בסיירת נח"ל לא משאירים אף פצוע מאחור, וזה נכון לא רק בקרב, אלא גם ברגעים הסמליים והחגיגיים. רב"ט נעם (20) לוחם בסיירת מטלמונים, שנפצע ברגליו הגיע לטקס סיום המסלול על כיסא גלגלים כשחבריו לפלוגה מסייעים לו לעלות להר הקנאים, שם התקיים הטקס. צפו בנעם ובחבריו מגיעים עד לראש ההר:
רב"ט נעם, התחתן בתחילת המלחמה – ומיד יצא לקרבות ברצועת עזה ונפצע ברגליו בשכונת זייתון. "זה קרה ביום שבו נהרגו חמישה חיילים מגדוד 931 של הנח"ל", הוא מספר, "כמה שעות אחר כך צלפים ירו לכיוון הכוח שלי ואז שיגרו עלינו RPG. אני זוכר את הרגע הבא, שבו אני מנסה להתחמק ולחלץ את עצמי ובזמן הזה הרגליים כואבות – אבל עדיין לא חשבתי שאני פצוע.
"אחרי 20 שניות בערך אני מסתכל על הרגליים ורואה דם. בעזרת חבר הנחתי חוסם עורקים ומשם הובלתי לאזור יותר בטוח, שמסוק יכול לנחות בו. בזמן הפינוי שלי באלונקה כל הזמן עברה לי בראש המחשבה ש'אני בדרך לאשתי ולחיבוק הגדול שלה'. זה מה שחיזק אותי".
"ברגל שמאל יש רסיס גדול אני לא מרגיש את הרגל והרסיס בנס גדול נעצר על העורק. ברגל ימין יש כדור או רסיס והוא הגיע כסנטימטר מהעצם ובנס גדול לא פגע בו. הרופאים אומרים שעם הרבה עבודה ושיקום בתל השומר אני אצליח ללכת", הוא מספר על תהליך השיקום. "אשתי נמצאת איתי כל הזמן. אני מקווה להחלים בקרוב ורוצה ללכת ולחזור להילחם. כרגע אני מתעסק בהחלמה".
לא היה ברור כיצד ישתתף בטקס סיום המסלול, שהתקיים בהר קנאים. חבריו ליחידה סייעו לו לעלות ולהתאחד עם חבריו לנשק: "כשבדקנו איך אני יכול להגיע, כל הקצינים אמרו שאין איך לעלות לשם כי זה הר צר ועלייה חדה ואם אין רגליים זה קשה. אבא שלי, אני ואשתי החלטנו שלא מוותרים, נגיע לשם ושם נמצא את הפתרון, שישה בוגרים של היחידה תפסו אותי מכל כיוון ועלינו לאט לאט וראיתי למטה את חברים שלי. זה עושה קווץ' בלב ומצד שני זה כיף לראות אותם עולים מבלי למצמץ. צפו בהם בטקס:
(צילום: דובר צה"ל)
רב"ט נעם מסכם: "זה היה עוצמתי. לא חשבתי שככה ייראה סוף המסלול שלי. אתה מביא את כל כולך למסלול והייתי בטוח שאהיה אחד מהמטפסים. בסוף גם אני טיפסתי, בדרך שלי".
פורסם לראשונה: 00:00, 10.06.24
