סגן ד"ר שחף התחיל את תפקידו כרופא בגדוד שקד של חטיבת גבעתי לפני כשמונה חודשים, בטרם החלה הלחימה בעזה: "נפצעתי פעמיים. בפעם הראשונה בפעילות מבצעית דרכתי על אבן ועיקמתי את הקרסול", הוא מספר. "הייתי בטוח שזה רק נקע. המשכתי לתמרן כחודשיים ובהמשך גיליתי שזה ארבעה שברים ושתי רצועות קרועות, ואז אמרו לי שאני חייב להפסיק את הפעילות. החלמתי משיקום מהיר ותוך ארבעה שבועות חזרתי לכשירות. בפציעה השנייה שלי ירו על הנמ"ר של טיל נ"ט וחטפתי רסיסים בגוף, אושפזתי ליום, ואחרי יום חזרתי ללחימה".
בטקס שהתקיים אמש (ג') בלטרון הוא קיבל מצטיין ראש אט"ל (אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה), ולטקס הגיע בהפתעה לתמוך בו רס"ל עומר בראל, לוחם שריון שאיבד את ידו במהלך הלחימה, ומי שטיפל בו והציל את חייו הוא לא אחר מאשר סגן ד"ר שחף. "אני חייב להודות שלקבל מצטיין זה קצת מביך אותי אבל זו גאווה גדולה", מספר שחף. "יש המון אנשים שאני מכיר שמגיע להם לא פחות ממני, ומצד שני אני גם גאה בעשייה שעשיתי, אני גאה להיות רופא מתמרן. זו זכות אדירה במלחמה הזו, וזו שמחה ואושר אדיר לחלוק את זה עם אנשים כל כך מוצלחים. זו גאווה מטורפת".
שחף מתאר גם את הפגיעה ברס"ל עומר בראל, שאת חייו הציל: "עומר חטף טיל נ"ט, וראינו אותו שרוע על הטנק למעלה מדמם, הנחנו עליו חוסם עורקים ופינינו אותו פינוי מוסק, בתוך הנמ"ר היה עוד פצוע וגם בו טיפלנו. עבדנו מאוד קשה שם, והמטרה הייתה לשמור על חייו של עומר", הוא מספר. "עומר חי ובסדר, כשראיתי אותו בבית החולים עם המשפחה זה היה מרגש. מבחינתי ההצטיינות הזו מגיעה לכל הפצועים והלוחמים שטיפלתי בהם וגם אלה לא איתנו, התעודה הזו שייכת לכולם. כל פעם שאני אסתכל על התעודה אני אזכור את אותם אנשים, ועומר מעכשיו יהיה חלק בלתי נפרד לנצח". צפו בתהליך השיקום של עומר:
(צילום: ירון שרון)
רס"ל עומר בראל מכוכב יאיר, לוחם שריון מפלוגת ומפיר אימפריה בחטיבה 401, היה אמור להשתחרר מהצבא ב-8 באוקטובר, יום לאחר אותה שבת ארורה. במקום לפשוט את המדים, הוא התנדב להצטרף לחבריו שהוקפצו לעזה. לאחר כחודשיים של לחימה במרכז הרצועה, בראל נפצע קשה ואיבד את ידו.
"היה לי חשוב להגיע לטקס להפתיע את שחף. בזכות המקצועיות שלו בשדה הקרב אני בחיים. ברגע הפציעה היה פיצוץ, ואיבדתי את ההכרה לכמה שניות, מצאתי את עצמי שוכב על הצד בלי יד, עם נהר של דם שזורם", נזכר עומר.
"בדיעבד אני יודע ש-RPG פגע בי ישירות, חדר לי את היד והתפוצץ באזור הרגל. היה לי מזל שהיה לי פינוי מאוד מהיר. תוך 40 שניות כבר הייתי בתוך נמ"ר פינוי, הייתי בהכרה כל הפינוי ואני זוכר ממש את כל הרופאים שמטפלים בי ואת העלייה למסוק. כשהגענו לבית החולים הרדימו אותי, והתעוררתי אחרי יומיים בטיפול נמרץ.
"כשהתעוררתי בפעם הראשונה הדבר הראשון שאמרתי לרופאים זה 'אין לי יד!' בזמן הפינוי שחף תיפקד בצורה פנומנלית, הפעיל שיקול דעת וקיבל החלטות מצילות חיים. אני אודה לו כל חיי על כך. המעט שיכולתי לעשות זה להגיע לכבד ולהפתיע אותו בטקס שכל כך מגיע לו".
פורסם לראשונה: 00:00, 29.05.24
