5,475 חיילים נפצעו מתחילת המלחמה. כך לפי נתוני צה"ל. באגף השיקום אומרים שמספר זה כפול, שכן הם מטפלים גם בצוותי כוננות, שוטרים ובעוד אנשי כוחות הביטחון. גל באני (20) מחולון הוא אחד מהם. מהפציעה מירי צלף בג'באליה, דרך מנות הדם הרבות שקיבל, הניתוחים ומשימת השיקום שנמשכת. כתבה בסדרה: קרב חייהם - סיפורם של הפצועים.
לפני הפציעה: עבדתי הרבה בתור ילד, והצבא פחות דיבר אליי. קיבלתי זימון לגיבוש, לא הייתי מוכן לזה ולא עברתי. במקביל התחלתי לרוץ וקיבלתי גיבוש לצנחנים, שאותו כן עברתי. הייתי בשוק.
הפציעה: במהלך אחת הפשיטות בג'אבליה, אני חוטף כדור בבטן מצלף. אני מיד נופל על הרצפה אבל אני בהכרה מלאה. אני מנסה לעמוד שוב ונופל. היינו בסך הכל שמונה פצועים באירוע. ארבעה אנשי טיפול היו עליי והם טיפלו בי בנמ"ר בדרך החוצה. משם אני מגיע די מהר למנחת ואני מקבל לא פחות משבע מנות דם. במסוק קיבלתי עוד מנות דם. כשהגעתי לבית החולים התקשרתי לאמא שלי וסיפרתי לה שנפצעתי. הוספתי "בלי דרמות", ונכנסתי לניתוח. עברתי שלושה ניתוחים ויהיה עוד ניתוח בעתיד.
השיקום: המעטפת פה מטורפת. אני יכול לשבת שעות ולא לגעת בטלפון כי אני מחובר למקום ולאנשים. אם אני בבאסה, אני יכול לצאת למרפסת והכול יעבור. יש פה בעיקר את הרצון לחזור ולהיות כמו שהייתי.
מה איבדתי בדרך: בסוף אתה ילד בן 20, וזה לא הגיל שחברים שלך אמורים למות. כל אחד מהם הוא כמו אח שלך, אבל אתה חייב להיות חזק ולהמשיך. אני מאמין שבהמשך אני אתמודד עם זה.
הניצחון שלי: יש משימה שהיא סופר משמעותית ואתה בזה שאתה לוקח חלק במשהו גדול יותר ממך. אם צריך בוכים בצוות. הניצחון שלי הוא שנשארתי חי, למרות שהייתי מוגדר פצוע אנוש.
לכתבות הקודמות בסדרה:
פורסם לראשונה: 00:00, 11.12.24
