בבוקר 7 באוקטובר התעורר רב-סרן ד"ר ד' לתורנות שגרתית בבית החולים. הוא לבש את מדי הרופא הירוקים, הכין כוס קפה - ואז החלו האזעקות. "בטח יתחיל עכשיו מבצע בעזה", אמר לאשתו כשנכנסו לממ"ד ביתם ביבנה. "אני אסע לבית החולים להחליף את התורנית, ויכול להיות שבהמשך היום יקראו לי לטייסת".
ד', צריך לציין כבר עכשיו, הוא לא רק רופא מתמחה במחלקה כירורגית בשיבא, אלא גם נווט קרב בטייסת F-16i ("סופה") בבסיס רמון. והתמרון בין שני המקצועות - שכפי שיתברר בהמשך, אינם רחוקים כל כך זה מזה - בא לביטוי קיצוני באותו בוקר.
"בשבע בבוקר, כשהתחלנו להבין את המצב, אמרתי לאשתי: 'אני נוסע לטייסת'. החלפתי לסרבל טיסה, וחמש דקות אחר כך מתקשרים אליי מהמחלקה: 'יש ניתוח דחוף. כדאי שתקדים'. החלפתי שוב לבגדי חדר ניתוח, ותוך כמה דקות אני מקבל טלפון מהטייסת: 'תגיע הכי מהר שאתה יכול".
וכך, דהר ד' לכיוון בסיס רמון. "הייתי בין הראשונים שהגיעו, נכנסתי למבצעים וקיבלתי מטוס. תוך חצי שעה היינו באוויר".
הרבה אנשים שואלים איפה היה חיל האוויר באותו בוקר.
"אני יכול להגיד לך שההירתמות של חיל האוויר הייתה עצומה. כל מי שקראו לו, וגם מי שלא, הגיע במהירות".
השאלה אם המשימות שקיבלתם היו רלוונטיות. האם תקפתם מפקדות חמאס עזה - או שיירות מחבלים שהיו בדרך לעוטף?
"אני לא יכול לפרט, אבל התשובה בגוף השאלה".
אשאל אחרת: אתה מרגיש שהצלת חיים באותו יום?
"חד-משמעית. עם הרבה סימני קריאה".
התחיל כקצין בצנחנים
באותה שבת ביצע ד' שתי גיחות, ומאז השתתף ביותר מ-120 משימות תקיפה והגנה. "תצביע על נקודה במפה שחיל האוויר פועל בה – ואני יכול לך שהיינו שם". עד פברואר היה מגויס בצו 8, ומאז הוא מחלק את זמנו בין הקוקפיט לחדר הניתוח. "היו ימים שבהם ניתחתי בבוקר, ובצהריים נסעתי לטייסת".
כשפגשנו את ד' בבית החולים, בדיוק יצא מחדר ניתוח אחרי שש שעות. כשפגשנו אותו בטייסת, לקראת סיום הריאיון הזניקו אותו לגיחה. את היעד סירב לומר לנו: אולי בעזה, אולי בלבנון ואולי במקום אחר.
בן 42, נשוי ואבא לשתי בנות ("אשתי מאיה היא התותחית האמיתית"), גדל בבת ים ובראשון לציון. אמירות על "הטייסים הפריבילגים" דוחה ד' בשאט-נפש: "אמא שלי פקידה בבנק, אבא שלי פנסיונר שהיה פועל כל חייו".
הוא מחזיק בשניים מהתארים הכי יוקרתיים ונחשבים – בוגר קורס טייס ורופא, אבל לא רואה בזה משהו מיוחד: "אני עומד בפקק כמו כולם, עושה קניות בסופר כמו כולם, מבשל, מדיח כלים". במהלך השיחה, אגב, קיבל נזיפה על שהפעיל את מכונת הכביסה במהירות לא מתאימה.
בנעוריו חלם להיות טייס, אבל לא התקבל לקורס. הוא התגייס לצנחנים, נלחם כמפקד כיתה בחומת מגן, יצא לקורס קצינים וחזר לגדוד כמ"מ. אחרי ארבע שנים ניסה שוב – והפעם התקבל וסיים את הקורס כנווט קרב.
2 צפייה בגלריה
התחיל את דרכו בצנחנים, וכעבור ארבע שנים ניסה שוב - והתקבל לקורס טיס
(צילום: אלבום פרטי)
עשור אחר כך החליט לנסות את מזלו ולהירשם ללימודי רפואה – וגם לשם לא התקבל בניסיון הראשון. "בשני המקרים לא הייתי מוכן מספיק", אומר ד': "אני חושב שאם הייתי מתגייס לקורס טיס בגיל 18, לא הייתי מסיים אותו. כל הצלחה שלי בחיים התחילה בכישלון".
אך בסופו של דבר התקבל ד' ללימודים וכעת הוא בשנה השנייה להתמחות ברפואה כירורגית. לדבריו, יש דמיון בין טיסה קרבית וכירורגיה: "שניהם לוקחים אותך לקצה ושניהם דורשים דיוק, אחריות, קבלת החלטות בתנאי לחץ ויכולת להתמודד עם כישלון. אין כזה דבר 'כמעט פגעתי במטרה' - או שפגעת, או שלא. אם לא היית מדויק בגובה, התרסקת - אם חתכת כלי דם מילימטר אחד ימינה, התוצאה עלולה להיות קטסטרופלית".
"אין כזה דבר 'כמעט פגעתי במטרה' - או שפגעת, או שלא. אם לא היית מדויק בגובה, התרסקת - אם חתכת כלי דם מילימטר אחד ימינה, התוצאה עלולה להיות קטסטרופלית"
בנוסף, אומר ד', "שני המקצועות מתאפיינים במעברים חדים מאפס למאה. אתה תופס כוננות בטייסת, מכין לעצמך חביתה, פתאום יש סירנה - ותוך כמה דקות אתה באוויר. ואתה חוצה קו למדינה אחרת והופס, חטפת טיל ונטשת. לפני עשר דקות הכנת חביתה, ועכשיו אתה תלוי על מצנח מעל ארץ אויב. אותו דבר ברפואה: מטופל שהיה יציב עד עכשיו ופתאום, משום מקום, המערכות שלו קורסות ואתה מוצא את עצמך מתוך תורנות הכי שקטה ורגועה נכנס להחייאה כמו בסרטים".
לב מההורים
הטיסה, אומר ד', תרמה למקצועיות שלו כרופא. "תרבות התדריך והתחקיר, שהבאתי מחיל האוויר, עזרה לי מאוד להתפתח ככירורג. בהתחלה הייתי מבקש מחבר'ה שיצלמו בווידאו כל מה שאני עושה בניתוח כדי שאוכל לתחקר את עצמי. בחיל האוויר אנחנו עובדים המון עם סימולטורים, אז בניתי לעצמי בבית סימולטור של ניתוח. קופסת נעליים, כמה סקוצ'ים, כמה צינורות, וזה מאוד משפר אותך".
ד' מטפל גם בחיילים פצועים. "אין הבדל בין מטופל בן 80 או בן 20", הוא אומר. "אנחנו נותנים לכולם את הטיפול הכי טוב. אבל כן - אתה מרגיש סערת רגשות כשזה חייל. אז אתה נכנס אליו באמצע הלילה ושואל אותו איך נפצע, וגם מספר קצת על הרקע שלך. אנחנו באותה סירה, ולא משנה אם אתה צנחן או נווט F-16".
"תרבות התדריך והתחקיר, שהבאתי מחיל האוויר, עזרה לי מאוד להתפתח ככירורג. בהתחלה הייתי מבקש מחבר'ה שיצלמו בווידאו כל מה שאני עושה בניתוח כדי שאוכל לתחקר את עצמי"
בדילוגים בין הטייסת למחלקה, ד' בקושי רואה את הבית. "חשוב לי להגיד שלכל אורך המלחמה אני מקבל את מלוא התמיכה משיבא וזה מאפשר לי לקיים את שלושת העולמות האלה בצורה מאוזנת".
הוא מקריא לי ווטסאפ ששלח להוריו אחרי המתקפה האיראנית: "כשסיימנו את התדריך בטייסת והבנו את גודל השעה - כל סיפור החיים שלי התכנס לרגע הזה, שבשבילו עברתי את מה שעברתי. אמנם לא הייתם שם, אבל כל מסלול חיי שאתם שותפים לו - היה שזור שם. תודה לכם, אתם חלק מזה".
איך הם הגיבו?
"הם עשו לי לב".
פורסם לראשונה: 00:00, 24.06.24
