ב-311 הימים שעברו מאז 7 באוקטובר, לוחמים ולוחמות רבים שנפצעו וטופלו בבתי החולים עברו ועדיין עוברים הליך שיקום ארוך ומאתגר. בבית החולים השיקומי לפצועי מלחמה באיכילוב, שם נקלטו 140 פצועים, ארבעה מאלה שהגיעו בשבוע הראשון למלחמה עדיין מאושפזים במחלקה.
"מחלקת השיקום היא מחלקה של אופטימיות, צמיחה מחודשת והתפתחות", אומרת ד"ר תמרה שכטר מרגלית, מנהלת שירות ריפוי בעיסוק באיכילוב, ואין דוגמה טובה יותר לדבריה מסמ"ר שילה אורן (22), שהחליט, חמישה חודשים אחרי שכמעט איבד את ידו, להתחיל ללמוד לנגן על גיטרה, וגם לחזור לתחביב ישן – גלישה. "עם חולצה ארוכה", הוא מרגיע את אילה חנוכה, מרפאה בעיסוק, שדואגת שקרינת השמש תזיק לצלקת שלו. צפו בסרטון: שילה אורן נלחם לחזור לחיים
שילה אורן, לוחם סיירת גבעתי, בשיקום
שילה, לוחם בסיירת גבעתי במסלול ביניש, מתגורר בשומרון. הוא נפצע ב-21 בנובמבר בצפון הרצועה, ואחרי ארבעה ניתוחים הוא ממשיך בשיקום עד היום. "כבר בשטח רמזו לי שלא בטוח שהיד שלי תשרוד את הפציעה", הוא מספר, ואילה מוסיפה: "זה הבית השני שלו. אנחנו עובדים על טווחי תנועה, טיפול בצלקת, הפחתת הנפיחות ועוד".
למרות הקשיים, שילה מקפיד להזכיר לעצמו את הדברים החיוביים. "יומיים לפני שנפצעתי איבדנו חבר, איתן דישון ז"ל", הוא אומר. "אבל עכשיו, אחרי שהצוות שלי השתחרר וחזר ללמוד בישיבה, אני יותר רגוע. הם מבקרים אותי וזה מרגש. אני מתכנן להצטרף אליהם אחרי שאשתחרר. זה לא יהיה פשוט אבל זה הכיוון. אני אומר תודה על מה שיש".
"חייב להיות אופטימי"
"שילה ואני מאוד התחברנו סביב הריפוי בעיסוק. כשאני רואה אותו אני מיד מחייך – ואת זה כל המחלקה תגיד", אומר המטופל הבא, רס"ל (מיל') יהב אברמוביץ' (28), לוחם בהנדסה קרבית שנפצע בידו מפיצוץ רימון יום אחרי שילה, ב-22 בנובמבר. הוא מגיע לטיפולים פעמיים בשבוע ומקווה לשוב בקרוב לעבודתו כמסעדן. "מאוקטובר אני לא עובד כי היד לא מתפקדת באופן מלא", הוא מסביר. "עכשיו אני מתמקד בלהחזיר את הכוח ליד ולמזער את הרגישות בתנועה. אני אופטימי. חייב להיות. כשאני רואה את החבר'ה במחלקה שסובלים מפציעות יותר קשות זה נותן לי פרופורציה".
התחנה הבאה של שילה היא הפיזיותרפיסט אופיר כמרה, שמתחילת המלחמה מתמרן בין המילואים ביחידה מיוחדת לעבודה בבית החולים. "אחרי 7 באוקטובר הגיעה אלינו מסה משמעותית של מטופלים עם כל סוגי הפציעות", הוא מספר. "רובם מתמודדים עם המצב בצורה מאוד מרשימה. הם נחושים".
חלק מהמשתקמים נעזרים בבריכה הטיפולית. "מאז 7 באוקטובר אנחנו מטפלים בלא מעט בני 18 עד 40", אומרת יעל שלו, פיזיותרפיסטית ומטפלת בהידרותרפיה. "המים הם סביבה טובה להתחלת תנועה של איבר שמטופל מתקשה להזיז. אנשים שיושבים רוב היום בכיסאות גלגלים או נעזרים בקביים מצליחים לצעוד בבריכה. זה הקסם של המים. הם מפחיתים כאב, מאפשרים לעשות דברים שבחוץ הם מאוד קשים ומאתגרים ומשפרים את ההרגשה".
אחד המטופלים בבריכה הוא סמ"ר אלישע (23), לוחם ביחידה מיוחדת שנפצע קשה ב-29 במאי בפעילות במרחב זיתון. "נפלתי לפיר בגובה ארבע קומות", הוא מספר. "מעבר לפגיעות החיצוניות, נשברו לי שתי חוליות בעמוד השדרה. מאז אני בשיקום ועוד אין לי תאריך שחרור. יש פה צוות מצוין שנותן את כל המעטפת לגוף ולנפש. האווירה במחלקה משפחתית, החיים של כולנו השתנו פתאום ואנחנו עוזרים אחד לשני להסתגל".
"מתחיל לחזור לעצמי"
סמ"ר דוד דובינסקי (22), לוחם בצנחנים מכפר אדומים, לחם ברצועה עד הפסקת האש בסוף נובמבר, ולאחר כחודש התחיל לסבול מכאב ברגל. "בהתחלה זה היה מינורי ועבר עם משכך כאבים, והתגבר עד שהגעתי ל-20 כדורים ביום. עשיתי CT והתברר שיש לי שתי פריצות דיסק שפגעו בעצבים שמובילים לרגל. מלוחם בעזה הפכתי לסיעודי. התניידתי על כיסא גלגלים ארבעה חודשים. זה היה מאוד מתסכל. איבדתי את העצמאות שלי. באפריל עברתי ניתוח מסובך בעמוד השדרה, ואת הצעד הראשון, עם הליכון, עשיתי כעבור חודש וחצי. הרגשתי שאני מתחיל לחזור לעצמי. זו ברכה".
רס"ר (מיל') אדם אברמוב (24), לוחם במילואים באגוז מראשון לציון, התגייס בגיל 19 כחייל בודד. ב-12 בינואר הוא נפצע בהיתקלות עם מחבלים באל-מועזי. "אני ולוחם נוסף חטפנו את הרסיסים, והלוחם השלישי שהיה איתנו, דן ווידנבאום ז"ל, שהיה אדם ערכי ואופטימי עם חיוך ענק, נהרג. נפצעתי קשה, הרסיסים חדרו עמוק ופגעו בעצבים. סבלתי מסחרחורות ומחוסר שיווי משקל. מאז אני פה, כבר חצי שנה".
הפגיעות שהתגלו לאורך תקופת השיקום חייבו את אדם להתמסר לטיפול ממושך יותר משחשב. "הפגיעה היא בכל המובנים", הוא מסביר. "במובן הפיזי זה קל יותר – אתה יודע שיש פציעה וברור על מה צריך לעבוד. אבל על העניין הנפשי יותר קשה לאנשים לדבר. את הפציעה הפיזית רואים אבל את הנזק הנפשי רבים מצליחים להסתיר למרות שהם סובלים מסיוטים, חרדות, רעשים שמחזירים אותם לאירוע. המודעות לנושא הזה לא מספיק גבוהה בעיניי".
לפני כשבועיים הוא עבר לשיקום יום, וזוקף את ההתקדמות לזכות הטיפולים שהוא מקבל, ביניהם נוירו פידבק. "הגעתי לזה בהמלצת הפסיכולוגית שלי. אני נחשף לסימולציות שמאפשרות לי לתרגל דרכים להרגיע את עצמי במטרה למנוע פוסט-טראומה", הוא מספר. "גם הגלישה בקבוצות מאוד מסייעת להתמודדות. בסוף הגלישה יש מעגל שיח שמחבר בינינו. "אני רוצה להודות לכל הארגונים והעמותות שמאפשרות את הפעילויות האלו ללוחמים, אנשים מדהימים. הרגשנו את זה גם בחזית הלחימה, תמיד אנשים חיפשו מה לתת ואיך לתרום, זה הכי יפה שיש".
פורסם לראשונה: 00:00, 12.08.24
