המלחמה של שלו איילה, לוחם צנחנים בן 21 מיקנעם, החלה ב-7 באוקטובר כשהיה בקורס מ"כים והוקפץ לקיבוץ נירים. אחרי חילוץ שלוש נשים שברחו מהמסיבה ברעים נלחם בכיסופים ואיבד שישה מחבריו. בקרב בעזה שאליו נכנס ביום העצמאות האחרון נפצע בעצמו במארב של צלף. "איבדתי את התמימות, הרמתי גופות של אנשים שאני מכיר", הוא מספר על השינוי שעבר במלחמה, "היום אני מבין שלא צריך להילחם משנאת האויב אלא מאהבת הארץ". קרב חייהם - סיפורם של הפצועים: סדרת כתבות מיוחדת.
2 צפייה בגלריה
"תמיד הייתי אדם מאוד עצמאי ופתאום הכל משתנה ב-180 מעלות". שלו איילה חוזר לחיים
(צילום: אלי דסה)
לפני הפציעה: "לפני שהתגייסתי עשיתי שנת שירות דרך הצופים עם נוער בסיכון בקריית גת. הייתי משחק כדורגל, ואהבתי להיפגש עם חברים וללכת לים. היה לי ברור שאתגייס לקרבי - אחי היה לוחם, אחותי הייתה מ"פ בפלח"ץ וכל המשפחה מצד אמא שלי הם גולנצ'יקים, אבל בסוף אני התגייסתי לצנחנים. קרבי זה עניין של אופי, לא הייתי מוצא את עצמי במשהו אחר".
הרמטכ"ל מצדיע לפצועים בביקור בבית החולים סורוקה
(צילום: דובר צה"ל )
הפציעה והפינוי: "ב-7 באוקטובר הייתי בקורס מ"כים - חודש לפני סיום הקורס. סגרנו את השבת הזאת והוקפצנו לנירים להגן על היישובים, בדרך לשם הספקנו להוציא שלוש בנות שברחו מהנובה ממיגונית ליד צומת רעים. במהלך הקרבות בכיסופים, נהרגו שישה חיילים מהפלוגה שלי, כולל הסמל שלי, סמ"ר אדם אגמון ז"ל.
"חודש לאחר מכן נכנסנו לעזה, חשבנו שזה הולך להיות קצר אבל מאז אנחנו נלחמים כמעט ברציפות. האירוע שלי התחיל כשנכנסנו לעזה למשימה בערב יום העצמאות. הגענו לבלוק בתים והאירוע התחיל להתגלגל כבר בבית הראשון שכבשנו. פתאום אחד החיילים שהיו איתי נפל לרצפה, הסתכל עליי ואמר שחטף כדור. החוליה הרפואית הייתה עם הסמ"פ ואני הייתי המפקד היחיד בשטח, ישר משכתי אותו מהחדר והתחלתי לתת לו טיפול עד שחברו אלינו צוותים נוספים. בזמן שטיפלנו בו, חייל נוסף נורה ברגל. שם הבנתי שיש צלף שמסתכל עלינו ופוגע בנו - פתאום אנחנו באירוע אחר לגמרי. אנחנו מפנים אותם למטה ואז אני חוטף כדור ברגל - התחושה הייתה שהרגל התנתקה מהגוף. התחלנו לירות בחזרה ולהשיב אש לאזור.
"פינו אותי ברק"מ מסוג נמ"ר עד הגבול ומשם בפינוי מוסק לבילינסון - כל הזמן הזה אני מעורפל אבל בהכרה ושואל מה קרה לחייל שלי. בסוף הוא שרד את הפציעה והיום הוא בחיים. מבית החולים התקשרתי לאמא ואמרתי לה שאני בסדר".
שלו איילה: "בהתחלה ניסיתי להכתיב את הקצב של השיקום ולהרגיש שאני בשליטה, למרות שלא הייתי. היום אני מבין שאני צריך לבקש עזרה, ההבנה הזו מאוד בונה"
שיקום: "אני זוכר שאני מתעורר בבית החולים כשרק יום קודם לכן הייתי בשיא הלחימה בעזה. מאז אני בשיקום ובשלושת החודשים האחרונים אני באשפוז יום בבית לוינשטיין. מה שהכי קשה לי זה השינוי ביכולות הפיזיות. אני מאוד מודע לגוף שלי והיכולות הפיזיות שלי היו טובות. תמיד הייתי אדם מאוד עצמאי ופתאום הכל משתנה ב-180 מעלות. כרגע אני עדיין לא מסוגל לרוץ או לקפוץ, דברים שהיו הכי טבעיים מבחינתי. הדברים הפשוטים ביותר הפכו למאתגרים - זו כאפה מאוד חזקה. בהתחלה ניסיתי להכתיב את הקצב של השיקום ולהרגיש שאני בשליטה, למרות שלא הייתי. היום אני מבין שאני צריך לבקש עזרה, ההבנה הזו מאוד בונה. הרבה פעמים הדרך מ-0 ל-90 קלה, אבל עשרת האחוזים האחרונים הם אלו שהכי קשים".
2 צפייה בגלריה
"קרבי זה עניין של אופי, לא הייתי מוצא את עצמי במשהו אחר". שלו איילה בשירות הצבאי
(צילום: אלבום פרטי)
החברים שאיבדתי: "סמ"ר רגב אמר ז"ל היה חבר קרוב ואדם כן עם אופי מפולפל. הכרנו בקורס מ"כים ומאוד הערכתי אותו. גם אחרי שנפצע הוא התעקש להציל את חבריו. כשנפצע בלחימה והחברים שלו באו לחלץ אותו, הוא הזהיר אותם לא לרוץ אליו ישר משום שהיה בשטח השמדה. מיד לאחר מכן ירו RPG לאזור. כשהגענו אליו הוא כבר היה מת אבל בזכות האזהרה שלו הוא הציל את חיינו".
"אני לא מסתכל על כולם כאויבים וכמובן שגם בעזה פגשנו משפחות בתוך בתים ולא רק מחבלים. לא פגענו בהם כי אנחנו אנושיים בניגוד לחמאס, אבל אין אדם שחווה דברים כל כך אינטנסיביים ונשאר תמים"
מה איבדתי בדרך: "איבדתי את התמימות, הרמתי גופות של אנשים שאני מכיר. המלחמה פגעה לי באגו והרגשתי שהשפילו אותנו. אני לא מסתכל על כולם כאויבים וכמובן שגם בעזה פגשנו משפחות בתוך בתים ולא רק מחבלים. לא פגענו בהם כי אנחנו אנושיים בניגוד לחמאס, אבל אין אדם שחווה דברים כל כך אינטנסיביים ונשאר תמים. למלחמה הזו נכנסתי ממקום של נקמה והדרייב שלי לא היה מספיק נכון. מאוד היה חשוב לי להחזיר את כבודם של חברים שלי. היום אני מבין שלא צריך להילחם משנאת האויב אלא מאהבת הארץ".
הניצחון שלי: "מאוד קשה להראות את החולשה, והיום, עם הזמן, אני מרגיש יותר שלם עם הקושי. אני מאוד מקווה שגם חיילים אחרים מרגישים שזה בסדר שקשה ושהחוזקה האמיתית היא להודות באתגרים ולהתמודד איתם ישירות".
לכתבות הקודמות בסדרה:
פורסם לראשונה: 00:00, 05.11.24
