כשהם הגיעו למחנה שורה בערב 7 באוקטובר, לא היה להם מושג עם מה הם עומדים להתמודד. 1,200 גופות הגיעו לשם מהטבח בעוטף עזה. משפחות שלמות שנרצחו בביתן. צעירים שרק רצו לרקוד. משאיות על גבי משאיות של חיים שלמים שנלקחו באכזריות אין קץ.
3 צפייה בגלריה
"אי-אפשר למחוק את מה שראינו שם". מתנדבי זק"א מדברים. מימין: אריאל יזדי, אריאל חזקייב, אלחנן שחף
(צילום: טל שחר)
הם היו שם במשך חודש וחצי, ולמרות הזמן שעבר מאז, המראות האלה ממשיכים ללוות אותם, וגם הריח. "במשך תקופה ארוכה הריח לא יוצא מהגוף", מתאר אריאל חזקייב, שהיה חלק מהצוות במחנה שורה. "אתה נמצא במקום נעים, ופתאום אתה מריח את זה וחוזר לשם. כשפתחנו את השקים של הגופות ראינו כמה אנשים יכולים להיות רעים. לא היו רחמים על אף אחד. אנחנו לא מחפשים שיגידו לנו 'אתם גיבורים'. אבל צריך להבין שזה הולך איתנו עד היום וילך איתנו תמיד".
200 מתנדבים של זק"א היו במחנה שורה בשבועות שאחרי הטבח, כולם מבחירה. "אי-אפשר למחוק את מה שראינו שם", מספר אלחנן שחף, מתנדב בזק"א. "זה משהו שנפש רגילה לא מסוגלת להכיל. כשהתחלתי להתנדב בזק"א ביקשתי טיפים מהחבר'ה הוותיקים והם אמרו לי, 'תשתדל לא להתבונן בפנים של בן אדם, שלא תחלום עליו'. אבל בימים שעסקנו בזיהוי אתה חייב להסתכל, חייב לבדוק פנים. היו פעמים בחדרי הזיהוי שאמרתי סטופ, די, אני, לא מסוגל".
צפו באחת העדויות מתחילת המלחמה:
גבורת מתנדבי זק"א: עדות מראשית המלחמה
(צילום: שמוליק דודפור)
"אני זוכר שהביאו משפחה שלמה שנרצחה", מספר חזקייב. "הרמתי את הבן שלהם, את הילד היפה הזה. זה כאב לי כל כך. גם לי יש ילדים, והסתכלתי על כל הסיטואציה ממבט של אבא. הילד הזה לא יוצא לי מהראש עד היום".
אריאל חזקייב: "אני זוכר שהביאו משפחה שלמה שנרצחה. הרמתי את הבן שלהם, את הילד היפה הזה. זה כאב לי כל כך. גם לי יש ילדים, והסתכלתי על כל הסיטואציה ממבט של אבא. הילד הזה לא יוצא לי מהראש עד היום"
"ראינו שם דברים שאי-אפשר לדמיין אפילו. אכזריות מטורפת", אומר אריאל יזדי, שמתנדב בזק"א כבר 13 שנה. המקרה של רות ואריק פרץ ז"ל טילטל אותו במיוחד. "אבא שלקח את הילדה שלו למסיבה, והם נרצחו יחד. היה מאוד קשה לזהות אותם. בשעה שתיים בלילה, אחרי כמעט 40 שעות ערות, גילינו שהם נרצחו מחובקים". באותם ימים במחנה הוא גם התחיל לעשן. "אמרו לי שאם אני אעשן לא יהיה לי ריח באף. היום אני מעשן כבר קופסה וחצי ליום".
"זה מחמיר עם הזמן"
הזמן לא מרפא את המצוקה, והצורך בליווי ובשיקום רק הולך וגובר. "בתחילת המלחמה כמעט חודשיים לא הייתי בעבודה", מספר יזדי. "אף אחד לא ליווה או תמך בנו או במשפחות שלנו בשום דרך. השתמשו בנו במלחמה, הפעילו אותנו בכל זמן שהיה אפשרי - יום, לילה, שישי, שבת. הסתיים - ואף אחד לא מכיר אותנו.
"אני מרחיק את עצמי מהסביבה הקרובה שלי כי השכל לא מתפקד, אין לי סבלנות, וזה מחמיר עם הזמן. באותם ימים בשורה היינו בעשייה, עבדנו והיינו יחד, חיזקנו אחד את השני. הייתה לנו משימה. היום כלום. קמים בבוקר, הולכים לעבודה, חוזרים הביתה, אוכלים, מראים כאילו הכל בסדר - אבל שרוטים. אני שואל את עצמי אם אחזור למה שהייתי לפני עשרה חודשים ולא יודע לענות. אין מישהו שבא, מחבק אותך ומסביר לך איך להתמודד. אני רואה משאית ברחוב ויש לי פלאש של 30 גופות שמגיעות. זה טבוע לך בתוך הנפש".
אריאל יזדי: "אני מרחיק את עצמי מהסביבה הקרובה שלי כי השכל לא מתפקד, אין לי סבלנות, וזה מחמיר עם הזמן"
"הרבה הדחקתי הצידה, הייתה תקופה ארוכה שלא ישנתי", מספר שחף. "שאלתי אם אשתי אם היא מרגישה שאני יותר מתרגז על הילדים, שיש לי פתיל קצר. אמרתי לה שאני לא רוצה להיות אבא כזה".
על השאלה איך הם ממשיכים לעסוק בתחום הזה למרות הקושי, שלושתם עונים שמדובר בתחושת שליחות. "אנחנו לא מחפשים תודה", מסביר חזקייב. "כשבן אדם עובד בתחום של הצלת חיים ועושה החייאה מוצלחת יש משפחה שמחבקת אותו ומודה לו. פה אין תודה, זה נטו לשם שמיים. זה המניע שלנו".
"הנפש משפיעה על הגוף"
מ-7 באוקטובר ליבת הפעילות של ארגון זק"א הייתה במחנה שורה ובמכון הלאומי לרפואה משפטית, לצד מתנדבים שהיו פרוסים בעוטף, בעיקר לטובת איסוף ממצאים. "העבודה בשורה זה להתעסק במהות של האכזריות, לחקור את הזוועה", אומר מנכ"ל זק"א צבי חסיד. "הביטוח הלאומי נתן תקצוב חד-פעמי אחרי 7 באוקטובר שהיה מיועד לטיפולים, ובמקביל ניתנה אופציה למספר מפגשים עם איש מקצוע ממשרד הבריאות. זו עזרה ראשונה אבל זה לא טיפול יסודי או לאורך זמן. חלק גדול מהטיפולים אנחנו מממנים עבור המתנדבים".
3 צפייה בגלריה
מתנדבי זק"א אריאל יזדי, אריאל חזקייב ואלחנן שחף מספרים על ההשפעה הדרמטית של 7 באוקטובר על חייהם
(צילום: טל שחר)
בשבוע שעבר פורסמו מסקנות הוועדה הציבורית של משרד האוצר למתן סיוע לנפגעי 7 באוקטובר, "בלי מילה אחת שמתייחסת למתנדבי זק"א", אומר חסיד. "אני בעצמי שלחתי להם פנייה כדי להסביר מה קורה עם המתנדבים, אבל לא רואים בנו כאלו שצריכים טיפולי חוסן. זה ברור שיש השפעה לפעילות של מתנדבי זק"א על הנפש, אבל המערכות לא מכירות בזה שאנחנו חלק מהעניין. אלו אנשים עם משפחות, הורים לילדים. זה יכול להתבטא בדברים כמו התפרצויות בבית. בנוסף, לנפש יש השפעה על הגוף וזה הבריאות של המתנדבים. זו האחריות שלנו כארגון וכחברה לדאוג להם".
פורסם לראשונה: 00:00, 11.08.24
