שני רגעים מרגשים במיוחד היו לסג"ם חן נעימי בטקס קבלת אות ההצטיינות בבית הנשיא ביום העצמאות. פרט לעובדה שהיה הפצוע היחיד שקיבל את האות בעודו בתהליך שיקום, הייתה זו גם הפעם הראשונה שראה את סבתו, המתמודדת עם מחלת הסרטן, מאז שפרצה המלחמה. "היה מרגש מאוד לרדת מהבמה ולקלוט את סבתא שלי בכיסא גלגלים", הוא מספר. "בכלל, לקבל את האות הזה במהלך השיקום היה מרגש מאוד. זה נותן לי הרבה כוחות להמשיך הלאה".
נעימי (24) קצין בהנדסה קרבית ממושב טירת יהודה, נפצע במהלך היתקלות עם מחבלים בבית לאהיה. "נכנסנו לקרב רציני. אחד מהמ"כים שלי וחייל שלי נכנסו לאותו אזור וחטפו נ"ט ונפצעו כמה שעות קודם לכן", הוא משחזר. "המ"פ שלי התחיל לפתוח את הרחוב קדימה, אני אחריו, ואז חטפתי RPG מצד שמאל שלי, ומאותו רגע אני לא זוכר כלום.
"הטיל עבר דרך מרפק שמאל וירך ימין שלי ונפלתי על הרצפה. המפעיל שלי ניסה לעלות בקשר ואף אחד לא ענה לו. הוא התחיל לחלץ לאחור בין כל הטנקים השונים, זיגזג שם ברחובות ושם לי חוסם עורקים על היד. תיפעל לבד את האירוע שם, ומגיע לו על זה צל"ש, כי הוא זה שבסוף הציל אותי.
"בגלל שהרגליים שלי היו מנותקות כמעט, בקושי הצליחו להוציא אותי מה-D9. שמו אותי על אלונקה, והעבירו ישר לנמ"ר. וכאן יש לי סגירת מעגל, כי בטקס המצטיינים, רצה אליי פתאום מבין הקהל מישהי ואומרת לי: 'אני קיבלתי אותך לנמ"ר פינוי'. היא הייתה חובשת שקיבלה מצטיינת".
כשנעימי הגיע לבית החולים סורוקה, נראה היה שאין ברירה אלא לקטוע את רגליו. הוא הורדם והונשם במשך שבועיים, וכשהתעורר הופתע לגלות כי יש לו עדיין שתי רגליים. "חשבתי שאני מבולבל בגלל התרופות, היו צריכים להסביר לי כמה פעמים שיש לי שתי רגליים. עברתי כעשרה ניתוחים. מטיפול נמרץ לפלסטיקה ואז לשיקום. כאן אני מתחיל לעמוד על הרגלים. הרופאים אומרים שלא אוכל לרוץ, אבל אני מאמין שהם עוד יופתעו. יש לי חבר שנפצע בפיגוע ועשה מרתון. החלום שלי הוא לרוץ מרתון יחד איתו".
לדבריו, לא פשוט להפוך מאדם עצמאי וצעיר, לכמעט סיעודי. "אני צריך עזרה בכל דבר, ללכת לשירותים, ולהתקלח", הוא מספר. "ועדיין, משתדלים להרים את הראש, ויש לי גם סביבה תומכת ואנשים שעוברים איתי את התהליך".
נעימי כאמור נשאר אופטימי ויש לו גם מסר לכולנו. "אות ההצטיינות הזה מגיע לכל לוחם בעזה. נמשיך להיות מאוחדים כי רק כך ננצח".
פורסם לראשונה: 00:00, 24.05.24