"הרגשתי שזהו, נגמר הסיפור שלי. לא הצלחתי לנשום", מתאר סמ"ר רפאל מלישב את הפציעה הקשה שלו ברצועה: "הכדור חדר את הווסט הקרמי, נכנס לי לגוף. רק מההדף עפתי לקיר ושברתי את הצלעות".
בבוקר 7 באוקטובר מלישב היה בביתו בראש העין. מיד עם הקפצת הכוחות, הוא נסע דרומה: "העיקר מבחינתי היה להצטרף לכוח. המורל היה גבוה, אנחנו יודעים בשביל מה אנחנו לוחמים". הפעם הראשונה שחזר הביתה הייתה אחרי 55 ימי לחימה.
מאז הוא יצא מדי חודש להתרעננות קצרה בבית, עד ליום הגעת הכוחות לג'באליה. בערב היום הראשון של הלחימה, רפאל ספג כדור בחזה. החבר לצידו של מלישב הזעיק עזרה ופינו אותו באלונקה. הדבר הבא שהוא זוכר הוא את ד"ר עדי חורש, רופאת חטיבת גבעתי, שמטפלת בו ברכב הנמ"ר: "'רפאל, מה שלומך?' היא שאלה והרגיעה אותי, ניהלה איתי שיחה. היא המשיכה לשאול אותי שאלות עד שלא הצלחתי לענות יותר".
היום הוא יודע לספר כי "הלוחמים שפגשו אותי לא חשבו שאני אשרוד. התעוררתי בבית החולים אחרי 12 שעות בלבד ממצב שבדרך כלל הרופאים מעריכים שקמים ממנו אחרי יומיים-שלושה. הייתי צריך עזרה עם הכל – להרים אותי לשירותים או למקלחת, להוציא אותי לטיול כי אני מחובר למכשירים ולא יכול לזוז לבד. פתאום ההצלחות שלך הן קטנות אבל ענקיות, כל דבר זה נס", סיפר.
ד"ר עדי חורש זוכרת היטב את הפציעה של רפאל. "התמונה הראשונה שאני זוכרת היא המולה פסיכית. רצתי פנימה וראיתי את רפאל. הוא היה חיוור ומזיע, לקח לי רגע לזהות אותו. חשבתי שנייה וצעקתי מיד שיעבירו אותו לרכב".
עדי לא ויתרה: "הייתי היחידה בשטח שהאמינה שהוא יחיה. ידעתי שאם נעבוד מהר מספיק – יהיה לו הסיכוי הכי טוב לשרוד. נתתי לו עירוי דם דרך העצם, הוא נאנק מכאבים גם בהכרה המעורפלת שהיה בה". על השיחה בין השניים רגע אחרי הפציעה, משתפת ד"ר חורש: "היה לי חשוב שרפאל ידע שאנחנו מטפלים בו, רציתי שירגיש שנעשה הכל כדי להציל אותו".
עוד כשהייתה תלמידת תיכון שאפה ללמוד רפואה, ובזמן מבצע צוק איתן סימנה לעצמה מטרה: "להיות רופאה קרבית. ככה קראתי לזה. קיבלתי השראה מרופאה של גדוד הנדסה שהצילה חיים תחת אש במבצע. בשנה החמישית שלי ללימודי רפואה התפקיד נפתח עבור נשים בחטיבות החי"ר". בתור חיילת בודדה, היא משתפת שלהורים שלה היה מאוד קשה: "אבל הם תמכו בי", היא מוסיפה. "הם מדהימים, ידעו שאעשה את זה לא משנה מה". עדי מספרת שבית החולים שאליו פונה רפאל הוא עבורה כמו בית, "גדלתי במחלקה הכירורגית של הדסה. הרופאים שטיפלו ברפאל היו הרופאים שלמדתי מהם".
3 צפייה בגלריה
עדי חורש, סמ"ר רפאל מלישב ושני החובשים שטיפלו בו לצד הרופאה במפגש במרפסת מחלקת השיקום בשיבא
(צילום: דובר צה"ל)
בסוף מאי יצאה עדי לרענון, וכבר למחרת נסעה לבקר את מלישב. "הוא השוויץ לכולם שזו הרופאה שהצילה אותו. אפילו נעמד בשבילי ונתנו חיבוק", סיפרה עדי. "היו לי דמעות של אושר לראות אותה", הוסיף רפאל. אתמול השניים נפגשו פעם נוספת, כשרפאל החליט בספונטניות לבקר את הפלוגה. “הוא הפתיע אותי. קראו לי ופתאום ראיתי אותו מרחוק על כיסא הגלגלים, היה מאוד מרגש".
תקופת השיקום של רפאל במרכז הרפואי שיבא צפויה להסתיים בחודש הקרוב. "קיבלתי את החיים שלי בחזרה, אני לומד להעריך כל דבר. אני מתלהב שאני מצליח ללכת. לומד לקבל פרופורציות על החיים שלי".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.07.24
