בבוקר 7 באוקטובר סגן (מיל') אור שנייברג (24), מפקד טנק בגדוד 77, ארז תיק וחיכה לטלפון. הוא הוקפץ למילואים ברמת הגולן, ואחרי שביקש לחבור לכוחות בדרום הגיע למוצב יפתח הסמוך לחוף זיקים. בפעילות בחאן יונס הטנק שעליו פיקד נפגע מטיל נ"ט. "היינו כלואים בטנק. באינסטינקט של שניות הצלחתי לפתוח את המדף מפקד למעלה וראיתי שהכל נשרף", הוא משחזר.
בפינוי פגש אור את חובש הגדוד, רס"ל (מיל') ישראל אטלו. "הוא אמר לי מילים מחזקות", נזכר אור. "הוא אחד הקולות שאני הכי זוכר מאותו הרגע, אמר לי מילים מחזקות. ישראל דאג שלא אאבד הכרה ועזר לי לנשום. כשהמסוק נחת הוא נשכב עליי, כדי להגן מפני החול והאבנים שעפו ועלולים לפגוע בכוויות החשופות".
ישראל אטלו: "התרגשתי מאוד כשאור הרים אותי בחתונה "הרשמית", אחרי שעשה זאת בחתונת השטח שלי, אבל נהיה באמת פיטים כשאני ארים אותו בחתונה שלו"
אטלו נזכר בפינוי: "ניסיתי להגן על הפצעים הפתוחים, היו לו כוויות בכל הגוף, הוא היה במצב מאוד מורכב. עשיתי עליו צל כי קרינת השמש צרבה לו. כשהמסוק עלה לאוויר לא היינו אופטימיים בכלל לגבי המצב של הצוות. אבל כשחזרנו לפלוגה בשטח קיבלנו עדכון מרגיע שהם נקלטו בבית החולים תוך שעה מרגע הפגיעה. זו הייתה שרשרת של ניסים – כולל צוות של ארבעה אנשי רפואה בשטח שטיפלו בהם. באותו ערב יצאנו כפלוגה לתקוף את המרחב ממנו היה הירי על הטנק של אור, והחזרנו איתנו את הטנק שנפגע לשיקום".
השניים נפגשו מוקדם יותר במלחמה, כשאור הרים את ישראל על כתפיו בחתונת השטח שערך ב-14.11 עם בחירת ליבו אנה. "אשתי האלופה הייתה מגויסת יחד איתי במשך 194 ימי מילואים, בלילות חסרי שינה ודאגה", סיפר.
אור פונה לבית החולים סורוקה במצב קשה, ומשם המשיך לשיקום בהדסה. "הייתי עם פגיעות רב מערכתיות, בהתחלה ללא יכולת בכלל לזוז. הפיזיותרפיה הייתה בשכיבה – הזזתי יד ורגל. יצאתי מהשיקום אחרי שכבר רצתי על הליכון. שניים מהצוות בטנק עוד בשיקום ואחד מהם כבר חזר ללחימה בעזה", סיפר אור.
יום למחרת הפינוי, ישראל הגיע לבקר את אור בבית החולים. "הוא אמר לי שזו סגירת מעגל מטורפת מבחינתו, שאני הרמתי אותו על הכתפיים בחתונת השטח והוא הרים אותי על אלונקה בפינוי שלי. אמרתי לו שסגירת המעגל האמיתית תהיה כשארים אותו בסיום השיקום, בחתונה באולם", משתף אור.
כעבור כמה חודשים, כמובטח, הגיע אור לחתונתם של ישראל ואנה באולם. "הייתי במצב יחסית טוב, למרות שרזיתי ולא הלכתי הרבה זמן, אז זה היה מאתגר. עזרו לי הפעם להרים את ישראל על הכתפיים אבל כשהצלחתי זה היה מרגש. לחתונה הגיעו חברים מהפלוגה, פעם ראשונה שראינו את כולם מחוץ למסגרת המלחמה, לא מלוכלכים ובאירוע משמח, הרגיש כמו בסרטים. עזרו לי הפעם להרים את ישראל על הכתפיים, אבל כשהצלחתי זה היה מרגש".
ישראל סיכם: "התרגשתי מאוד כשאור הרים אותי, אבל נהיה באמת פיטים כשאני ארים אותו בחתונה שלו. נפגשנו עכשיו באירוע גיבוש של פלוגת המילואים שלנו. היה משמח מאוד לראות את אור, בטח לשמוע שהשיקום שלו ממשיך טוב ובמילואים הבאים הוא יכול לחזור אלינו לכוח הפלוגה".
פורסם לראשונה: 00:00, 07.07.24
