ב-7 באוקטובר, כשהאזעקות באופקים לא פסקו, נכנסו גם התאומות דריה וטליה, בנות השש, לממ"ד. "הרחוב שלנו נמצא בכיכר הכניסה לשכונת מישור הגפן, ועלינו לפנטהאוז, כי לבעל הדירה היה נשק", מספרת אמן, שירה שלמה-כהן. "היינו שם יומיים יחד עם כל דיירי הבניין. את הדלת חסמנו עם שולחנות וכיסאות. שמענו הכל, כולל חילוץ בני הערובה".
2 צפייה בגלריה
שירה גולדשטיין, עם תור והכלבנית צליל חניה. "הקשר עם הכלב מתפתח בהדרגה"
(צילום: הרצל יוסף)
הניסיון להרחיק את הבנות מזירת האירועים התגלה כבלתי אפשרי. "למזלנו היה ממ"ד ששימש כחדר משחקים", מספרת האם, "אבל ילדים מרגישים הכל. מהחלונות ראינו מלחמה, לוחמי ימ"מ עם נשקים שלופים".
בעקבות החרדה שחוו, הפסיקו התאומות לדבר עם זרים. "אפילו עם הגננות והסייעות. קוראים לזה אילמות סלקטיבית", אמרה שירה.
צליל חניה, הכלבנית: "העובדה שהילדים עוברים לצד המטפל, מעניקה להם ביטחון. הילדים מרגישים שהם עוזרים למישהו במצב קשה יותר. הכלב חסר ישע, לא יכול לבקש עזרה, והם החזקים. פתאום יש מישהו שצריך אותם"
מי שעזר להן לחזור לדבר היה הכלב תור מהכפר השיקומי "עדי נגב ‑ נחלת ערן". המפגשים עם החבר על ארבע, היו חלק מהפיילוט לתוכנית "מרחבים לנפש", שנפתחה בכפר בעקבות אירועי 7 באוקטובר. היא כוללת, בין היתר, פעילות באמצעות כלבנות טיפולית, הידרותרפיה, גלישה טיפולית, עבודה באמצעות סוסים, בישול טיפולי וספורט טיפולי.
צליל חניה, הכלבנית הטיפולית שצמודה לכלב הרועים שלה, תור, מסבירה כי הקשר בינו לילדים מתפתח בהדרגה. "הכלב יושב בהתחלה בצד. כשהילדים רגועים מספיק, הם נפתחים אליו לאט-לאט ויכולים לפנק וללטף אותו ולהוציא אותו לטיולים".
2 צפייה בגלריה
שירה גולדשטיין, עם תור והכלבנית צליל חניה. "הילדים מרגישים שהם עוזרים למישהו במצב קשה יותר"
(צילום: הרצל יוסף)
העובדה שהילדים עוברים לצד המטפל, מעניקה להם ביטחון. "הילדים מרגישים שהם עוזרים למישהו במצב קשה יותר. הכלב חסר ישע, לא יכול לבקש עזרה, והם החזקים. פתאום יש מישהו שצריך אותם".
גם שירה גולדשטיין בת ה-11 התאהבה בתור. "החרדה שלה גברה", מספרת אמה, זיווה. "בעלה של המחנכת של שירה נרצח. אבא של אחד הילדים בכיתה נרצח. פתאום היא לא רוצה לישון, היו לה כל מיני חלומות. אבא שלה הוציא רישיון נשק, אז מדי פעם היא רצה אליו ושואלת: אבא, האקדח עליך? תשמור עלינו".
שירה זכתה לעשרה מפגשים של כלבנות טיפולית, אבל הייתה שמחה להמשיך. התוכנית קצרה מדי והחרדות מתמשכות.
"עדי נגב הוא מרחב מרפא עבור כל אלו שזקוקים לעוגן, והחזרת האמון והכוחות הפנימיים שלהם בעוטף", אומרת מנהלת תוכנית "מרחבים לנפש", בתאל קטורזה כהן. "במציאות הזו, שבה יש חוסר ודאות גדול, חייבים לפעול ולתת כלים לתושבים".
פורסם לראשונה: 00:00, 22.09.24
