שלו (25) ניצל מפסטיבל הנובה לאחר שברח והתחבא עם חבריו בחווה במשך שעות. "בחודשים הראשונים אחרי הטבח התמודדתי עם חוסר הבנה. תחושה שאתה לא מחובר לקרקע ואתה לא יודע שאתה לא מחובר", תיאר. "מצאתי את עצמי בהתקפי חרדה קיצוניים והדבר היחיד שמצליח לעזור לי זה הפסיכולוג שלי. אני מרגיש שזה העוגן שלי".
אלא שכעת, שלו, וניצולים רבים נוספים נאלצים להתמודד עם קושי חדש שהמדינה מציבה בפניהם. "כל פעם שאני מדבר עם הפסיכולוג שלי יש לי חשש גדול שהטיפולים ייגמרו, אני חושב שהחשש הזה פוגע בטיפול שלי", שיתף."ככל שהזמן המשיך, והמלחמה הסלימה הרבה שאלות צפות - מה היה קורה אם היינו בורחים צפונה ולא מזרחה? מה קרה לבחורה שראיתי שירו בה?".
גם עומר (23) היה ב-7 באוקטובר עם חבריו בפסטיבל הנובה ברעים. יותר מעשרה חודשים חלפו מאז, אבל הטראומה מלווה אותו עד היום. "רעשים חזקים עדיין גורמים לטריגר", סיפר עומר. "אני קופץ, ויש פעמים שאני חוזר תודעתית לאותה נקודה. יש הרבה דברים ששיטות של הפסיכולוגית שלי והדיבור איתה עוזרים לי להתמודד איתם. סיוטים בלילה למשל, או תחושה של אשמת הניצול. זה דברים שקשה לעכל, שקשה לחיות איתם".
במסגרת 'נוהל חרדה' המשותף למשרד הבריאות ולביטוח הלאומי, השורדים והשורדות מקבלים דרך הקואליציה הישראלית לטראומה ומרכזי החוסן הארציים טיפול נפשי - עד 36 טיפולים נפשיים ללא תלות בהכרה בנכות. אולם רבים מהם כבר הגיעו למיצוי מכסת טיפולים ואף חורגים ממנה, וככל שחולף הזמן יותר שורדים מגיעים למעמד זה.
"אנחנו לא רוצים להוציא אחוזי נכות", הסביר עומר. "זה מעמיד אותנו במקום מאוד בעייתי. ב-7.10 ננטשנו. רובנו אנשים נורמטיביים לחלוטין שעברו משהו קשה, ואנחנו מצפים שהמדינה תיתן יד ותעזור לנו".
ליאור, ניצולה מהמסיבה: "היה לי קשה לחזור לעבוד, קשה לי להתרכז בלימודים, קשה לי לישון. אני לוקחת כדורים לקשב וריכוז, יש לי התקפי חרדה, מצבי רוח, שבועות שאני לא יוצאת מהבית. הכל מאוד שביר. אני לא חושבת שהמענים שאנחנו מקבלים כיום מהמדינה ראויים"
"המענים מהמדינה אינם ראויים"
בתחילת השבוע שלחו ארגוני בריאות הנפש, ביניהם לב בטוח, מרכז אלה, עמך, מרכז חוסן מדיקל קר ונט"ל, מכתב למנכ"ל משרד הבריאות ומ"מ מנכ"ל הביטוח הלאומי בקריאה דחופה להמשיך את הטיפול הנפשי שהכרחי לשיקומם. "שורדי ושורדות שלוש המסיבות שהתקיימו בעוטף עזה באותו יום, שרדו תופת שאין כמותה, הכוללת סכנת חיים ממשית ומיידית על חייהם", נכתב. "חלקם היו עדים למעשי טבח, אונס והתעללויות בחבריהם, וכולם היו בחוסר אונים מוחלט מול הרשויות וגורמי הביטחון".
נעמה שמואלביץהארגונים מבקשים ליצור פתרון ארוך טווח, שיאפשר את המשך מתן הטיפולים הנפשיים למשך שנתיים לפחות, לטובת החלמה מיטבית ושיקומם של השורדים, ללא תלות בהכרה בנכות וללא בירוקרטיה.
ליאור (25), גם היא ניצולה מהטבח במסיבה, הגישה בעזרת עורך דין תביעה לנכות. "היה לי קשה לחזור לעבוד", תיארה. "קשה לי להתרכז בלימודים, קשה לי לישון. אני לוקחת כדורים לקשב וריכוז, שזה משהו שלא סבלתי ממנו בחיים. התקפי חרדה, מצבי רוח, יש שבועות שאני לא יוצאת מהבית. הכל מאוד שביר. אני לא חושבת שהמענים שאנחנו מקבלים כיום מהמדינה ראויים. אנחנו לא מודעים לזכויות שלנו, והבירוקרטיה קשה, אם לא היה לי עורך דין לא הייתי ניגשת לזה בכלל".
לאחרונה פורסמו מסקנות הוועדה הציבורית של משרד האוצר למתן סיוע לנפגעי 7 באוקטובר. "אנחנו כיום במצב שיש כבר שורדים שסיימו את 36 הטיפולים שלהם", תיארה נעמה שמואלביץ', מנכ"לית עמותת קהילת שבט הנובה. "ומי שממשיך ומממן להם את זה, זה עמותות פרטיות מכספי תרומות, וזה אבסורד".
"בוחנים אפשרות לטיפולים נוספים"
משרד הבריאות מסרו: "במהלך מלחמת חרבות ברזל נוהל החרדה הורחב עד ל-36 טיפולים. המשרד יבחן את הצורך והאפשרות למתן טיפולים נוספים, בהתאם לשיקול דעת מקצועי. לצד זאת, המשרד פתח מרפאות ייעודיות לבריאות הנפש, בין היתר עבור שורדי המסיבות, בהתאם לזכאות מהביטוח הלאומי או משרד הביטחון, זאת בנוסף לתגבור המשמעותי של כלל השירותים במערך בריאות הנפש בקופות החולים".
מביטוח הלאומי נמסר כי "אנו סבורים שיש מקום להרחיב את הטיפולים במרכזי החוסן לנפגעי 7/10 כיוון שהאירוע הקשה הזה, אינו דומה למקרים שידענו בעבר ויש חשיבות להמשך טיפול רציף לאחר שכבר החל".
פורסם לראשונה: 00:00, 14.08.24
