ירידה מארץ ישראל היא מושג מוזר. מדוע ירידה, ולא הגירה יוצאת? משום שישראל נתפסה תמיד בעיני הנביאים, ולאחר מכן, מסיבות שונות לחלוטין, גם בעיני מנהיגי התנועה הציונית, כמורמת מכל הארצות, ומכאן שעזיבתה היא בבחינת ירידה רוחנית.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
דוגמה אחת לתפיסה זו מצאנו בדברי הנביא ירמיהו: "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-ה'; וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי ה', אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כִּי אִם חַי ה', אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם; וְיָשְׁבוּ, עַל-אַדְמָתָם" (ירמיהו כג, ז-ח).
בישראל המודרנית, הלוחמת מאז ראשית הציונות על קיומה, העזיבה נראתה כנטישה, כמעשה אנוכי, ככניעה, כפינוק, כרדיפה אחרי ממון, כהפקרה של החלום הציוני - ולכן תמיד גונתה והעוזבים כונו “יורדים”, אלו הצועדים אלי תחתית. הבאים, לעומתם, היו “עולים”, זקופי קומה, מתיישבים בארץ הקדושה תוך כדי הקרבת קורבן אישי. ברוח זו, במסיבת עיתונאים ב-1976, כינה ראש הממשלה המנוח יצחק רבין את היורדים "נפולת של נמושות".
האמת היא שעזיבה של הארץ תמיד ליוותה את היישוב כאן, עוד מקדמת דנא, ובהתאם לתקופות מניעיה היו שונים. בהתאם, הדיון לגביה - ביקורתי או מצדיק - לא פסק מעולם, עם עליות וירידות בעוצמתו.
עתה, משמתחוללת מעל ראשינו “הסערה המושלמת" – ההפיכה המשטרית מעשה ידי הממשלה שכוונתה הברורה היא להפוך את ישראל למדינה אוטוקרטית, כשהיא מעורבבת במלחמה הרב-חזיתית שנכפתה עלינו, בחלקה בגין אותה הפיכה ‑ נושא ההגירה צף ועולה שוב לכותרות. הדיון על הסכנה הטמונה בירידה בימים אלו, סכנה שהיא ארוכת טווח, נדון פחות ונדחק לקרן פינה בשל האיומים המיידיים, יש האומרים קיומיים, המרחפים על המדינה.
קשה לקבל נתונים מדויקים על המתרחש, אך להבות הסכנה מתחילות כבר לחרוך. על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה של משרד הפנים, מיולי 2023 ועד אפריל 2024 עזבו את ישראל 575 אלף יהודים יותר משחזרו אליה. כמובן, לא כולם יעזבו לעד, וגם אין נתונים (או אולי יש, אך אין מפרסמים אותם) על הפרופיל של העוזבים; אך ברור לחלוטין כי מדובר במגמה.
אט-אט מתחילים לבצבץ נתונים מדאיגים ביותר על פרופיל היורדים. נראה כי חלק מהם יכולים לעזוב כי יש לכישוריהם דרישה בארצות הים. ד"ר גיל פייר, המשנה הרפואי למנכ"ל וסמנכ"ל לענייני רופאים בבית החולים איכילוב, מזהיר מעזיבת רופאים את ישראל בהיקף שלא קרה בעבר. "זו תופעה חדשה של החודשים האחרונים, ואני חושש שזה רק יגדל", אמר בראיון ל"דה מרקר" לפני שבועות ספורים.
ד"ר פייר מדבר על למעלה מ-30 רופאים מומחים מבית החולים שאו עוזבים ממש - או נמצאים בהשתלמות מטעם בית החולים, השתלמות שרובם נהגו לחזור ממנה, וכעת דוחים מסיבה זו או אחרת את חזרתם, חלקם הגדול למעשה ללא הגבלת זמן. הפרופ' רבקה כרמי, נשיאת ארגון Science Abroad המתאם החזרת מדענים ורופאים לישראל, אומרת במאמר ב"גלובס" מיולי 2023 – בעיבורה של ההפיכה המשטרית – כי הארגון כמעט שלא מקבל פניות מרופאים הרוצים לחזור בהשוואה לתקופה שטרם ההפיכה.
כדי לצקת משמעות לדברים, הנה מספר מילים על הרופאים הללו - העוזבים או המצויים בהתמחות-על בחו"ל: הם למדו רפואה שבע שנים, התמחו במקצוע ספציפי כמו כירורגיה, רפואה פנימית או רפואת ילדים עוד כחמש שנים, ואז עשו התמחות-על של כשלוש שנים בתת-מקצוע כמו מומי לב מולדים בילדים, או מחלות של המערכת החיסונית, או גריאטריה - והנה לנו 15 שנות לימוד. רופאים אלו הם לרוב מנהלי או סגני מנהלי מחלקות ומנהלי שירותים מקצועיים, ועזיבתם ממוטטת מערך שירות שלם המצוי תחתם ומשאירה מאות חולים ללא טיפול נאות.
במקביל, האש חורכת שדות נוספים. הידיעות אומרות כי שבעה מרצים בכירים במכון למתמטיקה באוניברסיטה העברית הגיעו לקו נקודת השבר שלהם בעקבות ההפיכה המשטרית, והם עוזבים את הארץ. הסיפור שלהם הוא תמרור אזהרה לאקדמיה הישראלית כולה. נראה כי האוניברסיטאות, בנוסף לעזיבת בכירים, מתקשות גם בגיוס אנשי סגל בכירים (לרוב כמו הרופאים – ישראלים המצויים בהשתלמות בחו"ל) לפקולטות קריטיות כמו מדעי מחשב, חשמל ואלקטרוניקה, פיזיקה, כימיה והנדסה אווירונאוטית. גם אם לא מדובר עדיין בסערה אלא בבודדים, הרי כמו הידרדרות כלכלית, חברתית ומוסרית, נוצר כאן כדור שלג שלא ניתן יהיה לעצרו. “חבר מביא חבר” היא תופעה נפוצה בעולם האקדמי.
משיחות שלי, כמי שעוסק בגיוס חברי סגל לטכניון, עולה תמונה מעניינת – המהפכה המשטרית היא-היא הגורם הדומיננטי בהחלטה, לא המלחמה. מדע ואוטוקרטיה, שלא לדבר על דיקטטורה, אינם יכולים לחיות בכפיפה אחת. מדינות בעלות שלטון הדומה לזה שנתניהו, לוין ורוטמן רוצים להשליט כאן – כמו רוסיה, הונגריה וטורקיה, אינן משחקות שום תפקיד על בימת המדע העולמי. הן לא קיימות מדעית. בישראל, מדע מוביל איננו פריבילגיה, הוא הכרח קיומי.
הקולות שאני שומע ממכונת הרעל של נתניהו באשר לעזיבתם: "שילכו, מי צריך אותם, יבואו אחרים טובים תחתם", הם קולות של הבל ורעות רוח, של אנשים נבערים מדעת שאין להם מושג קלוש על הסכנות הכרוכות בתהליך. העוזבים הם מיטב המוחות של מערכות האקדמיה, הבריאות, והתעשייה בישראל, והליכתם יוצרת פערים בלתי נסבלים ולא ניתנים לגישור בהפעלת המערכות הביטחוניות, הכלכליות והחברתיות הדרושות לקיום המדינה.
יוג'ין קנדל ורון צור, מן החשובים והמנוסים בכלכלני ממשלת ישראל, מזהירים במאמר ממאי 2024 כי, "בקרוב נחזה בנטישה המונית של האליטה", זו שנתניהו מתעב והיה שמח אולי בהליכתה, אך גם מבין אולי כי היא גם זו שהמדינה תלויה בה תלות מוחלטת ולא בשותפיו החרדים או המשיחיים, שאינם יכולים להחזיק מברג בידם, שלא לדבר על ניהול מדינה. קנדל וצור מזהירים כי אם לא יתרחש כאן שינוי דרסטי במספר פרמטרים, בהם נטישת הקטר המוביל – ישראל לא תשרוד. הם אומרים כי, "בלי האליטה המשרתת שלה, ישראל תידרדר חברתית, כלכלית וגם ביטחונית. מספיקה נטישה של 20 אלף מוחות קריטיים כדי שישראל תישאר בלי הייטק, אקדמיה וביטחון: עמוד השדרה הקיומי של ישראל תלוי בקבוצת אנשים קטנה יחסית. בלעדיה, פשוט לא ניתן לקיים כאן מדינה לאורך זמן".
אם לא נתעורר בזמן, אולי לא נתעורר כלל.
פרופ’ אהרן צ'חנובר הוא חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2004
