גם אחרי קרוב לתשעה חודשים מאז שפרצה המלחמה בצפון, בשעה שמחלקות האשפוז של המרכז הרפואי לגליל בנהריה הורדו אל מרתף החירום מתחת לאדמה, מתקשים עובדי בית החולים להבחין בין שלוש האחיות לבית אסרף - אחיות בית החולים שעובדות במתחם הממוגן.
התאומות ימית יעקב וענבל אבוטבול (41) דומות אחת לשנייה כמו שתי טיפות דם, וסימה אחותן הגדולה (46) נראית גם היא ממש כמותן. "בשבוע שעבר נעמד מולי אחד האלונקאים וקפא. הוא שאל איך יכול להיות שלפני רגע ראיתי אותך שם. זה לא הגיוני", מתארת ענבל.
במהלך שיחה הן כל הזמן משלימות האחת את השנייה ויודעות לקרוא זו את זו. "אנחנו גדלנו בבית של 10 ילדים, תשע בנות ובן אחד" מספרת ימית. "החיבור בינינו הוא משהו שלא תראה כמעט אצל משפחות אחרות. כאלה אנחנו, מחוברים כולנו כמו דבק".
סימה אסרף: "בחיים מחוץ לבית החולים אנחנו כל הזמן יחד. בבית החולים אנחנו כל כך נהנות ומתרגשות לפגוש אחת את השנייה"
עד לפני חמש שנים, לכל אחת מהאחיות היה מסלול חיים שונה ומשעמם, הן מתארות. ימית עבדה במשק בית החולים שבנהריה, סימה הייתה מנהלת אדמיניסטרטיבית במפעל וענבל עבדה כפקידה בחנות. ימית מספרת כי "כולם אמרו לי שזה לא המקום שלי בבית החולים, ושאני צריכה לעבוד בסיעוד. החלטתי לעשות שינוי בחיים, ולקחת איתי את שתי האחיות שלי". זה היה לפני כחמש שנים והן יצאו יחד לדרך ארוכה ומורכבת ברכישת מקצוע חדש.
העבודה בבית החולים אינה קלה, בלשון המעטה, והיא נעשית במציאות מתמשכת שלא ניתן היה לדמיין כמותה. "אף אחד לא הכין אותנו למציאות כזאת, ואנחנו עוד אחיות חדשות", מתארת ענבל. היא עובדת כאחות במחלקה האורתופדית, ימית במחלקת פנימית ה' וסימה במחלקה האורולוגית. ענבל מספרת: "ב-7 באוקטובר לא הייתה לי משמרת בבית החולים, והגעתי לפה למחרת ישר למרתפים. זו המציאות שלנו ועם זה אנחנו מתמודדים". ימית משלימה את המשפט במקום אחותה התאומה: "מאוד מאתגר ומלחיץ לעבוד פה".
חמש שנים מפרידות בין התאומות ענבל וימית לסימה אחותן והן רואות בעצמן שלישיית אחיות, כאילו נולדו ביחד. "בחיים מחוץ לבית החולים אנחנו כל הזמן יחד", מעידה סימה, "בבית החולים אנחנו כל כך נהנות ומתרגשות לפגוש אחת את השנייה אנחנו לא צריכות שום דבר חוץ מהאחת את השנייה".
פורסם לראשונה: 00:00, 28.06.24
