"באותה שבת היה לנו כמשפחה מזל גדול", אומר ירון חמיאס (52) מכפר עזה שנפצע קשה בקרב מול מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר. אחרי חגיגות יום ההולדת לבתו גאיה (21) בערב יום שישי – היא נסעה עם בן זוגה למרכז הארץ, בתו גומא (18) הייתה בקיבוץ ניר עם שאליו לא חדרו מחבלים, ובנו אופק (23) שדירתו נמצאת בשכונת הדור הצעיר בקיבוץ, החליט להישאר לישון בבית אמו עינת.
לאחרונה התקיימה בבית החולים איכילוב בתל אביב סגירת מעגל מרגשת בין חמיאס לבין ד"ר מיכאל פאר, מנהל המחלקה לכירורגיית חזה, שהציל את חייו בניתוח ריאות מורכב. "יש קשיים, אבל אני נזכר במה שד"ר פאר אמר לי – שאם כואב לך, זה סימן שאתה חי", אומר ירון. צפו במפגש המרגש:
אבל המזל הוא עניין יחסי בכל הנוגע לאותה שבת שחורה. "יש מחבלים בקיבוץ, אל תבוא", כתבה עינת לירון בסביבות השעה 6:40. ירון, איש שב”כ לשעבר, היה בנסיעה לכיוון באר שבע אבל באותו הרגע, כשהוא ללא נשק ותחמושת – הוא משנה מסלול ומתקדם לעבר הקיבוץ. עד שהוא נתקל במחסום עם שוטר ופרמדיק בצומת שובה. "הפרמדיק עזב כדי ללוות פצועה קשה לבית חולים. הוא מסר לי את ה-M16 עם הצולבת ושתי מחסניות".
ברגע זה, מתגבש צוות לחימה ייעודי לכפר עזה - סא"ל אלעד זינדאני, חבר כיתת הכוננות בקיבוץ סעד, נועם בונפאד ושני השוטרים - כתר צורן ואריאל כהן. כשהם מגיעים לקיבוץ ירון פתח את השער הראשי ואז נשמע צרור יריות מסיבי.
כל מה שירון יודע היום על אותם רגעים – למד מצילומים שהציגו לו בו מתועד לוחם. "כשהגענו, הקיבוץ עוד היה שקט, ציוצי ציפורים. מידי פעם שומעים צרור יריות של נשק אוטומט. חשבנו שיש בקיבוץ חוליה, נחסל אותם והאיום הוסר. לא הבנו את המסה. היום אני יודע שהגענו בטווח בין הלחימה של חברי כיתת הכוננות שנהרגו, לבין כוחות הצבא שהגיעו אחרינו. בדיוק בגל השני של חדירת המחבלים, שהגיעו ישירות לשכונת הדור צעיר", שיתף.
בנקודה הזו, ירון כמעט מאבד את חייו. "איגפנו את חוליית המחבלים מימין, ירינו, ראינו אותם נופלים, רצנו לכיוונם לצמצם טווחים. המשכנו להתקדם, זיהיתי מחבל משמאלי, עצרתי, נתתי מטח, ואז חטפתי שני כדורים בחזה. מההדף עפתי אחורה, נמחצתי על הקיר. זו הייתה מכת אש מטורפת, הכל התפוצץ", שיחזר את אותם רגעים מבעיתים. עם שתי אצבעותיו הוא סותם את החורים שנפערו בחזהו, סוגר ופותח לסירוגין. במשך שלוש וחצי שעות שכב שם, שותת דם, המתין לחילוץ.
ירון חמיאס: "כל דבר שאני מצליח לעשות היום – טס לטיול, צועד על חוף הים, הולך לטקס סיום קורס קצינות של גאיה או סיום הלימודים של גומא – אני יודע שזה בזכות הצוות בבית החולים שנלחם כדי שאחיה"
בשעה 17:10 באותה שבת נכנס ירון לניתוח אצל ד"ר פאר. הוא הגיע מחוסר הכרה במצב קשה מאוד. "הכנסנו אותו לניתוח חירום במטרה אחת – להציל לו את החיים. לא הייתה שום מחשבה אחרת", סיפר ד"ר פאר. "כצוות רפואי נדרשנו לקבל החלטות לא פשוטות בעניין שלו, היה לו מקרה נדיר", הוסיף.
בסיום הניתוח התייצב מצבו של ירון ולא נשקפה סכנה לחייו. יומיים לאחר מכן המצב הידרדר. "עשיתי לכם בעיות", מסנן ירון בהומור. וכך הוא נכנס לניתוח שני תוך יומיים. "הריאה הימנית התמלאה דם, נכנסנו שוב לניתוח חירום שארך ארבע שעות. התעקשנו על כל אונה שנצליח להציל, כדי לצמצם למינימום את הסיכוי שנאבד אותו. היינו מחויבים לביצוע מקצועי, יסודי וקפדני", הסביר.
חודש וחצי לאחר שירון התעורר, המשפחה התחילה לחשוף אותו במנות קטנות, לפרטים ועדויות מהטבח. "עינת ובני אופק חולצו אחרי 22 שעות שהיו נצורים בממ"ד עם הכלבה. שניים מהלוחמים שנשאו אותי על האלונקה בפינוי, אור יוסף ז"ל (אורוש) ויוסף גדליה ז"ל, נהרגו דקות לאחר מכן בקרבות. פחדתי לשאול על אנשים שאני מכיר, לא הייתי מוכן לקבל את התשובות הקשות. ילדים שנרצחו, חברים שנחטפו. קהילה שהתרסקה", אמר בכאב.
עד היום, המחשבות על הדברים שיכול היה היה לעשות אחרת לא נותנות לו מנוח: "מאז אותה שבת אני לא מצליח לישון. בלילות אני משחזר רגעים, מגולל בראש תרחישים בהם יכולתי להציל עוד חיים, לעשות יותר ממה שעשיתי", סיפר.
כפנסיונר של השב"כ ומי שהתמחה בחקר רצועת עזה קרוב ל-30 שנה, חמיאס מותח ביקורת חריפה על הכשל של מערכת הביטחון באירועי ה-7 באוקטובר: "נכשלו במשימתם באופן נחרץ. חייבים לקדם חקירה מעמיקה של הדברים, ללמוד מהם הלאה, לוודא שלא יקרה עוד".
הוא מסכם: "כל דבר שאני מצליח לעשות היום – טס לטיול, צועד על חוף הים, הולך לטקס סיום קורס קצינות של גאיה או סיום הלימודים של גומא – אני יודע שזה בזכות הצוות בבית החולים שנלחם כדי שאחיה", אומר ירון. בחודשים האחרונים הוא גם השתתף בקורס יצירת תוכן של פרויקט "שווים בתעסוקה" ביוזמת מפעל הפיס ואתר "שווים".
פורסם לראשונה: 00:00, 08.10.24