300 ימים חלפו מאז 7 באוקטובר, ויש אנשים שעדיין חיים את היום הזה בכל יום מחדש. נתונים חדשים של מחקר אורך של המרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי במרכז האקדמי רופין מצביעים על הבדלים משמעותיים בין המצב הנפשי של האוכלוסייה הכללית לבין מצבם של אלו שנחשפו באופן ישיר לאירועי הטבח ב-7 באוקטובר, וחוו טראומה ישירה או אובדן.
נתוני המחקר הראשוניים פורסמו פחות מחודשיים לאחר פרוץ המלחמה, ואז אחוזי האוכלוסייה הכללית שהתמודדו עם הפרעות נפשיות של פוסט-טראומה, דיכאון וחרדה היו גבוהים במיוחד. נתונים אלו נמצאים כיום במגמת ירידה: אם בנובמבר שיעור המתמודדים עם פוסט-טראומה היה 29.8%, ביוני הוא כבר ירד ל-22.8%. אחוז המתמודדים עם דיכאון היה 44.3% וירד ל-26.2%, ואחוז המתמודדים עם חרדה היה 41.4% וירד ל-25.2%.
לעומת זאת, תוצאות המחקר מצביעות על פערים עמוקים בשיעור ההפרעות הנפשיות והתסמינים בין מי שנחשף ישירות לאירועי 7 באוקטובר לבין מי שלא: 38.5% מתמודדים עם פוסט-טראומה לעומת 18.3%, ו-44.7% מגלים תסמיני דיכאון לעומת 23.3%.
לא כולם מתגברים
"המחקר שלנו מצביע על כך שנורא חשוב לא לשכוח את האנשים האלה שעדיין נמצאים ב-7 באוקטובר בשעה 6:29", אמר פרופ' יוסי לוי בלז, ראש המרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי. "אזרחי ישראל היו במצוקה גדולה חודש אחרי הטבח, אבל באופן כללי החברה הישראלית חוזרת למצב נפשי סביר וישנה ירידה בתסמינים הנפשיים החריפים. אבל לא כולם חווים את השינוי הזה, ועם התמשכות הימים הולך ונוצר פער דרמטי בין האוכלוסייה הכללית ובין אלה שחוו אירוע טראומטי ב-7 באוקטובר".
מסיבת הנובה - לאחר הטבח ב-7 באוקטובר
"הזמן לא מרפא, זה שקר". דורית טאו
דורית טאו הייתה בפסטיבל הנובה ב-7 באוקטובר. "הזמן לא מרפא, זה שקר", היא סיפרה כמעט עשרה חודשים אחרי. "הוא רק גורם לדברים יותר לצאת החוצה. מבחינה תפקודית אני לא יכולה להיכנס לחניונים, גם לא למקלטים, זה מזכיר לי את אותו בוקר שעמדתי שם ליד מיגוניות ואמרתי לאנשים לא להיכנס. אני גם לא מסוגלת ללכת לסופר, לא יכולה לשבת בבית קפה או במסעדות, לא יכולה לעמוד בתור. לא מסוגלת לסבול שמתקרבים אליי. ועם הזמן זה רק נהיה יותר גרוע. כשאני נוסעת באוטו יש לי התקפי חרדה מכל רכב שעובר. אני פתאום יכולה לאכול משהו ולהגיש ריח של גופה, או של אבק שריפה. אני לא קרובה להיות האדם שהייתי".
בלי תחושת שייכות
לדברי פרופ' לוי בלז, "חשוב מאוד שהחברה הישראלית תזכור את האנשים שעדיין מתמודדים עם קשיים ולא חוזרים לשגרה. תחושת שייכות היא אחד מגורמי החוסן המרכזיים במצבי משבר. ברגע שהציבור הישראלי חוזר לאיזושהי שגרה חוויית השייכות הזו מתפרקת, ואז אנשים שחווים קשיים מרגישים הרבה יותר לבד, וזה מעצים את הקשיים".
פרופ' יוסי לוי בלזצילום: עופר חג'ביהפער ניכר גם בעוצמת התסמינים. בעוד שאלו שנחשפו באופן ישיר לטבח עדיין מראים עוצמה גבוהה של תסמינים פוסט-טראומטיים, אפילו יותר מאשר במדידה בנובמבר, אלו שלא נחשפו מראים ירידה ושיפור. לצד זאת, "אנחנו רואים שהציבור הישראלי לא חזר לעצמו מבחינת חוויית הביטחון והשקט הנפשי", הסביר לוי בלז, שערך את המחקר בשיתוף ד"ר יואב גרובייס, ד"ר כרמל בלנק ופרופ' יובל נריה.
"יותר מ-60% מהאזרחים בישראל מרגישים ירידה דרמטית בשקט הנפשי ובתחושת הביטחון האישית, ואפילו באמונה שהמדינה תמשיך להתקיים. זה מלמד שרעידת האדמה הזו שהייתה עדיין מורגשת, שעדיין אנחנו מרגישים שלא חזרנו לקרקע בטוחה ויש המון מה לעשות כדי לתקן.
נעמה שמואלביץ, מנכ"לית עמותת קהילת שבט הנובה, אומרת: "יש אנשים שאנחנו יודעים בוודאות שכבר 300 ימים בבית ולא יוצאים. הם מתמודדים עם חרדות ולא מצליחים להתאושש. אנחנו בקשר עם הורים של שורדים שמספרים לנו שהילדים שלהם בהתקפי זעם או לא מצליחים לחזור אפילו לשבת עם המשפחה לארוחה ביום שישי בערב. כל קהילת שורדי המסיבות הוכרה כנפגעי פעולות איבה ולכן מגיעים להם 36 טיפולים על חשבון המדינה. אנחנו חושבים שזה ממש מעט למי שחווה את התופת הזו. המדינה עושה, אבל לא מספיק. צריך לעשות יותר".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.08.24
