המסע של עמית סוסנה מאז שחזרה משבי חמאס חצה כבר יבשות. היא מספרת באומץ בפני העולם את סיפור הפגיעה המינית שחוותה כדי להעביר מסר ברור: זה אסור, בכל מקום ובכל זמן. את ההחלטה לא לשתוק קיבלה כבר בזמן שהמחבל פגע בה. זה היה לה ברור. את התהליך היא עוברת יד ביד עם פרופ' סיגל סדצקי, השותפה שלה למסע, שעוזרת לה לסדר מחדש את חייה.
סדצקי מוכרת כמי שהובילה את המאבק בהתפשטות נגיף הקורונה בחודשים הראשונים של המגפה, בעת ששימשה כראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות. מאז טבח 7 באוקטובר הקדישה אחת הרופאות האפידמיולוגיות והמומחיות לבריאות הציבור הבכירות בישראל את חייה לליווי משפחתה של עמית סוסנה, שנחטפה מביתה בכפר עזה, ובהמשך לעמית עצמה, לאחר שחזרה מהשבי.
סיפורה של סוסנה ועדותה החשופה בדבר הפגיעות המיניות שעברה בשבי חמאס, שפורסמו ב"ניו יורק טיימס", פתחו את מסע ההכרה העולמי במעשים המחרידים, ובעיקר בפגיעות המיניות שחוללו מחבלי חמאס. בעדותה סיפרה שהמחבל שהחזיק בה שחרר אותה מהשרשרת שאליה נכבלה. הוא התעקש שתתקלח, אך היא סירבה. הוא הוליך אותה למטבח, הציג לה סיר מים רותחים על הגז - ואחר כך לקח אותה למקלחת, שם נתן לה את המים החמים, כדי שתשפוך אותם על עצמה.
עמית סיפרה שניסתה לכסות את עצמה במגבת, אך המחבל הכה אותה. "עמית, עמית, תורידי את זה", הוא אמר לה - והיא נאלצה להיענות לדרישתו, עם נשק בידו. "הוא הושיב אותי על קצה האמבטיה", סיפרה, "סגרתי את הרגליים והתנגדתי. הוא המשיך להכות אותי, שם את הנשק שלו בפרצוף שלי, ואז גרר אותי לחדר השינה". אחרי שתקף אותה מינית, הוא הלך להתקלח - והותיר אותה עירומה".
סדצקי, שכאמור מלווה את סוסנה, לא דיברה עד כה. בריאיון מיוחד ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet היא מספרת על הקשר המיוחד ביניהן, וגם מבהירה: עמית לא תוכל לחזור לחייה עד שכל החטופים ישובו ארצה.
פרופ' סיגל סדצקי: "בשבי האיום הוא יומיומי, אי-ודאות, שום דבר לא מובטח. ודאות באשר למנת האוכל היומית, אם יישארו באותו מקום או יעברו ואיך יתנהגו היום החוטפים. במנהרה הייתה להם הקצבת מים ובאיזשהו יום היה חשש שהם ייגמרו. זה הגיע באיזשהו שלב לאקדח שהוצמד לרקה"
שיאו של הליווי התרחש השבוע, כשהשתיים השתתפו באירוע שקיימה סגנית נשיא ארה"ב, קמלה האריס, בבית הלבן שעסק במאבק באלימות מינית בזמן מלחמה. "המשמעות של שבי היא לא לשלוט בראש, בגוף ובנשמה", אמרה סוסנה בנאום שנשאה, "הבטחתי שאלחם למען אחיי שעדיין נמצאים שם". צפו בדבריה של סוסנה בעצרת לשחרור החטופים שנערכה בוושינגטון:
עמית סוסנה בעצרת לשחרור החטופים בוושינגטון ורטיקלי
איום יומיומי
הקשר בין סדצקי למשפחתה של סוסנה החל לאחר הטבח. "חשבתי איך אוכל לסייע", מספרת הרופאה, "בהמשך פנו אליי ושאלו אם אני רוצה להתנדב במינהלת לצורך סיוע למשפחות הנעדרים והחטופים. קיבלתי, לשמחתי הרבה, את משפחתה של עמית סוסנה. כשהגעתי למשפחה, עמית עוד נחשבה נעדרת. ביליתי שעות רבות עם האם מירה והאחיות שירה וליאת, שעשו כל שביכולתן בכדי להשיבה הביתה".
הוכחה מוקדמת לאומץ של סוסנה נרשמה בסרטון שבו היא נראית נאבקת בחוטפיה בדרך לעזה. אלא שכעת מספרת סדצקי מה למעשה עמד מאחורי גבורתה של עמית. "היא הייתה בטוחה שיצילו אותה לפני שתועבר לעזה, ולכן ניסתה להרוויח זמן ולעכב את הכניסה שלה לשם כמה שאפשר", היא מספרת, "היא הייתה בטוחה שיחלצו אותה, ולכן נאבקה במחבלים".
כמה ימים לאחר שבני משפחתה של עמית צפו בסרטון, עוד בטרם היה ברור שמדובר בה, התקבלה ההודעה הרשמית לפיה אכן נחטפה לרצועה. "עמדתי שם וקלטתי את האבסורד שבסיפור הזה", מספרת סדצקי, "הרגע הודיעו למשפחה שבתם היקרה חטופה בידי חמאס, והם מאושרים כי היא בחיים. להבין שהבשורה הזו, קשה ככל שתהיה, היא כל כך משמחת, זה אחד הרגעים שהבהירו לי כמה נוראה המלחמה הזו. ברירה גרועה טובה יותר מברירה גרועה עוד יותר".
מה החטופים שחזרו סיפרו?
"בשבי האיום הוא יומיומי, אי-ודאות, שום דבר לא מובטח. ודאות באשר למנת האוכל היומית, אם יישארו באותו מקום או יעברו ואיך יתנהגו היום החוטפים. במנהרה הייתה להם הקצבת מים ובאיזשהו יום היה חשש שהם ייגמרו. זה הגיע באיזשהו שלב לאקדח שהוצמד לרקה".
הכי נמוך שיש
במשך השיחה מקפידה סדצקי להבהיר עד כמה לסוסנה אינטליגנציה רגשית גבוהה. היא הבינה מהר את הסיטואציה – ולמדה להתנהל בתוכה. "אחת הדוגמאות לכך, לדעתי, היא ההחלטה האמיצה שלה להוציא את עצמה ואת יתר החטופים שעימם שהתה מהמנהרה שהיו בה", אומרת סדצקי, "עמית תיארה את השהייה במנהרה כאחד הרגעים הקשים ביותר בשבי, כי לא היה שם אוויר. כל מה שהיא רצתה היה לצאת משם ולהיות בדירה, למרות שמעל לפני הקרקע היו הפצצות מסביב. עמית ניהלה מו"מ עיקש עם השובים כדי שיוציאו אותם מהמנהרה, וזה הצליח. הם בהתחלה אמרו לה שמסוכן למעלה, אבל עמית התעקשה, והחטופים אכן יצאו מהמנהרה. אנחנו מדברות על שהייה במנהרה חשוכה בעומק 40 מטרים. ההחלטה הייתה ממש 'לחפור' למחבלים בעניין הזה. זה מורכב כי אתה צריך להתעקש אבל לא לעצבן".
ובמשך כל הזמן הזה, היא למעשה קרובה מאוד לביתה בכפר עזה.
"אחד הדברים שהיו לה קשים במיוחד הוא ההרגשה שהיא כל כך קרובה לבית שלה. המרחק לכפר עזה היה אפסי. היא הייתה קשורה במשך שלושה שבועות בשרשרת ברזל לקרסול. זה היה בחדר ילדים תמים לכאורה עם צעצועים של בובספוג, ופתאום היא הסתכלה במראה וראתה את עצמה במצב של חסר אונים. היא אמרה לעצמה: 'כמה נמוך אפשר להגיע?'"
מתי בעצם עמית מחליטה לחשוף את מה שעבר עליה?
"לעמית היה ברור עוד בשבי בעזה, בזמן שהמעשים התרחשו, שהיא תפתח את הפה ותדבר. לא הופעל עליה שום לחץ. זה בא ממנה. היה ברור לה שצריך צריך לחשוף את מה שקרה. עמית היא לא קורבן אלא אדם שנלחם כדי שיהיה ברור שאסור לעשות מעשים כאלה, גם לא במלחמה, ושצריך לגנות אלימות נגד נשים, גברים וכל בני האדם. לאחר הפרסום ב'ניו יורק טיימס', היו ניסיונות להכחיש את העדות שלה. התגובה של חמאס הייתה מגוחכת".
סדצקי מספרת שסוסנה הועברה ממקום למקום והחליפה שובים. גם השבויים שהיו איתה התחלפו. "אפילו במקומות שקרו לה הדברים הקשים ביותר, כשאמרו לה שהיא עוברת למקום אחר, היה בה פחד כי גם כשהמוכר היה רע, לפחות לרע הזה היא כבר התרגלה, למדה את המנגנונים שמפעילים את הגבולות", היא מספרת. "ביום השחרור זה קרה מאוד מהר. המחבל ששמר עליה אמר לה באנגלית שבורה 'you one hour Israel', וזהו. לא הייתה הכנה מראש, אבל זה לווה בהתעללות רגשית. יום לפני שהשתחררה המחבל ניתק את הטלפון ואמר לה פתאום 'עמית, רצינו לשחרר אותך היום אבל ישראל לא מוצאת אותך ברשימות. לא רוצים לשחרר אותך'".
הרופאה המלווה מוסיפה: "עמית כאמור הייתה בעיקר עם חוטפים גברים, אך מי שהובילה אותה לשחרור הייתה דווקא אישה מבוגרת. היא נלקחה לרחוב עם אחד המחבלים והם המתינו בחוץ עד שהופיעה פתאום אישה מאוד מבוגרת ורזה. המחבל אמר לה ללכת איתה והן החזיקו ידיים והלכו ברחוב, עד למבנה שממנו עמית נסעה למפקדה שממנה נסעו לכיכר פלסטין לצלב האדום".
פרופ' סיגל סדצקי: "עמית לא מסוגלת להמשיך בחייה או לחזור לחייה לפני ששאר החטופים יחזרו מעזה. נפשית, היא לא מסוגלת לחזור לחיים עד שכולם יחזרו. חלק מהנפש שלה נשאר בעזה והוא יישאר שם עד שאחרון החטופים יחזור"
בת, אחות, חברה
ב-30 בנובמבר, אחרי 55 ימים בשבי, עמית חזרה הביתה בפעימת השחרור האחרונה. מאז, כאמור, מלווה אותה סדצקי מקרוב. "לפעמים אני מרגישה שהיא הבת שלי, לפעמים אחותי ולפעמים החברה הכי טובה שלי", היא מספרת, "הסיוע נוגע כמעט לכל רובד בחיים. למשל היבטים טכניים כמו ארגון דירה וליווי צמוד בכל מה שקשור לעשייה שלה, איך לספר את הסיפור שלה. עמית חזרה בלא כלום. היא לבשה טרנינג שחמאס קנה לה ליום השחרור וזהו. היה צריך לבנות את הכל מחדש".
איך מתחילים לחזור מהתופת לחיים?
"אני רוצה שזה יהיה ברור: עמית לא מסוגלת להמשיך בחייה או לחזור לחייה לפני ששאר החטופים יחזרו מעזה. נפשית, היא לא מסוגלת לחזור לחיים עד שכולם יחזרו. חלק מהנפש שלה נשאר בעזה והוא יישאר שם עד שאחרון החטופים יחזור. מהשהייה שלי עם עמית אני מבינה עד כמה כל דקה בעזה היא איום על הנשמה, על החיים ועל הגוף. אין אפשרות להמשיך בחיים בלי סגירת מעגל. היא רוצה שקט ושלווה אבל לא יכולה להמשיך בחיים שלה ולהתחיל בשיקום אמיתי עד שאחרון החטופים ישוב לישראל. פשוט כך".
פורסם לראשונה: 00:00, 19.06.24
