נגיד שאתם מבואסים רצח. שהמדינה שלכם נמצאת כבר שנה במלחמה עקובה מדם, ללא תוחלת וללא נקודת סיום נראית לעין. שעשיתם כבר שני סבבי מילואים, אולי שלושה או ארבעה, שאתן נלחמות בחזית הביתית עם הילדים לבד, כי בני הזוג שלכן בצבא.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
ונגיד, רק בתיאוריה כמובן, שאתם לא מצליחים לצאת מהעייפות, מהשחיקה, מהעצבנות, מהפחד הקיומי שמלווה אתכם כבר חודשים ארוכים, יום ולילה, מאז השבת השחורה. שהשגרה הפכה למאבק יומיומי: מאבק לקום בבוקר, מאבק לטפל בילדים, מאבק בעבודה. לדייוויד פיליפס משוודיה, מרצה, מאמן ומומחה בינלאומי לתקשורת ולהנהגה עצמית, יש פתרון בשבילכם. קחו את הגוף שלכם ואת ההורמונים שנמצאים בו, וגייסו אותם לעבוד בשבילכם, כדי לווסת את מה שמפעיל אתכם.
לא בטוח שהעצות של פיליפס, שנאספו ברב-מכר בינלאומי חדש ותורגמו עד היום ל-34 שפות - עכשיו גם לעברית - תקפות במצב הקיצון שבו אנחנו מתקיימים כרגע. ובכל זאת, שווה לנסות להקשיב להן. בעיקר כי הן לא דורשות משאבים חיצוניים כמו טיפול או תרופות, אלא הקשבה לעצמנו ואימון. או, במילותיו שלו, פשוט "לחווט את המוח מחדש".
"אני חושב שזה, כנראה, הזמן הכי חשוב לתרגל את הדברים הטובים, כדי לנסות לאזן אותם מעט", הוא מנמק למה הוא סבור שהתורה שלו תביא תועלת גם בישראל. "לפני שלוש שנים ראיתי סרטון, נדמה לי שזה צולם איפשהו במזרח התיכון והיו הפצצות בחוץ. הייתה שם ילדה בת ארבע עם אביה. האב דיבר עם הבת בצורה כזו שכל פעם שהייתה הפצצה בחוץ הם היו מריעים, כאילו זה היה משהו מרגש. זה גרם לילדה הזו לא לפחד. יש כל כך הרבה דוגמאות לכך. הבת שלי פחדה מעכבישים. יום אחד היא צרחה מהשירותים, ואני רצתי לשם ומצאתי אותה עומדת על האסלה ומצביעה למטה, על עכביש שעבר שם. הסתכלתי עליה בחומרה ואמרתי לה 'תהיי בשקט, את מפחידה את העכביש'. באותו יום היא הפסיקה לפחד מעכבישים".
עם כל הכבוד, אני לא בטוחה שמה שעובד נגד פחד מעכבישים יספיק בשבילנו, בישראל, בימים האלה.
"אני חושב שדווקא עכשיו, יותר מתמיד, כשהדברים ממש גרועים, חשוב לנסות להתמקד בחיובי ככל האפשר, גם אם זה קשה. כמו: הלב שלי פועם. תודה. אני עדיין נושם. תודה. הבן שלי איתי. תודה על זה. תודו על מה שיש לכם, גם אם זה לא בדיוק מה שרציתם".
זה לא יהיה מוזר לגחך מהרעיון שאפשר לעצור שנייה את הטירוף שכולנו מתנהלים בו ופשוט להודות על מה שיש. לך תסביר למי שחי במדינה שהבעיה הגדולה ביותר שלה היא איך למנוע תאונת דרכים כשצבי או ארנבת מתפרצים לכביש, מה קרה לנו בשנה האחרונה, וגם קצת לפניה, כשאנחנו בעצמנו עוד לא לגמרי עיכלנו את המציאות החדשה שנכפתה עלינו. אבל זה, לדבריו של פיליפס, בדיוק חלק מהבעיה שלנו. במקום להתמקד במה שטוב וחיובי בחיינו - וללא ספק יש דברים כאלה גם היום, גם במלחמה - אנחנו מתבוססים ברע.
אם לשפוט לפי ההצלחה הבינלאומית של הספר הזה ושל הקורסים שהוא מעביר בכל העולם באותו נושא, פיליפס עלה כאן על משהו. בין השאר כי לפני הכל, הוא מדבר מניסיון אישי.
את הדרך למעלה הוא התחיל בנקודה הנמוכה ביותר בחייו, אחרי דיכאון ממושך שממנו סבל. זה קרה לפני שמונה שנים, בלי סיבה מובהקת. לכאורה, הוא היה אז במקום לא רע בחיים שלו, נשוי עם ילדים ואישה שאוהבת אותו, מצליח בעבודה. ובכל זאת, משהו השתבש אצלו עד כדי כך, שהערת אגב ביקורתית של אורחת באחת ההרצאות שלו הפילה אותו לכמה שבועות טובים במיטה.
"הדיכאון הכה בי במלוא העוצמה, הרגשתי שאני שוקע בתהומות עמוקים מאי פעם", הוא כותב בספרו החדש. "בכיתי כל יום, ובכל יום תחושת חוסר הטעם גברה. השגרה היחידה שאני זוכר היא שהתפללתי כל ערב שלא אצטרך להתעורר בבוקר, שאוכל פשוט לישון לעד.
"אני לא בטוח לגמרי מה הוביל לדיכאון הזה", הוא מספר עכשיו. "אולי זה בגלל שהפכתי לאב בגיל צעיר וזה קצת הגביל אותי. הייתי הרפתקן, רציתי לטייל ולעשות דברים. אולי זה מה שגרם לכך, אבל אני יודע בוודאות שהחמרתי את הדיכאון בעצמי. הייתי מרוכז כל הזמן בבעיות ובשלילי. הזנתי את המוח שלי בדאגות על בסיס יומיומי. מרכוס אורליוס, שהיה קיסר רומא ופילוסוף, אמר שאם משהו חיצוני גורם לך למצוקה, הכאב לא נובע מהדבר עצמו אלא מהאומדן שלך לגביו. זה אומר שדאגה, לחץ ודיכאון אינם קיימים מחוץ לך, אלא רק מתוך התפיסה שלך על מה שמתרחש בחוץ. כן, אז השינוי בתפיסה הוא לא לראות דברים כבעיה, אלא כהזדמנות או לפחות משהו ניטרלי".
ולמרות זאת, לקח זמן עד שפיליפס בעצמו הבין מה מקור הדיכאון. גם אחרי תקופה ממושכת שבה חש זר לעצמו, הוא לא הבין שמשהו ממש לא בסדר אצלו. "כנראה הייתי ממש טיפש, כי לא הבנתי שאני סובל מדיכאון", הוא מספר. "כשכבר הבנתי שאני בדיכאון, ידעתי די מהר מה אני צריך לעשות, כי למדתי את המוח כמעט שני עשורים. שני ההורים שלי מאוד התעניינו בפסיכולוגיה ובפילוסופיה. מגיל צעיר מאוד קראתי את הספרים האלה בצורה טבעית. הקריירה שלי כמאמן תקשורת התחילה לפני כ-25 שנה כי הייתי פשוט טוב בזה. אבל הבנתי שפסיכולוגיה היא רדודה ויש משהו עמוק יותר. כבר לפני 15 שנה התחלתי ללמוד ביוכימיה מנקודת מבט של תקשורת. מתחת לפסיכולוגיה אנחנו מוצאים נוירו-מדע, ביוכימיה וגנטיקה, ואני פשוט אוהב להבין איך דברים עובדים. אז צללתי לעומק שלושת התחומים האלה והבנתי אותם די טוב".
פיליפס, שמעיד על עצמו שהוא אדם מסודר, החליט להעלות על הכתב את מה שעשוי לעזור לו להרגיש פחות גרוע. ברשימה שהכין היו משהו כמו 60 רעיונות, משיטות הרגעה מוכרות כמו מדיטציה, מיינדפולס ושינה, עד תוספי תזונה, בהם מגנזיום, ויטמין B12 וברזל. "ברגע שהרשימה הייתה מוכנה התחלתי להתנהל לפיה, פשוט לעשות את הדברים האלה. מהר מאוד הבנתי שאני צריך לחווט את המוח שלי מחדש. שקעתי בטכניקות לשינוי המוח שלי כדי להרגיש טוב יותר. וכך זה קרה. אחרי זמן מה, באמת התחלתי להרגיש טוב יותר, זה נתן לי מוטיבציה להמשיך לבצע את זה, ושוב להרגיש טוב יותר וכך הלאה".
בדיעבד, מודה פיליפס, זה היה פחות קל מאיך שזה נשמע היום. "השנתיים הראשונות היו די קשות, כי המוח שלי רצה לחזור למצב הקודם שלו", הוא אומר. "הוא היה מכוון להיות מודאג, להיות שלילי. לראות בעיות. לקח זמן, אבל דבקתי בהחלטותיי. אחרי תקופה של עבודה כזו, כל מוח יחווט את עצמו מחדש לשלילה או לחיוב. אני הצלחתי לדבוק בחיובי".
לא היה יותר קל פשוט לקחת נוגדי דיכאון?
"אולי, אבל זה לא פתרון קבע. עדיין אתה צריך לתקן את עצמך. אם אתה ממש מדוכא, כדורים יכולים למנוע ממך להתאבד. וזה כמובן חשוב. אבל אני חושב שרוב האנשים מנסים לשנות את סגנון החיים ואת המיינדסט שלהם כדי לגבור על הדיכאון. לא תמיד זה קל. תלוי כמה הדיכאון שלך חמור. אבל אני חושב שרוב האנשים יכולים להצליח בכוחות עצמם, לפחות אם הדיכאון שלהם לא מאוד חמור".
הדרך של פיליפס להילחם בדיכאון הפרטי שלו הייתה באמצעות מתכון עצמי שפיתח להמרצה טבעית של החומרים מעוררי השמחה והרוגע שקיימים בגופנו באופן טבעי. "אם היינו לוקחים קבוצה של 20 אנשים ושמים אותם בטבע, באור השמש, בלי מסכים, זה היה יותר פשוט. אבל החברה מקשה עלינו לעשות את זה. מעולם לא היה קשה כל כך כמו היום להיות מוח אנושי".
בספרו "חומרים טובים" (הוצאת כנרת זמורה דביר), או בשמו האמריקאי המוצלח יותר HIGH ON LIFE, כלומר מסטול מהחיים, הוא מתאר איך אנחנו יכולים לגייס את הביולוגיה שלנו על מנת להשפיע לטובה על האושר שלנו. ליתר דיוק, איך אנחנו יכולים לנצל שישה הורמונים, חומרים טבעיים המצויים בגוף של כל אחד מאיתנו, על מנת להיות שמחים יותר בחלקנו. למה דווקא הם? כי אלה, כך הוא טוען, יכולים לחולל אפקטים מנטליים ניכרים באופן מיידי, ואנחנו יכולים להפעיל אותם כרצוננו באמצעות כלים מעשיים ופשוטים.
ששת ההורמונים שבחר להתעמק בהם הם: סרוטונין, דופמין, קורטיזול, טסטוסטרון, אוקסיטוצין ואנדורפינים, משפחה של חומרים שגורמים לדבריו "שיכרון חושים נעים". בכל אחד מההורמונים האלה, כך הוא טוען, אנחנו יכולים לשלוט באמצעים פשוטים למדי, על מנת להפיק מהם את התכונות הטובות שלהם ובעיקר את אלה שרצויות לנו במצבים שונים. כלומר לנצל את החומרים הטבעיים שמצויים בגופנו כתרופות בהזמנה. רוצים לשפר את השאפתנות שלכם? לחוש יותר? להפחית מתח? רק סמנו את החומר שיעזור לכם לחוש ככה, ותעשו מספר פעולות פשוטות על מנת לזמן אותו. כך, למשל, חיבוק או קרבה אנושית ישחררו אוקסיטוצין, וקריאת ספרים תשחרר דופמין.
"דמיינו שיש לכם במוח מפעל כימיקלים, שיכול לייצר שישה חומרים שבהם אתם יכולים להשתמש כרצונכם להשגת ההרגשה הספציפית שאתם מעוניינים בה, הכל בחינם", כותב פיליפס. "אני רוצה להפוך אתכם לברמנים של עצמכם, כדי לאפשר לכם לקבוע בעצמכם איך להרגיש, מתי שתרצו".
כדי לפשט את הדברים, הוא מכנה את החומרים שאנחנו צורכים "קוקטייל המלאכים" ו"קוקטייל השטן". הראשון יחזק אתכם, ימלא אתכם שמחה, אהבה, סיפוק ומוטיבציה; השני ידכדך ויחליש אתכם. תבחרו, הוא מציע, איזה מהם אתם מערבבים לעצמכם ושותים.
"לא לומדים את זה בבית הספר וחבל, כי זה הבסיס שלנו. מבחינת המוח, אנחנו בעצם מורכבים מביוכימיה ואותות חשמליים. אולי יש לנו גם נשמה, אבל מבחינת התפקוד שלנו, זה העיקר. אנחנו לא לומדים את זה בשום מקום, ואז אנחנו הולכים לאיבוד ברגשות שלנו. אם היינו לומדים את זה, הכל היה נראה אחרת".
מנה מוגברת של דופמין וסרוטונין למוטיבציה וחיזוק של מצב הרוח. אוקסיטוצין לחיזוק האמפתיה והנדיבות שלנו, ואנדורפינים לתחושת אופוריה. זה קוקטייל המלאכים, כמובן. קוקטייל השטן, כשמו כן הוא, חושף אתכם לסטרס ממושך ועז, ובעקבותיו לאכזבה ולמחשבות כפייתיות. "לאנשים ששותים מקוקטייל השטן הרבה יותר מאשר קוקטייל המלאכים, החיים עלולים להיראות כלוטים בערפל", כותב פיליפס בספרו. "ההגעה למצב הזה מתרחשת בהדרגה, ובעטייה הם כמעט לא שמים לב שזה מה שקורה להם. הם מתחילים להרגיש יותר ויותר סחוטים, יותר ויותר חלולים. לא פעם התוצאה היא ביקורת עצמית חוזרת ונשנית, אשר רק מעצימה את הרגשות השליליים. מצב זה עלול לגרום להם לבסוף לפצות על הרגשות השליליים באמצעות דופמין מהיר מכל מיני סוגים, על ידי שימוש מופרז בסמארטפון, משחקים, ממתקים, חטיפים, מזון לא בריא, חדשות, פורנוגרפיה או מדיה חברתית. לאלה מתלווים גירוי חברתי מועט ופעילות גופנית מועטת".
"חשיפה לקור יכולה להעלות את רמות הדופמין ב-250 אחוז. שוקולד וחיבוקים יכולים להעלות אותו אולי במאה אחוז. אם מישהו קרוב אליך מדוכדך, אם יש לילד שלך מבחן בבית הספר שהוא חרד ממנו ולא מסוגל להתרכז - יש סיכוי טוב שמקלחת קרה תעלים את זה"
שתייה ממושכת מהקוקטייל הלא-נכון, טוען פיליפס, שלא במתכוון, מתוך פסיביות או תחושת קורבנות, תביא אתכם לחרדה ולדיכאון ממושך. "קוקטיילי השטן נוצרים כשאנחנו עושים דברים שגורמים לנו להרגיש רע, כמו לחשוב מחשבות שליליות, להתמקד בבעיות. אנחנו מסתובבים עם אנשים שלא גורמים לנו להרגיש טוב. אנחנו מסתכלים בחדשות שאנחנו לא אוהבים. כל הדברים שיוצרים אצלנו רגשות שליליים הם קוקטייל השטן. אני חושב שהרבה יותר קל ליצור את קוקטייל השטן מאשר את קוקטייל המלאכים. בסוף היום, הרבה אנשים רק רוצים להרגיש משהו, ויותר קל להרגיש דברים שליליים מאשר חיוביים. למרבה הצער, כאשר עושים את זה זמן ממושך זה הופך אותנו לעצובים ומרירים".
בספר מסביר פיליפס איך נוכל לשלוט בהורמונים שלנו באמצעות פעולות יומיומיות פשוטות, כמו שינה טובה, תזונה, פעילות גופנית ומדיטציה. "ההמלצה הטובה ביותר שלי היא להתמקד בחומר אחד בשבוע", הוא אומר. "תשקיעו שבוע אחד בשיפור הדופמין שלכם, ושבוע נוסף באוקסיטוצין. אולי תבלו יותר זמן עם הנכדים שלכם או עם הילדים שלכם, או עם בן או בת הזוג שלכם, עם הכלב שלכם או החתול שלכם. הרבה קשר עין. בתום השבוע הזה אתם תרגישו הרבה יותר טוב מאיך שהרגשתם בתחילתו. אם אתם בזוגיות, ההמלצה שלי היא ששניכם תעבדו על דופמין ושניכם תעבדו על אוקסיטוצין, וכן הלאה. כך תרגישו ותראו השפעה מיידית של כל אחד מהם".
אחת הטכניקות שהוא מזכיר בספר לשיפור ההרגשה שלכם היא שאלות מיקוד. "זה תלוי במה אתה מתמקד, ויש לזה כוח עצום. כאשר אני מרגיש לחוץ, אני יכול להפוך לשלילי ואז אני מזכיר לעצמי את שאלת המיקוד שלי: מה טוב בזה בעצם? מה נהדר בזה? לפעמים אני רץ בין טיסות, מתמרן בין לונדון, לאס-וגאס וניו-יורק, וכשאני מרגיש לחוץ ושלילי אני עוצר ומבין שזו בעצם ברכה. כמו למשל, אכלתי משהו נהדר - למה לא להודות על כך?
"הרעיון הוא לשבור את ההרגל. לכולנו יש דפוסי התנהגות. לדוגמה, אם יש לך מנהג לאכול חפיסת שוקולד כל ערב לפני שאת הולכת לישון, זה הרגל שלא יועיל לך, מבחינה בריאותית. אם תזרקי את השוקולד לפח במשך היום, לא תוכלי לאכול אותו בלילה. בפעם הראשונה זה יהיה לך קשה, ואולי גם בפעם החמישית. אבל בפעם העשירית זה יהיה יותר קל, ובפעם המאה זה פשוט ייעלם. אותו דבר עם מחשבות שליליות".
בוא נדבר רגע על הדבר החביב עליך ושנוא עליי: מקלחות קרות. למה אתה אוהב אותן כל כך?
"חשיפה לקור יכולה להעלות את רמות הדופמין ב-250 אחוז. שוקולד וחיבוקים יכולים להעלות אותו אולי במאה אחוז. אם מישהו קרוב אליך מדוכדך, אם יש לילד שלך מבחן בבית הספר שהוא חרד ממנו ולא מסוגל להתרכז - יש סיכוי טוב שמקלחת קרה תעלים את זה. אני ממליץ לך להתקלח בטמפרטורה של 15 מעלות צלזיוס. נסי את זה במשך שבוע ותראי איזו השפעה נהדרת יש לזה".
על הצורך בבוסטר טבעי של שמחה וביטחון אין ויכוח. לראיה, ההצלחה שלה זכה הספר הזה מיד עם פרסומו. "התגובות מהציבור נהדרות. אנשים משתמשים בו והוא עוזר".
מה לגבי רופאים? בסופו של דבר אתה נכנס לתחום מאוד מקצועי, שאתה לא מומחה בו.
"רוב הרופאים אהבו את זה. זה נתן להם הסבר שהם יכולים לתת למטופלים שלהם כי היום הם פשוט נותנים להם כדור. היחידים שהיו להם הערות שליליות היו מדעני מוח, כי הם חושבים שקצת פישטתי מדי את התחום, אבל לא הייתה דרך אחרת לעשות את זה כספר. זה היה חייב להיות פשוט, אחרת זה לא היה עובד".
ועדיין, אתה לוקח על עצמך את האחריות לומר לאנשים בעקיפין: עזבו אתכם מתרופות נגד דיכאון, טפלו בעצמכם. יש בזה סיכון לא מבוטל.
"אני לא במעמד להגיד לאנשים לא לקחת תרופות. זה לא תפקידי, אלא תפקידו של הרופא. אבל מניסיוני, אנשים עם דיכאון קל או בינוני יכולים להשתמש בכלים האלו כדי לצאת מהמצב ולחוש יותר טוב".
אנחנו משוחחים בשעת ערב מאוחרת. המצב בשוודיה, מדווח פיליפס ברוח ההורמונלית החיובית השורה עליו, קסום. "כבר סתיו פה, קצת קריר בחוץ אבל נעים", הוא משתף אותי ברוגע במה שמתרחש מחוץ לחדר העבודה החמים שלו. בתגובה, אני שופכת עליו דלי מקוקטייל השטן שלנו, שעומד בסתירה לכל עקרונות הפסיכולוגיה החיובית שזה עתה למדתי עליה בספר שלו: אצלנו עדיין יש ימים חמים, אני מספרת לו. החטופים גוועים לאיטם בעזה, ושישית מהמדינה יושבים ברגעים אלו ממש במקלטים עקב מתקפת טילים וכטב"מים מסיבית על הצפון, בזמן שאנחנו מפטפטים לנו בידידותיות מנומסת בזום. הוא פוער עיניים לרגע, משתאה לנוכח הפער האדיר בינינו, ואז אומר בפשטות: "אין ספק. אתם צריכים את הספר הזה יותר ממני".
אז תגיד, אני שואלת אותו, כשהמציאות בישראל היא כזו, כשאנחנו חיים כבר שנה במלחמה ומשלמים עליה כל מחיר אפשרי - בריאותי, נפשי, כלכלי, ונראה שאם נרצה או לא, אנחנו לא רק לוגמים בשלוקים גדולים מקוקטייל השטן השנוא עליך, אלא ממש מחוברים אליו דרך קבע באינפוזיה - יש בכלל אפשרות לקחת את הדברים אחרת? לשחק עם התחושות שלנו ולכוון את עצמנו לחוש אושר, כשהיומיום אומר אחרת?
"בהחלט כן", הוא עונה, ומטיל עליי משימה. "תסתכלי על חדר העבודה שלך ותמצאי דברים שאת לא אוהבת בו". אני מביטה סביבי. זה קל. החדר קטן מדי, הקירות מזמן זקוקים לצביעה והחפצים שלי זרוקים על השולחן בערבוביה משבשת מוזה. הפנים שלי משקפות בלי מילים את מה שאני חושבת. "עכשיו", הוא מבקש, "תביטי שוב ותנסי למצוא בו דברים שאת אוהבת". למרבה הפלא, גם זה הולך לא רע. על הקיר תלויה ברכה שמזכירה לי כל יום עד כמה אני אוהבת את העבודה החשובה הזו, ומהחלון שלי נשקף עץ גדול וירוק, ועליו קן ציפורים עליז. אלמלא השנה האחרונה בהחלט יכולתי למצוא כאן סוג של שלווה.
"עכשיו זה כנראה הזמן הטוב ביותר עבורך לתרגל את הדברים הטובים ולהבליט אותם", הוא מציע לי. "לפחות רבע מהקוראים שלך מסתכלים על הצד הרע, וזה מרעיל את התודעה שלהם. נסי לראות רק את הדברים הטובים במשך דקה. זה ייצור שינוי גדול".
בסוף הספר חושף פיליפס את המרשם המדויק שלו לאושר. מרכיבי המרשם הזה - שינה טובה, תזונה בריאה, פעילות גופנית ומדיטציה - הם לא בבחינת הפתעה גדולה. אין בהם מה שלא שמענו עליו קודם. אך פיליפס מתחייב שבתוך ארבעה עד שמונה שבועות כבר תוכלו להבחין בניצני השינוי.
אתה עדיין מרכיב לעצמך את הקוקטייל שלך?
"אני עושה את זה הרבה פחות, אבל אין ספק שאני עדיין צריך את זה. עשיתי בדיקת דנ"א שגילתה שיש לי נטייה גנטית לדיכאון. זה אומר שתמיד אהיה בסיכון, ואני חייב פשוט להמשיך להיות מודע לכך. לעשות מדיטציה מדי פעם, לשמור על שאלות המיקוד שלי, ולא להתמקד בבעיות אלא באפשרויות שיש לי. אם קודם הייתי צריך לעשות את זה הרבה, עכשיו אני יכול לעשות את זה פחות כדי להמשיך להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמי".
בימים אלה עובד פיליפס על ספרו הבא, שיתפרסם בסוף השנה הנוכחית, ובו יבחן את התועלת בהעלאת שישה חומרים נוספים בגוף לשיפור רמות האנרגיה שלנו. "כל הספר יהיה על האנרגיה שלנו, איך להתעורר אנרגטי וללכת לישון עייף במובן הטוב של המילה. איך לחוש מלא חיים לפני משימות משעממות. אני מקווה שהספר ייתן לאנשים 20 אחוז יותר אנרגיה - מה שאומר 20 אחוז יותר חיים".
מכל הדרכים לחזק את מצב הרוח שלנו שעליהן אתה מספר בספר, מה עבד הכי טוב בשבילך?
"ללא ספק מדיטציה. למדיטציה יש את היכולת להרחיק אותך מהתגובות האוטומטיות שלך. לרוב האנשים יש תגובות כמו של תנין. יש גירוי - הם מיד מגיבים. מדיטציה מוכחת כמגדילה את המרחק בין גירוי לתגובה. למשל, אם את שומעת אזעקה, התגובה הטבעית המיידית היא פחד. מדיטציה תאפשר לך לנשום, לחשוב בהיגיון, ואז התגובה תהיה הרבה פחות קיצונית".
פורסם לראשונה: 00:00, 08.11.24
