השבוע האחרון, שהציף מחדש את רצף המחדלים ביחידות ההפריה המלאכותית בישראל ‑ הוכיח עד כמה הכרחי וחשוב תפקידה של פרופ' טליה אלדר-גבע. אבל גם לפניו, הקדנציה שלה כמנהלת המחלקה לפריון והולדה בחטיבת הרפואה של משרד הבריאות, תפקיד חדש שאיישה לראשונה לפני פחות משנתיים, עמדה בסימן משברים וסערות.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
זמן קצר לפני שהרופאה הוותיקה והמוערכת, שמתמחה בעצמה בפוריות, קיבלה את המינוי, התרחש אירוע החלפת העוברים באסותא ראשל"צ. ביום ראשון האחרון פורסם פסק הדין הדרמטי והשנוי במחלוקת של בית המשפט לענייני משפחה, שקבע כי יש למסור את הפעוטה בת השנתיים המכונה "סופיה", שנולדה לאחר שברחמה של אמה המגדלת הושתלה ביצית מופרית שאינה שייכת לה ולבן זוגה ‑ להוריה הביולוגיים.
“מדובר במשפט שלמה”, אומרת פרופ’ אלדר-גבע. “בית המשפט פסק מה שפסק, אבל שום פסק דין במקרה הזה לא יהיה טוב. כל החלטה תגרום לפגיעה קשה בחלק מהמעורבים”.
זו לא הפעם הראשונה שהיחידות להפריה חוץ גופית של אסותא מעורבות באירועים חריגים. במקרה אחר, שהתרחש באסותא רמת החייל, נולד תינוק שאינו תואם מבחינה גנטית לאביו, כלומר נוצר, על פי החשד, מזרעו של גבר אחר. בית החולים לא דיווח למשרד הבריאות על הבעיה, למרות חובת הדיווח על אירועים חריגים. בשני מקרים נוספים, שאירעו אף הם באותו מוסד ולא דווחו למשרד הבריאות כנדרש, התייבשו עשרות ביציות מופרות של מטופלות ולא יכלו עוד לשמש להפריה.
שלושת האירועים החמורים הללו נבדקים כעת על ידי משרד הבריאות.
רוב האירועים החריגים שדווחו לציבור התרחשו במרכזים הפרטיים, בראשם רשת אסותא, שמובילה את התחום בישראל. איך את מסבירה את זה?
"אנחנו חושבים שזה נובע קודם כל כתוצאה מעומס. המקרה של החלפת העוברים התרחש בשלב שבו הם בכלל לא היו ממוחשבים, כתבו הכל בכתב יד, ואם הייתה טעות היו שמים מדבקה וכותבים מחדש. התחלחלנו ממה שראינו שם".
מבקר המדינה חשף שבקרות משרד הבריאות העלו שורת ליקויים ופערים ביחידות, שלוש שנים לפני שהתינוקת סופיה הוחלפה ‑ אולם לא טרח לוודא את תיקונם.
“אלה לא היו בקרות, אלא בדיקות מיפוי של המצב ושל הצרכים בכל היחידות בארץ, לקראת כתיבת אמות מידה מקצועיות. כשלים קיצוניים נדרשו לתיקון מיידי. ביצוע התיקונים הללו נבדק, וכל היחידות קיבלו משוב”.
בפועל, יש הטוענים שהפעילות באסותא כמעט חזרה לשגרה.
"היחידות של אסותא מוגבלות היום במספר מחזורי הטיפול ובשעות העבודה, אסור להם לעבוד אחרי 23:00. אם הם עוברים את המכסה שקבענו להם, הם צריכים לקבל אישור מאיתנו".
לפי התרשמותך, הם תיקנו את הליקויים שגיליתם?
“האירועים המדוברים קרו לפני מספר שנים. האחרונים שבהם לפני כשנה וחצי. משרד הבריאות הנחה אותם מה לעשות ואיך, על מנת שהתרבות של פגיעה בבטיחות הטיפול לא תחזור על עצמה”.
אתם עורכים אצלם בקרות, כדי לוודא שהם לא חזרו לסורם?
"עשינו פעמיים בקרות פתע, גם ברמת החייל וגם בראשון, כדי לראות שהם עומדים בהנחיות, ונמשיך לערוך שם ביקורות נוספות".
מאסותא נמסר בתגובה: “באשר לאירוע החמור והחריג, שאירע בשנת 2022, אסותא מינתה צוות בדיקה עצמאי וכן נבדקה על ידי ועדת בדיקה של משרד הבריאות. בעקבות עבודתם הופקו והוטמעו כלל הלקחים הנדרשים. אסותא עברה בהצלחה בקרות ובקרות פתע של משרד הבריאות, רכשה טכנולוגיות מתקדמות, וחיזקה מאוד את תהליכי הבקרה והפיקוח. כמו כן הוחלפו ונוספו אנשי מקצוע ותשתיות במטרה לשמור על בטיחות המטופלות ועל הסטנדרטים הקליניים הגבוהים ביותר”.
לצד כל אלה התמודדה פרופ' אלדר-גבע עם פרשה חמורה נוספות, שבה נעצרו גינקולוגים בכירים מהשורה הראשונה בישראל, שייבאו מגיאורגיה ביציות של תורמת הנושאת גן הגורם להמופיליה, מחלה גנטית מסכנת חיים, והשתילו אותן בשלוש נשים בישראל. באחד המקרים הללו נולדה תינוקת הנושאת את הגן למחלה. אישה אחרת עברה לידה שקטה לאחר שהתברר שהעובר שלה נושא את הגן הפגום.
אם לשפוט לפי השוק הפרוע של טיפולי ההפריה החוץ-גופית בישראל, זה לא מאוד מפתיע. לפני עשרה ימים התפרסם דוח קשה של מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, שקבע כי מדינת ישראל לא נערכה לגידול הניכר בהיקף הטיפולים הללו. "חלק מהדברים שהמבקר בדק התרחשו לפני עשר שנים", אומרת אלדר-גבע. "בחלקם כבר טיפלנו, בחלקם אנחנו מטפלים בימים אלו ובשאר נתחיל לטפל בקרוב. אין ספק שצריכים לתקן במקומות מסוימים. עובדה שהמשרד החליט עוד לפני הקטסטרופה באסותא שיש צורך להקים מחלקה לפריון, ולהעמיד בראשה איש מקצוע".
על מנת להבין את התמריץ לבצע יותר ויותר טיפולי פוריות, צריך להכיר את המשמעות הכלכלית שלהם, שגרמה לכך שחלק מהיחידות שעוסקות בתחום פעלו סביב השעון. כן, גם באמצע הלילה. ישראל נחשבת כיום לשיאנית העולמית של טיפולי ההפריה החוץ-גופית. על פי דוח מבקר המדינה, בשנת 2021 בוצעו 61 אלף מחזורי טיפול, עלייה של 60 אחוז משנת 2011. סך ההוצאות על טיפולים כאלה בשנת 2023 עמד על 323 מיליון שקל מסל הבריאות, ועוד 128 מיליון שקל מתוכניות השב"ן של הקופות (הביטוחים המשלימים). לא בכדי מכנים את התחום "פס ייצור" או "תעשייה".
"לפני שהצטרפתי למשרד הבריאות, הייתי חברה בוועדה שבדקה את האירוע של החלפת העוברים באסותא ראשון-לציון, ושם נחשפנו לדברים האלה", אומרת אלדר-גבע. "זה גם מופיע במסקנות הוועדה, שהשיקולים הכספיים והכלכליים הביאו לזה שהממסד הרפואי ירצה לעשות יותר ויותר ויותר מחזורים, בלי להבין שאם לא משלימים את הפעילות הזו בכוח אדם ובתשתיות, בטיחות הטיפול מאוד-מאוד נפגעת. עוד לפני הנושא הכספי, שיווי המשקל של התועלת העצומה של הטיפולים האלה מול המחיר הנפשי והפיזי, במובן של סיכונים וסיבוכים שנגרמים מעוד טיפול ועוד טיפול עד כדי התמכרות כמעט - הופר".
זו תקופה לא קלה לתחום. מצד אחד, הישגים מדהימים בסיוע לזוגות שפעם נחשבו עקרים. מהצד השני, שורת מחדלים בלתי נתפסת שגורמת לאסונות של ממש. מדובר כאן בדיני נפשות.
"זה נכון. יש באמת דברים בלתי נסבלים, שהגיעו עכשיו עד לבתי המשפט ולרופאים שנאסר עליהם להמשיך לעבוד בתחום. נחשפתי לדברים שאם מישהו היה אומר לי שהם קיימים, לא הייתי מאמינה".
מה למשל?
"הכסף משחית בהרבה תחומים, גם ברפואה. וברפואת פריון, מכיוון שמדובר על המון כסף, הדברים האלה בולטים במיוחד. לא הייתי מאמינה שקולגות שלי, רופאים בכירים, אנשים שאת חלקם אני מכירה כל כך הרבה שנים, זקנתם מביישת את צעירותם. רבים מהם התחילו כרופאים נפלאים, שבחרו בתחום כדי לסייע לנשים להרות וללדת. אני מאמינה שרוב האנשים שהגיעו למקומות הכי נמוכים, שעשו דברים שהם ממש פליליים, רימו, ביצעו דברים שמבחינה רפואית מסכנים את המטופלים, כל הדברים הנוראיים האלה שראינו, היו בתחילת הדרך במקום אחר".
איפה הבקרה? איך קרה שכל השנים התחום הזה התנהל כמעט מעצמו, בלי שהמדינה תפקח על הטיפולים הרגישים האלה?
"היו בקרות. כנראה זה לא הספיק".
במידה מסוימת, גם המדינה, במימון הציבורי הנדיב שלה, אחראית לשוק הפרוע שנוצר כאן בתחום. אף מדינה בעולם לא מממנת מספר בלתי מוגבל של טיפולים עד להשגת הילד השני. זו פרצה שקוראת לגנב.
"יש כאן כמה גורמים שחברו יחד. לפני הכל, כעם של ניצולי שואה כולנו רוצים הרבה ילדים. זה הביא לכך שלמימון הציבורי לנושא הזה אין אח ורע בכל העולם, וגרם גם לבתי החולים וגם לרופאים לתת יותר ויותר טיפולים כאלה, כי המחוקק מאפשר, כי הרגולטור מאפשר, כי סל הבריאות הוא עד גיל 45 ועד שני ילדים. לכן גם אם הרבה מאוד רופאים חושבים שעושים המון טיפולים חסרי תוחלת, שזה לא הדבר הנכון למטופלת, קשה מאוד לעצור. צריך הרבה תעצומות נפש לעמוד מול הדבר הזה, שיש בו גם הרבה כסף, ומצד שני, לא תמיד ברור מתי אתה עושה טוב, ומתי אתה עושה פחות טוב. שם מופיע המדרון החלקלק. עם זאת, מאוד-מאוד חשוב להגיד שהם לא הכלל. בקצה אחד יש את הפושעים. אבל בקצה השני יש הרבה אנשים טובים. אסור לפגוע בתמונה הכוללת".
את אומרת שהרופאים שביצעו את הפשעים האלה הם חריגים.
"אני מקווה".
בניסיון להשליט סדר בבלגן, מפרסם משרד הבריאות בימים אלה שורת הנחיות חדשות - שנחשפות כאן לראשונה - ונועדו להסדיר סוגיות קריטיות בתחום הפריון בישראל. החוזר הראשון והנחוץ ביותר קובע, אחרי כמעט עשור של דיונים וויכוחים, אמות מידה להפעלה איכותית ובטיחותית של היחידות להפריה חוץ-גופית. "אנחנו מתחילים קודם כל מהאיכות והבטיחות ורק אחר כך עוסקים בתוצאות הטיפול", אומרת אלדר-גבע. "זה לא מובן מאליו. לפעמים אתה אומר 'קודם כל אני רוצה שהטיפולים יהיו יותר טובים’, ואז אתה עלול לשלם בבטיחות".
החוזר מתייחס לעומק לעבודת המעבדה, שם אירעו בשנים האחרונות רוב התקלות. "התעמקנו במיוחד באמצעים לזיהוי מדויק של זרע וביציות וביציות מופרות ושיוכם למטופלים, באמצעות שימוש במערכות הכי טובות שיש.
5 צפייה בגלריה
''נחשפתי לדברים שאם מישהו היה אומר לי שהם קיימים, לא הייתי מאמינה''. פרופ' אלדר-גבע
(צילום: אלכס קולומויסקי)
"בנוסף, הגדרנו את תהליך העבודה: איך מטפלים באנשים שלא נשואים אחד לשני ומעוניינים בהורות משותפת. החוזרים הישנים מדברים על אישה נשואה ובעלה, וכל השאר לא קיים. בהקשר הזה היינו צריכים להתחבר למציאות. כמובן, גם גבר וגם אישה יחידנים יכולים לקבל טיפולי פוריות, כי הזכות להורות היא לא רק לזוגות. בניגוד למסמכים קודמים, אין כאן שום אפליה".
החוזר החדש גם מתייחס בפעם הראשונה להיבטים הנפשיים של הטיפול, וקובע שכל המטופלים יוכלו להיפגש עם פסיכולוג או עובדת סוציאלית. "רצינו שתהיה לצוותים את היכולת לזהות את האנשים שצריכים תשומת לב מיוחדת בתחום הזה, כי טיפולי פוריות זה לא עניין פשוט. הגורמים לאי-פוריות הרבה פעמים מעורבים במצבים נפשיים.
"דבר חשוב נוסף שאנחנו עושים כעת הוא לחזק את הרפואה הציבורית גם בתחום ההפריות. נתקצב את בתי החולים הציבוריים באופן שיאפשר להם להציע בחירת רופא בלי תשלום, כדי להחזיר את הרופאים ואת המטופלות מהקליניקות הפרטיות. המטרה היא למנוע את קיומן של יחידות פרטיות ענקיות, שקשה מאוד להשתלט עליהן. הרושם שלנו הוא שכבר יש עלייה מסוימת בפעילות בבתי החולים הציבוריים, במקביל לירידה שראינו באסותא".
שני חוזרים נוספים שמתפרסמים בימים אלה מתמקדים בהקפאת ביציות וכוללים הנחיה למתן הוראות מקדימות מה לעשות בהן, כולל במקרה של פטירה. והנה הפתעה: אם אתם בני 21 עד 80, גברים ונשים, בקרוב תקבלו מהמדינה מסרון שקורא לכם לפנות ליחידה להפריה חוץ-גופית, אם עברתם בעבר טיפולי הפריה. המטרה היא לאתר את בעליהן של מאות אלפי ביציות מוקפאות, חלקן מופרות, השוכבות בהקפאה, לפעמים 30 שנה ומעלה, ללא דורש. "אנשים לא זוכרים שהקפיאו", אומרת אלדר-גבע. "ביציות כאלה צריכות להישמר בחנקן נוזלי, במינוס 196 מעלות, תחת אמצעי בטיחות מאוד-מאוד קפדניים. זה תופס הרבה מקום ועולה הרבה מאוד כסף. כל עוד הן נמצאות שם זה עוד מקור לטעויות. הרבה מאוד שנים מתלבטים מה לעשות עם הביציות האלה. כל הזמן רודף אותנו החשש שמא נעשה חס וחלילה צעד בלתי הפיך, בגלל שלא הצלחנו למצוא את המטופלים. הנהלים החדשים מגדירים אילו מאמצים צריך לעשות על מנת לאתר את הבעלים של אותן ביציות, ומתי יהיה מותר להפשיר אותן".
לאחרונה, עקב מעצרם של רופאים בכירים בחשד שייבאו מגיאורגיה ביציות הנושאות המופיליה, ריענן משרד הבריאות את ההנחיות לייבוא עוברים מוקפאים מחו"ל, מה שעורר על אלדר-גבע את קצפה של הקהילה הלהט"בית, בטענה שהיא מצמצמת את יבוא העוברים משום שהיא מתנגדת באופן אישי לפונדקאות.
"לפני הכל, לפרוטוקול, אני בעד תרומת ביציות ובעד פונדקאות, כי הן חלק מהארסנל של טיפולי הפוריות", היא מבהירה. "היו לי מטופלות שנזקקו לפונדקאיות מסיבות רפואיות, ואני זוכרת היטב את ההתרגשות בהחזרת עובר בריא לרחמה של הפונדקאית. עם זאת, הסיכון שלוקחת על עצמה תורמת ביציות או פונדקאית הוא לא עניין של מה בכך. אי-אפשר לומר שכל הפונדקאיות הן אלטרואיסטיות. הסיפור של ההמופיליה, לדוגמה, קרה כתוצאה מתרומת ביציות שנעשתה ביחידה מסוימת בגיאורגיה, מתורמת שהגיעה בכלל מארמניה, ששם נשים כנראה מוכנות לתרום יותר בגלל שהן מאוד עניות. גם השמירה על כבודן ועל זכויותיהן של תורמות הביציות והפונדקאיות בחו"ל חשובה לנו".
וכאילו לא די בכל אלה, גם המלחמה זימנה אתגרים חדשים בתחום הפריון. זמן קצר לאחר שפרצה, נדרש משרד הבריאות לסוגיה מורכבת ונדירה, שהייתה עד אז נחלת מעטים בלבד, בארץ ובוודאי בעולם: שאיבת זרע מחיילים לאחר מותם, כדי לאפשר לבני משפחותיהם, בנות זוג או הורים, את האפשרות העתידית להקים דור המשך מהבנים שמתו. תורת השכול החדשה, שנכתבה בימים הדרמטיים ההם, הניבה מונח חדש לפעולה הזו: הנצלת זרע, בדומה להנצלת כליות.
"מהר מאוד, כבר ביום השני או השלישי למלחמה, היה ברור שיש הרבה מאוד בקשות, ושאין שום מנגנון שמאפשר לעשות את זה", אלדר-גבע מספרת. "הקמנו חמ"ל מיוחד. בהתחלה כל הגופות הגיעו למחנה שורה, ולכן גייסנו את ארבעת בנקי הזרע הכי קרובים לשם: שמיר, בילינסון, איכילוב ושיבא, שהתנדבו לעמוד בתורנויות של 24 שעות. במקביל, הצבא החליט לתת ביחד עם הבשורה הרעה על מות הבן גם את המידע שיש אפשרות לשאוב ממנו זרע".
בזה לא תמה הדילמה. "אין חוק בנושא הזה", אומרת פרופ' אלדר-גבע. "אנחנו פועלים מתוקף הנחיות היועץ המשפטי לממשלה מ-2003, המאפשרות רק לבת זוג לבקש הנצלת זרע. כלומר, על מנת להנציל זרע ההורים חייבים לפנות לבית המשפט".
על סוגיית שאיבת הזרע מחיילים לאחר מותם: "הורים מבקשים לקחת זרע בלי לדעת אם זה מה שהבן באמת רצה, ואנחנו עושים מעשה במהירות ומתעלמים מכל הסוגיות שמסביב. אבל מה אם אנחנו משלים אותם, והם לא יוכלו להשתמש בזרע הזה? ומה לגבי הילד שייוולד במקרים כאלה - זה לטובתו? זה לא לטובתו? אלה דברים שלפעמים אני לא ישנה בגללם בלילה"
ההנחיות האלה, שהציבו שלב ביניים בירוקרטי בפני ההורים האבלים, העמידו את הפרויקט כולו בסכנה. "הדבר הכי קריטי בשימור הזרע הוא כמה מהר אחרי המוות אתה מבצע את השאיבה. אם הפעולה מבוצעת תוך 24 שעות, יש 90 אחוז סיכוי שנצליח למצוא זרע חי. כמובן, אחרי 12 שעות הסיכויים יותר טובים, אבל גם אחרי 48 שעות אפשר למצוא זרע בתנועה. אחרי 72 שעות זה כבר מאוד קשה. הזרע כבר לא חי.
"לכן, באישור משרד המשפטים, פירסמנו הוראת שעה שמאפשרת גם להורים לבקש את שאיבת הזרע בלי לפנות לבית משפט, אלא אם כן יש חילוקי דעות בתוך המשפחה. גם במקרים שכן פנו לערכאות, בית משפט היה מאוד ליברלי בלאפשר להנציל את הזרע, כי אין ממש זמן לדיונים".
וכך, עד אמצע נובמבר 2024, ניטל והוקפא זרע מ-201 חיילים, 154 מהם לבקשת הורים ו-37 לבקשות בנות זוג. בנוסף, הונצל זרע של 17 אזרחים. המנגנון המיוחד הזה עובד עד היום. "יש תשע או עשר יחידות שעוסקות בהנצלת זרע של חיילים בדרום, בהן סורוקה וברזילי. כשהתחילה המערכה בלבנון, פתחנו חמ"ל נוסף בצפון. יש לנו תורנויות שאנשים מקיימים כל הזמן בהתנדבות. מאוד חשוב לי לפרגן להם כאן, להודות על המעשה האנושי החשוב הזה".
מה השלב הבא, אם המשפחה רוצה לעשות שימוש בזרע הזה?
"בית המשפט מאוד ליברלי בשימוש בזרע במקרה שמדובר בבת זוג, אבל הורים צריכים להוכיח שזה מה שהחלל רצה בפועל, או שזה היה רצונו המשוער, ושם הקושי הגדול. אני יודעת על בקשה אחת של בת זוג שאושרה, וגם הייתה כבר בקשה אחת לפחות להשמיד את הזרע, של הורים ובת זוג ביחד. אבל רק התחלנו. אנחנו לא יודעים מה יקרה בהמשך".
יש הרבה שאלות אתיות סביב הנושא של יתמות מולדת יזומה, כלומר ילדים שנולדו מבחירה להורים שמתו עוד לפני שהם נוצרו.
"זה נושא מורכב. אנחנו עושים משהו בלי לדעת אם אנחנו עושים טוב, ולמי אנחנו עושים טוב. במקרה של אלמנה צעירה, אולי יהיה לה יותר נכון להמשיך הלאה. מצד שני, מי שם אותי להחליט מה טוב לה ומה לא? בדיונים על הצעת החוק התקבל הרושם שחייבים לאפשר הנצלת זרע, כי זה הרצון המשוער של רוב החללים. אבל ממחקר שענו עליו 600 גברים, התברר שזה לא בדיוק ככה. שליש מהנשואים וכמעט חצי מבין אלה שלא היו להם בנות זוג אמרו שלא היו רוצים שייקחו זרע מגופם אחרי מותם. ההורים מבקשים לקחת זרע בלי לדעת אם זה מה שהבן באמת רצה, ואנחנו עושים מעשה במהירות ומתעלמים מכל הסוגיות שמסביב. אבל מה אם אנחנו משלים אותם, והם לא יוכלו להשתמש בזרע הזה? ומה לגבי הילד שייוולד במקרים כאלה - זה לטובתו? זה לא לטובתו? אלה דברים שלפעמים אני לא ישנה בגללם בלילה".
פרופ’ אלדר-גבע, רופאת נשים במקצועה, נשואה ליונתן, פסיכולוג קליני, אמא לארבעה וסבתא לשמונה נכדים, הגיעה למשרד הבריאות ביוזמתה, אחרי קריירה ענפה בתחום שאותו היא פועלת להסדיר כעת. קודם לכן שימשה כיו”ר האגודה הישראלית לחקר הפוריות, וניהלה את היחידה לאנדוקרינולוגיה וגנטיקה של הפוריות בשערי צדק, שם עסקה בעיקר בהפריה חוץ-גופית והתמקצעה באבחון גנטי של עוברים של הורים בסיכון גבוה למחלות גנטיות. "אני מניחה שיש אלפי, אם לא עשרות אלפי, ילדים שיש לי יד בלידתם", היא מחייכת.
איך זה לחצות את הקווים, מהצד המטפל לרגולטור ולמפקח, ועוד בתקופה כל כך טעונה?
"חלק מהערך המוסף שלי בתפקיד הזה הוא שאני באה מהשטח. אני מכירה גם את הבעיות, ולא אנחית הוראה שאני יודעת שהיא בעייתית או לא מעשית".
במקביל לתפקידה במשרד, היא ממשיכה לעבוד במשך יום בשבוע במרפאה שלה. "אני צריכה את הקשר עם המטופלים, לשמוח כשרואים את הדופק בפעם הראשונה ולקבל תמונות של תינוקות. השבוע קיבלתי ממטופלים ותיקים, שטיפלתי בהם 20 שנה ונולדו להם שישה ילדים, תמונה עם הקדשה: 'יש לך נכד מאיתנו'. לפני הכל, אני רופאה".
על רקע העלייה במספר הטיפולים להשגת הריונות, בולטת הירידה העולמית בפריון. על פי מחקר של מרכז טאוב, שהתפרסם בתחילת השנה, שיעורי הפריון בישראל צונחים החל משנת 2018.
"גיל האישה הוא הפקטור החשוב ביותר בפוריות. נשים רוצות להרות וללדת בגיל יותר מבוגר, ולכן יש להן יותר בעיות פוריות. לגבי גברים, כבר הרבה שנים שיש ירידה בספירות הזרע בכל העולם, עד כדי כך שזה הביא את ארגון הבריאות העולמי להוריד את טווח הנורמה. עדיין לא הוכח שהדבר גורם לירידה אמיתית בפוריות, אבל גם אצל גברים הגיל הוא פקטור, שלא יהיו אי-הבנות".
ואולי אנשים פשוט החליטו שלא כדאי להביא ילדים לעולם כזה.
"בכל העולם אנשים רוצים פחות ילדים. בצרפת, מקרון החליט שהמדינה תממן הקפאת ביציות. הם הבינו שאם נשים יולדות פחות משני ילדים, האוכלוסייה תקטן, וצריך לעודד את האנשים ללדת. אנחנו עוד לא שם".
זו אחת הסיבות לכך שהיא פועלת עכשיו למימון שימור פוריות, במטרה לאפשר לנשים צעירות להקפיא ביציות כשהפוריות שלהן עדיין טובה, כדי לשמר את האפשרות ללדת בשלב מאוחר יותר בחיים. "שימור פוריות בין גיל 35 ל-41 זה תחום שיש צורך לממן אותו, כי זה טיפול מונע”, היא אומרת. “מדובר בהליך יקר ומבוקש. ועדת סל הבריאות תצטרך להכריע בנושא הזה".
שימור פוריות הוא רק חלק מאתגר מקיף וגדול יותר שהיא שוקדת עליו כרגע, של קביעת מדיניות לאומית בנושא טיפולי פוריות. "טוב שבמדינת ישראל נותנים סיוע למי שהרצון בילדים נמצא במקום מאוד גבוה בשאיפות שלו למימוש עצמי", אומרת אלדר-גבע . "לקמלה האריס אין ילדים וזה בסדר גמור. אבל מרבית האוכלוסייה שלנו רוצה ילדים ורוצה משפחות גדולות יחסית גדולות, ולכן חשוב שמדינת ישראל תיתן יותר בתחום הזה. השאלה כמה יותר, איפה יותר ולמי".
כבר לפני שנים הוצע על ידי פורומים מקצועיים שונים להגביל את גיל הטיפולים ל-41.
"אין ספק שאחרי כל כך הרבה שנים, צריך רגע לעצור ולבחון את התחום מחדש, להבין במי נכון לטפל, במי פחות נכון, מה המטופלים רוצים".
המטופלים רוצים ילדים. זה ברור.
"לפעמים, לאפשר לאנשים לעבור טיפולי פוריות בגיל מאוד-מאוד מבוגר, זה לא דבר טוב, כי הם יכלו להיות הורים קודם, הרבה קודם, בדרכים אחרות. חשוב לנו לתת למטופלים את הזכות לבחור, בלי להשלות אותם בהבטחות לא ריאליות".
וברקע, כל העת, מושגות פריצות דרך שהן על גבול המדע הבדיוני בתחום החשוב הזה. אחת מהן היא השתלות רחם, שכבר בוצעו בהצלחה במספר ישראליות בחו"ל ואף הביאו לשתי לידות, ואולי מתקרבות, סוף-סוף, ליישום גם בארץ.
לפחות שני בתי חולים, זיו ובילינסון, למדו את התחום ומבקשים כבר שנים לבצע השתלות רחם. יש סיכוי שבקרוב נראה השתלות כאלה גם בישראל?
"נכון להיום, ועדת הלסינקי העליונה לא אישרה בקשות שהוגשו לה לעשות את זה בארץ. אני מאוד מקווה שלאור ההצלחות הרבות והניסיון שנצבר בתחום הזה בעולם יאשרו לעשות השתלות רחם גם אצלנו".
