האחרונים שנשארו לי במחסנית על המחבלים, או על המשפחה שלי?'
"אחרי כל מה שראיתי, הוספתי בריחים על הדלת של הממ"ד הפרטי והבאתי עוד כלב שישמור על הבית. יש בי פחד קיומי עליי, על המשפחה שלי, על המדינה שלי".
פקד שחר: "הרגע הזה שאת פותחת שקית, שולפת משם גופה ולא יודעת מה תפגשי, הוא הרגע הכי קשה מבחינתי. יש רגעים כאלה שנצרבים בך: הייתה פעם שאני שולפת גופה שיש עליה אפוד עם נשק וקסדה, ואת רואה שזה איש כיתת כוננות. או שאתה נתקל בגופת צעירה עירומה, כפותה בידיים וברגליים עם כבל של קומקום חשמלי, ואתה מיד מבין שהיא הופשטה קודם, כי כשמישהי כפותה בידיים וברגליים אי-אפשר להוריד ממנה את הבגדים. והייתה שם גם גופת אישה מבוגרת שבחיים לא אשכח: היא נאספה לשקית עם התיק שלה על הגוף במצב הצלֵב והמשקפיים תלויים לה על החולצה מקדימה, ואתה מבין שהיא ניסתה לברוח ונרצחה תוך כדי מנוסה".
רפ"ק גלעד: "בזירה את עובדת על אוטומט. את הבעיטה בבטן את מקבלת רק אחר כך. אני זוכר שהיה ב-ynet 'מונה גופות', כשהגעתי לשורה הוא עמד על 150 איש, ואז אני רואה שם שש משאיות של יטבתה וזוגלובק, ועל כל אחת מהן 200 גופות. אתה לא מעכל מה נפל עליך".
סנ"צ גרפיט: "30 אחוז מהאנשים שלנו נמצאים מאז בטיפולים נפשיים".
רפ"ק גלעד: "התחושה היא שהלוואי והיינו יכולים להקפיא את הזמן ב-7 באוקטובר, לעבור בית-בית בכל זירה ולחקור אותו לעומקו. ועם כל זה, אנחנו גאים ביכולות המקצועיות שלנו ובמה שהצלחנו להשיג, למרות הכל".
