בזמן שהמלחמה נמשכת ולא נראה אופק לסיומה, מספר הקורבנות הנפשיים בעורף ממשיך לעלות, ובייחוד בקרב צעירים. ממצאים של סקר מדאיג שהתפרסם לאחרונה מצביעים על המגמה הקשה, ומעלים חשש שהרשויות לא פועלות להציע פתרון. אביגל בר, פסיכולוגית חינוכית בצפון, מתריעה שהמצב חמור במיוחד באזור המלחמה: "בצפון אנחנו רואים עלייה חדה במצוקה של ילדים ובני נוער, שמציגים תסמינים של חרדה, דיכאון, קשיים תפקודיים בהתמודדות עם מטלות היומיום, קשיים חברתיים, הפרעות אכילה, נשירה ממסגרות חינוכיות, והרבה יותר אמירות אובדניות ופגיעות עצמיות".
לדבריה, "ישנה גם עלייה באלימות, קשיים בקבלת סמכות מבוגרים ועלייה בהתנהגויות סיכוניות. ההורים מיואשים. הילדים רשומים לטיפול אך לא יודעים אם יזכו לקבלו לפני שיצטרכו לעזוב שוב את האזור". היא מציינת ש"ההשפעות הנפשיות העמוקות של המצב מחייבות התערבות מקיפה".
כפי שמתריעים ראשי איגוד מנהלי השירותים הפסיכולוגים החינוכיים, מאז 7 באוקטובר קיימת עלייה דרמטית בצורך לטיפול נפשי בקרב ילדים ובני נוער. אלא שבשל מחסור בפסיכולוגים ולאור זמני ההמתנה ארוכים, רבים אינם מקבלים מענה טיפולי.
כך, בסקר של ראשי פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, שבו תושאלו 462 פסיכולוגים חינוכיים, עלה ש-92 אחוזים ציינו שמלחמת חרבות ברזל העלתה את מספר הפניות לטיפול פסיכולוגי ו-91 אחוזים דיווחו שחלה עלייה בכמות הפניות להתערבות טיפולית בשירות הפסיכולוגי החינוכי מאז תחילת המלחמה.
הפסיכולוגים מתריעים שהעלייה החדה בכמות הפניות עוד לפנינו - וצפויה להגיע עם שוך הסערה, כשאנשים יצאו ממצב ההישרדות שבו הם נמצאים.
ממצא מדאיג נוסף, בתקופה שאותה מגדירים פסיכולוגים כ"משבר הנפשי החמור ביותר בתולדות ישראל" חושף ש-37 אחוזים מהפסיכולוגים מדווחים על זמן המתנה לטיפול בשירות הפסיכולוגי החינוכי של בין חצי שנה לשנה, כש-21 אחוזים אף ממתינים יותר מכך.
32 אחוזים מהפסיכולוגים חוו לחצים לסיים טיפולים בניגוד לעמדתם המקצועית. בנוסף, 30 אחוזים מהפסיכולוגים דיווחו שיותר מכשליש מהמטופלים שלהם נאלצו לסיים טיפול באמצע, ו-16 אחוזים דיווחו שיותר ממחצית מהמטופלים נאלצו לסיים טיפול בעקבות אילוצי מערכת.
יונת בורנשטיין: "הטיפול חיוני לא רק למי שחוו את אירועי הטראומה במהלך המלחמה, אלא גם למי שהיו בקרבתם, שנעקרו מבתיהם בצפון ובדרום, שאיבדו קרובים וחברים או מי שגויסו למילואים ובני משפחתם. היו גם מי שחוו טראומה משנית עקב חשיפה מתמשכת לזוועות בתקשורת וברשתות החברתיות"
מחסור חמור באנשי מקצוע בפסיכולוגיה הציבורית
במכתב דחוף לשר החינוך יואב קיש, ציינו יו"ר הסתדרות הפסיכולוגים יורם שליאר וראשי התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית יפעת שדה וד"ר נעם יצחקי, כי במלחמת חרבות ברזל מתרחבים מעגלי הפגיעות הנפשיות וישנה עלייה דרמטית במצוקות הנפשיות של התלמידים - אשר עלולות להוביל להתנהגויות סיכון מסוגים שונים.
לדבריהם, בשל מחסור בפסיכולוגים חינוכיים האמונים על איתור, מניעה, מתן מענה וסיוע לתלמידים וצוותי הוראה - אין לפסיכולוגים יכולת לענות על הצורך.
יונת בורנשטייןצילום: תום בורנשטייןלטענתם, ההזנחה המתמשכת של מערך הפסיכולוגיה הציבורית דוחקת רבים אל מחוץ למערכת, ומובילה לקריסה שלו דווקא בתקופה הקשה ביותר עבור ילדי ישראל.
מדובר על מחסור של כ-30 אחוזים בפסיכולוגים חינוכיים. לפי התקינה הקיימת יש להקצות תקן של פסיכולוג אחד לכל 1,000 תלמידים בכיתות ב' עד י"ב, ו-500 בקרב ילדי הגן. אך בפועל, מדובר בפסיכולוג אחד על 1,500-1,400 ילדים.
נתון חמור נוסף בסקר מראה כי 28 אחוזים בלבד מהפסיכולוגים החינוכיים הביעו נכונות לעבוד בשירות הציבורי - לעומת 46 אחוזים לפני שנתיים. בנוסף, 37 אחוזים לא רואים את עצמם בשירות הציבורי בשנים הקרובות, ו-32 אחוזים מטילים ספק בכך כבר לגבי השנה הבאה.
בין המצוקות הרבות שזוכות למענה חלקי וראשוני, תואר למשל המקרה של תלמיד חטיבת ביניים שבן הזוג של אחותו נהרג ב-7 באוקטובר. כעת, הילד לא מסוגל לעלות על אוטובוס לבדו ולהגיע לבית הספר, והוא אינו מסוגל להישאר לבדו. כשהאם חזרה לעבודה, הוא הפסיק להגיע לבית הספר.
אביגל ברילדה אחרת בגילאי בית הספר היסודי, היא בת לאם חד-הורית. האימא שלה נכנסת להתקף חרדה סביב כל אזעקה. הן עברו דירה מספר פעמים תוך מספר חודשים, כי האם חשה לא בטוחה. הילדה אמנם ביטאה כוחות ועמידה איתנה כל התקופה הזו, אך דווקא בימים אלו - אחרי שהשתיים עברו לבית יציב יותר - הילדה החלה לחוות התקפי חרדה בעצמה, וכעת היא מסרבת לצאת מביתה ולעזוב את האם, ואף ממאנת לאכול ומאבדת ממשקלה.
יונת בורנשטיין, יו"ר איגוד מנהלי השירותים הפסיכולוגיים החינוכיים, הסבירה כי בשל העומסים, טיפולים שאמורים להימשך לפחות 30-20 פגישות, מתקצרים עד מאוד בלחץ המערכת. לדבריה, "טיפול נפשי זמין ומיידי הוא הכרחי למניעת התפתחות פוסט טראומה בילדים ובמבוגרים ולחיזוק החוסן שלהם".
היא מוסיפה ש"הטיפול חיוני לרבים כל כך בשל המצב, לא רק למי שחוו את אירועי הטראומה במהלך המלחמה, אלא גם למי שהיו בקרבתם, שנעקרו מבתיהם בצפון ובדרום, שאיבדו קרובים וחברים או מי שגויסו למילואים ובני משפחתם. היו גם מי שחוו טראומה משנית עקב חשיפה מתמשכת לזוועות בתקשורת וברשתות החברתיות".
אביגיל בר: "בצפון רואים עלייה חדה במצוקה של ילדים ובני נוער, שמציגים תסמינים של חרדה, דיכאון, קשיים תפקודיים בהתמודדות עם מטלות היומיום, קשיים חברתיים, הפרעות אכילה, נשירה ממסגרות חינוכיות, והרבה יותר אמירות אובדניות ופגיעות עצמיות"
לדבריה, עיכוב במתן הסיוע עלול להחמיר מצבים נפשיים וקשיים במישור האישי, התפקודי, התעסוקתי, המשפחתי וההתפתחותי.
כך, היא טוענת כי מול צרכים אדירים אלה, ניצבת מערכת פסיכולוגיה ציבורית חלשה כשמספר התקנים שבה לא מעודכן ויש עומסים גדולים על הצוותים.
ונסיים בנתון העצוב ביותר: שכרו של פסיכולוג מומחה, לאחר תהליך לימודים והתמחות של קרוב ל-10 שנים, עומד כיום על כ-50 שקלים לשעה - שכר שאינו מאפשר קיום בכבוד. 75 אחוזים מהפסיכולוגים החינוכיים בשירות הפרטי מעוניינים לחזור לציבורי במידה שיהיה שיפור בשכר.
ממשרד החינוך נמסר: "המשרד שותף מלא למאבק ומכיר בצורך ההכרחי של חיזוק ותגבור מערך הפסיכולוגים בתקופה זו. המשרד מייחס חשיבות רבה לגיבוש הסכם שכר כולל לפסיכולוגים בישראל ובכלל זה הפסיכולוגים החינוכיים. בשל החשיבות הזו, אנשי המקצוע במשרד מקיימים קשר רציף עם אגף שכר במשרד האוצר גם בנוגע למענקים לפסיכולוגים החינוכיים בעקבות פרסום תכנית המענקים של משרדי האוצר והבריאות".
- אם אתם או אדם בסביבתכם נמצאים במשבר ועלולים להיות אובדניים, אל תישארו לבד. פנו לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים כמו ער"ן בטלפון 1201 או באתר סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. לפרטים על הרצאות להעלאת מודעות למניעת אובדנות היכנסו לאתר "בשביל החיים" - סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו, או ב-03-7487771.
פורסם לראשונה: 00:00, 03.06.24
