רס"ם במיל' לירן גלעדי (36) מקיבוץ פלך, לוחם בפלנ"ט של גדס"ר 6310 בחטיבת ירושלים, מתהדר באזרחות בתואר ד"ר ועובד כרופא משפחה. על אף שהוא לא משרת כאיש רפואה, הוא תפקד ככזה בקרב קשה ברצועת עזה.
זה קרה בזמן מבצע חטיבתי, כשצוות מהפלוגה של גלעדי נכנס לבית ממולכד בשכונת זייתון. "אנחנו למעשה חיפינו על הצוות", משחזר גלעדי. "רצנו לשם יחד עם החוליה הרפואית, רוב חברי הצוות נפצעו קשה ושלושה לוחמים נהרגו". באירוע הקשה נפלו רס"ל במיל' ניתאי מיטודי, רס"ל במיל' אביתר עטואר ורס"ל במיל' דניל פצ'ניוק זכרם לברכה.
גלעדי ויתר חברי הצוות הרפואי העניקו לפצועים טיפול תחת אש. "הסמל של הצוות היה עם פצע גדול בחזה והיה חייב למצוא דרך לעצור את הדימום. במקום שבו הוא נפצע, אחד מהעורקים המרכזיים בגוף, אי-אפשר לשים חוסם עורקים, ופשוט עצרתי את הדימום עם היד שלי. את כל שאר הניהול של האירוע עשיתי עם יד אחת".
כשהגיע כוח פינוי מוסק, גלעדי הסביר לאחד המחלצים כיצד לעצור את הדימום עד להגעה לבית החולים. "למחרת יצאתי מהרצועה לראות מה מצבו כי הוא הגיע במצב אנוש, ובטיפול נמרץ אמרו לי שזאת פציעה שמאוד נדיר שמצליחים להגיע איתה מהשטח בחיים".
הלוחם שאת חייו גלעדי הציל עבר לפני כמה שבועות לשיקום. "ביקרתי אותו כמה פעמים, חשוב לי לראות את השיקום שלו והוא יחסית בטוב. יש הרבה אופטימיות לגביו", אומר גלעדי. "באיזשהו מקום זה גם השיקום שלי מהאירוע הקשה הזה שבו איבדנו שלושה לוחמים. הרגשנו שעשינו כל מה שיכולנו להציל את החיים שלהם, ויש בזה חצי נחמה. התפקוד של כולם באירוע היה מטורף, הפרמדיקים והרופא הגדודי יואב הרשקוביץ נתנו את המקסימום".
"אחרי האירוע הרופא הגדודי פנה אליי ואמר לי שהוא לא נותן לי יותר אפשרות לבחור ומוציא אותי לקורס רופאים קרביים. הוא הבטיח לי את מה שהיה לי חשוב, וזה שאני אחזור ליחידה שלי, לחבר'ה שלי במגלן שאיתי מהסדיר"
גלעדי מספר שבחר ברפואת משפחה כדי להימנע מ"אקשן", עד שמצא את עצמו מציל חיים בשדה הקרב. גם אביו היה חובש ורופא בצבא, בסיירת מטכ"ל ובשלדג, ואחותו הגדולה הייתה פרמדיקית ולוחמת ב-669. אך סגירת המעגל היא דווקא עם סיפורו של הדוד, סמ"ר איתן צבי פלונסקי ז"ל. פלונסקי היה חובש קרבי בסיירת גולני במלחמת יום כיפור, כשמפקד הפלוגה שמריהו ויניק והקשר גלעד ליטן בקרב השני על החרמון. פלונסקי חש לטפל בהם מיד תחת אש למרות אזהרות חבריו, ונהרג בעת שהגיש עזרה. לאחר נופלו בגיל 21 קיבל את צל"ש הרמטכ"ל.
"תוך כדי האירוע חשבתי עליו כמובן", מספר גלעדי. "גדלתי על הסיפור שלו, גם על הגבורה וגם על האובדן של אמא שלי. אני מרגיש פתאום חיבור אחר אליו. כשרצנו לזירה של המטען, לא ידענו אם זו זירת מטענים, מה שכן ידענו והיה ברור זה שאנחנו נכנסים לא משנה מה, כמו שהיה לו ברור שהוא ניגש לטפל בפצועים, מסוכן ככל שיהיה".
עד אותה תקרית גלעדי שירת כלוחם, על אף שהוצע לו לשרת בתחומו. "אחרי האירוע הרופא הגדודי פנה אליי ואמר לי שהוא לא נותן לי יותר אפשרות לבחור ומוציא אותי לקורס רופאים קרביים. הוא הבטיח לי את מה שהיה לי חשוב, וזה שאני אחזור ליחידה שלי, לחבר'ה שלי במגלן שאיתי מהסדיר".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.11.24
