אלירן סיטרוק (20) מנתניה נפצע קשה לפני יותר מחצי שנה מפיצוץ מרגמה בקנה בעת לחימה בעזה. מהעלייה מצרפת עם משפחתו, דרך המלחמה האישית שלו להגיע לקרבי לאחר שגויס כטבח ועד לקרב חייו בשיקום, הנה אחד הסיפורים מעוררי ההשראה של פצועי המלחמה במסגרת סדרת הכתבות: קרב חייהם - סיפורם של פצועי המלחמה.
לפני הפציעה: "עליתי מצרפת לפני שמונה שנים. ההורים שלי העדיפו שנגדל פה ולא בפריז. זו הייתה החלטה טובה. הייתי חייל בסדיר ובתיכון הייתי משחק הרבה כדורגל. אהבתי גם להתאמן. התגייסתי במארס 2023, ורציתי קרבי. התחלתי כטבח כי בהתחלה לא רצו לתת לי קרבי. הגעתי לקרבי באוגוסט 23' ובסוף הגעתי לגולני, שם התחלתי את המסלול. שמחתי להגיע לגולני ואחרי זה התחלתי את המסלול ולאט-לאט המשכתי. ב-7 באוקטובר הייתי בטירונות. היינו בבסיס ועשינו מסלול מקוצר כדי שנהיה מוכנים יותר מהר".
הפציעה והפינוי: "נכנסנו לעזה בתחילת פברואר עם המחלקה וכל הפלוגה. לא פחדתי, בסוף זו הייתה המטרה והייתי עם חברים שלי. בחודש מאי נפצעתי: נתקעה לי מרגמה בקנה, באתי להוציא אותה והיא התפוצצה לי בפנים. הייתי בהכרה, אבל עפתי הצידה מההדף, וחברים שלי התחילו להרים אותי ולנסות לדבר איתי. הבנתי שקרה משהו אבל לא בדיוק הבנתי מה. לקח הרבה זמן לפנות אותי כי לא היה מסוק באזור שלנו. לכן לקחו אותנו באמבולנס, ובשלב הזה כבר לא הייתי בהכרה. התעוררתי באסף הרופא אחרי שבוע שבו הייתי מורדם ומונשם".
שיקום: "אני פה (בשיקום בבילינסון) ארבעה חודשים. הכי קשה זה להתמודד עם הפציעה. דואגים לי ועושים הכול כדי שארגיש בנוח ואחזור לשגרה, אבל הפציעה היא קשה. לפעמים אתה עצוב, כואב לך, משעמם לך ואתה לבד. זה יכול לתפוס אותך בכל מיני מקומות. אני יוצא בסופי שבוע ופוגש את המשפחה שלי, אבל רוב הזמן אני פה לבד. אני לא יודע מתי אני אמור לצאת מפה".
מה איבדתי בדרך: "אני מתמודד עם מה שיש. צריך להתקדם. הפציעה קשה אבל בסוף נלחמתי ועשיתי הכול כדי להגן על המדינה שלנו. זה היה מחיר ושילמתי אותו. היה יכול להיות יותר גרוע והיה יכול להיות יותר טוב".
הניצחון שלי: "התחושה שאני יכול לסמוך על חברים שלי, וזהו. אני יודע שהפציעה תישאר איתי כל החיים".
לכתבות הקודמות בסדרה:
פורסם לראשונה: 00:00, 03.12.24
